ההופעה החיה מתה
שביתת הרעב של בעלי הבארבי שאול מזרחי מזכירה ששגרת הקורונה תגרום לכל תעשיית ההופעות להפסיד, אבל איש לא יטרח לפצות אותה
שאול מזרחי בירושלים, השבוע
הבעלים של מועדון הבארבי בתל אביב, שאול מזרחי, הפך בעל כורחו לאחד מגיבורי הקורונה ולפה של עולם התרבות החבול ממגפת הקורונה. מול המצלמות הוא זעק על כך שהנגיף גדע את מטה לחמו. בתחילת השבוע הוא עלה לירושלים כדי לשבות רעב עד שיוכל להפעיל את המועדון. מזרחי הצהיר שיעשה זאת "עד שיתפגר", כי לדבריו "לגווע בבית או מול בית ראש הממשלה – זה אותו דבר".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
קצת לפני ההכרזה על השביתה הודיע מזרחי שהוא יפתח את הבארבי גם ללא אישור, והחל למכור כרטיסים להופעות. הראשונה שבהן, של דודו טסה, אמורה להתקיים ב-17 בחודש. למחרת טסה ישוב לאחת נוספת. למרות המצב הכלכלי והחשש מהמגפה שעוד כאן – הכרטיסים לשתיהן אזלו. בהמשך יופיעו במקום בין היתר אביב גדג', ישי ריבו, שלום חנוך ואהוד בנאי. הצמא למוזיקה חיה לא פסק בזמן המשבר. גם שלמה ארצי, החברים של נטאשה ואחרים חוזרים בקרוב לקיסריה.
מזרחי חריף וכועס, אבל גם צודק. כבר שלושה חודשים שהבארבי ויתר מועדוני ההופעות סגורים, ואיש לא סופר אותם או מספק להם פיצוי סביר על ההפסדים הכבדים. מתווה החזרה לשגרה שגיבשו משרד התרבות ומשרד הבריאות, המאפשר לקיים הופעות רק בישיבה בכיסאות מסומנים, תוך שמירה על הפרדה ביניהם, לא מספק מענה ישים למועדונים דוגמת הבארבי.
אתמול (יום ג'), לאחר התערבות שר התרבות חילי טרופר, הודיע מזרחי שההופעה הקרובה תתקיים במתכונת של 360 מעלות, כך שהבמה תוצב במרכז המועדון והקהל יישב סביבה. האוזן הקשובה של השר למצוקת אנשי התרבות מעודדת, רק שלא בטוח שהמתווה המוצע אכן יעמוד במבחן המציאות. מי שאולץ לעבור באחת מ-100 ל-0, אמנם יוכל להתחיל ולהניע מחדש את מפעל חייו, אך כשמנסים לדמיין כיצד המתווה יתנהל בעוד כשבועיים בשטח, מבינים שהוא רחוק מלהיות מספק, הן מהפן הבריאותי והן מהפן הכלכלי.
מי שראה את הישראלים מצטופפים בסופרים ובקניונים, באמת מאמין שניתן יהיה לשמור על ריחוק חברתי יעיל גם בהופעת רוק שבה הקהל נע בטבעיות לעבר הבמה? ואם ניתן לאפשר לאנשים להתכנס – ובלבד שהאירוע בישיבה – מדוע משחקי הכדורגל מתקיימים מול יציעים ריקים?
גם לא בטוח שלהצעת הפשרה הזאת יש היתכנות כלכלית אמיתית. מחיר כרטיס מחושב כך שבעל הבית מרוויח, ואיתו כל שרשרת הייצור – מהאמן, דרך הנגנים, אנשי ההפקה והסאונד, ועד לברמנים ולסדרנים – שעולם התרבות לא זז מטר בלעדיהם בשגרה, והפכו לשקופים בימי הקורונה.
כעת, כשבעלי המועדונים והמפיקים חייבים לצמצם באופן ניכר את מספר רוכשי הכרטיסים הפוטנציאליים לכל הופעה והמציאות הכלכלית תקשה עליהם להעלות את המחירים כדי לעמוד בעלויות, כולם צפויים להפסיד, ואיש לא יטרח לפצות אותם.
ההכנסות אולי יטפסו מעל האפס, אך לא בטוח שהמודל הכלכלי החדש יאפשר לתעשיית התרבות המקומית להשתקם מנזקי הקורונה. חלקם עלולים לקרוס עוד לפני שיישמע הצליל הראשון מהבמה. המאבק של מזרחי טרם הסתיים, ומענה אמיתי להופעות עוד אין, אבל אולי הוא יכול לשחרר חיוך קטן לאחר פרסום מתווה הפיצוי לגופי התרבות שהושג אמש, שאין ספק שהמחאה שלו האיצה אותו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
אמיר שוורץ
מומלצים
