נשף המסכות הבלתי נגמר של הקורונה
הפנים הם ראי הנפש, ולמסכות מצילות החיים שמיליארדים עוטים כיום יש השפעה פסיכולוגית דרמטית על האנושות. מה עושים? הסוד נמצא בעיניים
נכון להיום, כלי הנשק העיקרי של המין האנושי במאבק בהתפשטות נגיף הקורונה הוא לא גלאי חום אלקטרוני, לא תוכנות מעקב מתוחכמות, וגם לא בדיקת מעבדה פורצת דרך. זה משהו מיושן, פשוט וזול – מסכת בד או נייר, כזאת שתלויה על האוזניים ומכסה את האף והפה.
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
זה הכל, וזה מציל חיים – בעיקר חיים של אחרים. המסכה שלך טובה יותר בלמנוע ממך להדביק את אלה שסביבך, מאשר בלמנוע את האפשרות שהם ידביקו אותך. ולכן, כל מי שחובש מסכה כשהוא נמצא בקרבת בני אדם אחרים עושה מעשה ראוי, ומרבה טוב בעולם.
יש עוד יתרונות למסכות האלה: סופסוף הציבור הרחב מרגיש ויודע מה עובר על הצוותים הרפואיים בחדרי הניתוח ובבתי החולים כחלק משגרת חייהם – איך זה מרגיש להסתובב עם הדבר הזה תלוי לך על הפרצוף שעה אחרי שעה, יום אחרי יום, שנה אחר שנה.
מיליארדי אנשים בכל העולם מכסים בימים אלה את הפנים שלהם במסכות – וגם אנחנו כאן בארץ. איך משפיע עלינו נשף המסכות הבלתי-נגמר הזה? לפני שאנסה להתמודד עם השאלה הזאת, חשוב לי להדגיש: כולנו חייבים ללבוש מסכות כשאנחנו בקרבת אנשים שאינם גרים איתנו באותו הבית. זה מונע הדבקה ולכן מציל חיים. וזאת, תמיד, השורה התחתונה.
אבל יש מחיר נפשי למסכות הפנים שלנו. הוא עשוי להסביר חלק מן המועקה שחשים עכשיו גם אלה מאיתנו שלא איבדו את מקום עבודתם, והכנסתם לא נפגעה בעקבות הקורונה. החיים של רובנו חוזרים בהדרגה למסלולם, אבל מצב הרוח עדיין לא משהו, וזה קשור גם למסכות.
ההכרה בחשיבות האדירה של הפנים נמצאת כבר בספר בראשית. קראו מחדש את סיפוריהם של קין והבל, יעקב ועשו, וגם יהודה ותמר. חפשו בהם את הפנים הגלויות והפנים המוסתרות, ותדעו למה אני מתכוון. הפסוק היפהפה מספר משלי (כ"ז, יט') "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", אומר את זה הרבה יותר טוב ממני. ומה עם האלוהים שלנו, שאין לראות את מראה פניו?
כל זה ידוע כבר אלפי שנים. אבל מה שהתגלה בשנים האחרונות הוא שהמוחות שלנו מחווטים – פשוטו כמשמעו – לחיפוש, קריאה ופענוח מדוקדק של הבעות פנים. הפנים הם חלון אל הרגשות שלנו ושל אחרים, ותינוקות נולדים עם צמא אדיר לפני אדם שיביטו בהם ויחייכו אליהם. הפנים הם ראי הנפש, וכל שני בני אדם שמשוחחים זה עם זה פנים אל פנים עוסקים בריקוד הדדי ומתוזמר היטב – עד שברירי שניות – של הבעות הפנים שלהם.
הקשרים בין רגשות להבעות פנים הם מורשת אבולציונית עתיקה. את זה הבין כבר דארווין, שהספר הלפני-אחרון שפרסם בחייו היה "ההבעה של רגשות באדם ובבעלי חיים". הפסיכולוג פאול אקמן (Ekman) הקדיש את חייו לחקר רגשות והבעות פנים, והמשיך את עבודתו של דארווין. הוא הראה שרגשות בסיסיים מובעים, נקראים ומתפענחים בצורה דומה בכל התרבויות שבעולם. אקמן גם יצר אטלס של יותר מ-10,000 הבעות פנים, ונחשב למומחה מס' 1 בעולם בזיהוי שקרים על פי הבעות פנים.
מה קורה כשמונעים מתינוק לראות הבעות?
מה קורה כשמונעים מתינוקות לראות הבעות פנים של האנשים האהובים עליהם ביותר? את השאלה הזאת חקר הפסיכולוג אד טרוניק (Tronick), בין היתר בניסוי המפורסם של "הפנים הקפואות", וזוהי חוויה מטלטלת. מה שחשוב במיוחד הוא חוסר האונים של התינוק, שמנסה לקבל בחזרה את אמא שלו ללא הצלחה. וחוויה של חוסר אונים, כפי שמראה בצורה משכנעת ובהירה פרופ' אליעזר ויצטום בספרו החדש "ההיסטוריה של הטראומה הנפשית", היא כר פורה לטראומה.
אז מה בעצם אני אומר? שכולנו בטראומה בגלל המסכות? כמובן שלא. אבל הבעות פנים הן לא רק אמצעי תקשורת. יש להן גם השפעה ישירה על מצב רוחו של מי שמביע אותן. אם פעם חשבנו שמי ששמח פחות מחייך פחות, היום אנחנו יודעים שהקשר הסיבתי הזה פועל גם בכיוון ההפוך: מי שמחייך פחות שמח פחות. שרירי ההבעה העדינים שיש לכולנו בפנים משפיעים ישירות על המוח שלנו, ודרכו על מצב הרוח שלנו.
ולכן, גם היום, הביטו זה לזה בעיניים והמשיכו לחייך מאחורי המסכות. זה מקרה מובהק של win-win. אפשר לראות הבזקים של החיוך שלכם סביב העיניים ובטון הדיבור, וזה ישפיע על האדם שמולכם. ומה שחשוב לא פחות – החיוך שאתם מחייכים מאחורי המסכה שלכם לא מוסתר מן המוח שלכם, והוא יעשה לכם רק טוב.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
