שכחו אותם בבית: הפנים מאחורי נתוני האבטלה המבהילים

רביב אהרון, ברמן בן 27. "שני ערוצי הפרנסה שלי נעצרו במכה"(צילום: אוראל כהן)

מספר חולי הקורונה הולך ויורד בהתמדה, החיים חוזרים אט-אט למסלולם, אבל רק עכשיו מתבררת עוצמת המכה שספג המשק הישראלי. שיעור המועסקים שנותרו בבית בגלל המשבר הגיע לשיא של כל הזמנים, נתוני הצמיחה הם הגרועים ביותר בשני העשורים האחרונים, וכמו לנגיף עצמו גם למגפה הכלכלית אין כרגע תרופה באופק.

התוצר במשק התכווץ ב-7.1% ברבעון הראשון בעקבות הקורונה

בגלל הקורונה וחג הפסח: 65% מהמועסקים לא עבדו באפריל

דו"ח מיוחד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסם אתמול, חושף את מספר המועסקים - הן שכירים והן עצמאים - שלא עבדו או שעבדו באופן חלקי בלבד בגלל הקורונה. הדו"ח מבוסס על סקר טלפוני מקיף שערכה הלמ"ס בחודש אפריל. הממצאים מבהילים: כמעט 1,530,000 מועסקים, שעבדו כרגיל עד פרוץ הקורונה, לא עבדו או שעבדו באופן חלקי בשבוע שבו נערך הסקר בגלל סיבות הקשורות לקורונה - זאת בהשוואה ל־893 אלף עובדים בחודש מרץ. מתוכם, 1,276,000 נעדרו מעבודתם כל השבוע ו־252,100 נעדרו חלק ממנו. מדובר בשכירים שפוטרו או הוצאו לחל"ת, בכאלה שמשרתם צומצמה זמנית ובעצמאים שנותרו ללא עבודה בזמן המשבר.

אוריה רובין, סאונדמן בן 38. "מאז 10 במרץ אני מובטל והיומן ריק"(צילום: יובל חן)

אוריה רובין (38), סאונדמן, הוא אחד מאותם אנשים שלא חזרו למעגל העבודה. לדבריו, "עד הקורונה עבדתי סביב השעון באירועים הכי גדולים בארץ: האירוויזיון שנערך בישראל, טקס המשואות ביום העצמאות ה־70, הופעות וכנסים של חברות ענק. אבל מאז 10 במרץ אני מובטל והיומן שלי ריק. כעצמאי אני לא זכאי לדמי אבטלה וקיבלתי רק מענק חלקי מאוד. אני נמנה עם הצוות הטכני של שלמה ארצי, והמופעים מתוכננים ליולי־אוגוסט. אלוהים יודע אם נחזור לעבוד עד אז".

רביב אהרון (27), ברמן, נמצא באותה סיטואציה. "אני מנהל הבר של פאב 'ריספשן' בגבעתיים ומאמן ג'ודו בחוגי ילדים במתנ"סים, סיפר אהרון. "שני ערוצי הפרנסה שלי נעצרו במכה וכבר חודשיים וחצי שאני בחל"ת. אמי משלמת שכר דירה ואת שאר ההוצאות. מקווה לחזור ברביעי להכין קוקטיילים ושוטים תוך הקפדה על עבודה עם כפפות ומסכה ובר דליל בלקוחות. ובעיקר, שלא יהיה גל נוסף".

ליאת יוסטמן (46), חדרנית באילת, לא מתכוונת לחפש אתגר אחר במרכז. לדבריה, "אני בחל"ת יותר מחודשיים וצפויה לחזור לעבודתי במלון קיסר פרמייר אילת רק ב־2 ביולי. עד אז אני נאלצת להסתדר עם מקדמה שקיבלתי מהביטוח הלאומי על חשבון דמי האבטלה. למזלי, הנהלת המלון והרשת דחו לנו את תשלום שכר הדירה במגורי העובדים. למרות הקושי לא חשבתי לרגע לעזוב את אילת ולחפש עבודה במרכז".

ליאת יוסטמן, חדרנית בת 46. "למרות הקושי לא חשבתי לעזוב את אילת"(צילום: מאיר אוחיון)

ערן קליין, תאורן בן 46. "זה לא יכול להימשך כך"(צילום: עוז מועלם)

גם ערן קליין (46), תאורן, ממשיך לחפש את האור בקצה המנהרה. "השותף שלי, אלי כוכבי, ואני עושים חתונות, מופעים ופסטיבלים בארץ ובחו"ל, אבל הכול נעצר", מעיד קליין. "כ'שכיר בעל שליטה' לא קיבלתי שקל מהמדינה. איך מפרנסים משפחה כשלא יודעים מתי זה ייגמר? אין דבר כזה מדינה בלי תרבות. אין חיים בלי מוזיקה ושמחה. זה לא יכול להימשך כך!".

הדו"ח מפרט גם את הענפים שעובדיהם נפגעו במיוחד בגלל הקורונה. באופן לא מפתיע, שני התחומים שספגו את המכה הקשה ביותר הם שירותי האירוח והאוכל - מלונות, מסעדות, בתי קפה, ברים וכו' (78.7% מהעוסקים בתחום נותרו ללא עבודה או מועסקים בצורה חלקית בגלל הקורונה), וענף האמנות, הבידור והפנאי (73.9%). אחריהם ברשימה: שירותים אחרים (69.7%), חינוך (54.3%) ופעילויות נדל"ן (51%).

מבחינת גילים, האחוז הגבוה ביותר של מועסקים שנעדרו מעבודתם בגלל הקורונה היה בקרב בני 65 ומעלה - 53.2%. מבין המועסקים בגילי 54-45, קצת יותר מ-40% לא עבדו או שעבדו באופן חלקי מסיבות הקשורות למשבר, ואילו בקרב בני 59-55 נעדרו מעבודתם 39.3%. הנשים נפגעו יותר מהגברים. כך למשל, בשכבת הגיל 34-30 שיעור הנשים שלא עבדו או שעבדו באופן חלקי בגלל הקורונה הגיע ל־43.7% ואילו בקרב הגברים עמד הנתון על 33.6%.