שתף קטע נבחר
 

ייבאתם מארה"ב סחורה מעוותת מוסרית

ההשוואה שעשו מפגינים בין איאד אלחלאק לג'ורג' פלויד הייתה ניצול נבזי של הריגת אדם שחור כדי לקדם אג'נדה פוליטית בצד השני של הגלובוס

 

הפגנה מחאה שמאל נגד סיפוח שטחים דמוקרטיה כיכר רבין תל אביב (צילום: רויטרס)
הפגנה השמאל נגד הסיפוח במוצ"ש(צילום: רויטרס)

בשנות ה-70, כשקרוב משפחה היה מגיע לביקור מאמריקה, שמחנו לקבל מוצרים מיוחדים שלא היה ניתן להשיג בארץ. היום נדיר למצוא משהו שיש שם ולא כאן, אבל אליה וקוץ בה: עם הנגישות לכל הטוב מארה"ב, מקבלים גם את הסחורה הפגומה של הפרוגרסיביות האלימה וחסרת הגבולות. עיוותים מוסריים כאלו עדיף היה להשאיר במכס ולמנוע את כניסתם. אבל רעיונות, כדרכם של רעיונות, בין אם מדובר במרקסיזם או בדאעש, חוצים גבולות של מדינות בקלות רבה, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות.

 

 

בהפגנה במוצ"ש בלב תל אביב נגד החלת הריבונות ביהודה ושומרון, תוך נשיאת שלטים שלפיהם ישראל אינה דמוקרטיה (דבר שלא יכול להתבצע במדינה לא-דמוקרטית), כרעה מנכ"לית שלום עכשיו ברך לזכר איאד אלחלאק, ג'ורג' פלויד ושאר קורבנות הכיבוש. איך קורה שאזרחית ישראלית מרגישה צורך להביע הזדהות עם מאבק שלא קשור אליה? האם הצדק הקוסמי ושוויון זכויות עבור השחורים בארה"ב נוגע בציפור נפשה?

 

לא. אם צדק קוסמי היה בנפשה, יחד עם קורבנות ה"כיבוש" היה ניתן למצוא את הנרצחים היהודים, שנעלמו כלא היו בהפגנה. את האמירה הזו אין להבין אחרת מלבד ניצול ציני ונבזי של הריגת אדם שחור על ידי שוטר שסרח כדי לקדם אג'נדה פוליטית בצד השני של כדור הארץ.

 

ההקבלה בין איאד אלחלאק לג'ורג' פלויד היא השחרת פניה של מדינת ישראל, וכשיש הזדמנות להשחיר את פניה של ישראל, מותר לעשות הכול, כולל להשתמש בהשוואות שמבצעים ארגונים אנטישמיים בחו"ל. כריעת הברך אומנם מסמלת עבור חלק מהציבור הזדהות עם מאבק, אך עבור חלק לא פחות גדול היא מסמלת כניעה, שליטה על ידי אחר והשפלה עצמית. הרעיון של המפעל הציוני כולו הוא מניעת כריעת הברך של העם היהודי בפני האחרים.

 

שלט עם הכיתוב "חיי הערבים חשובים", בהקבלה לתנועה Black Lives Matter, הוא עוד השוואה שפלה. גם המפגינים עצמם יודעים שאין קשר בין מדינה שבה הייתה עבדות וגזענות ממוסדת כלפי הקהילה השחורה, לבין מדינת ישראל חפצת החיים, שנגדה עומדים ארגוני טרור ומדינות המודים בפירוש שמטרתם היא חיסולה. אבל בשם קידום רעיונות השמאל הרדיקלי (בשונה מהשמאל הציוני) ניתן לשחוט כל פרה קדושה.

 

שלטים נוספים בהפגנה בתל אביב קראו "רוצחים במדים". בזמן שהורים לא ישנים בלילה מדאגה לבניהם ובנותיהן ששומרים על הביטחון של כולנו, יש כאלו המכנים אותם רוצחים. כאילו בני ה-18 הישראלים מתלבטים אם ללכת לטייל בעולם, להתחיל ללמוד או להתגייס, סתם בשביל הכיף, ולא בגלל שאנחנו מוקפים בארגוני טרור המבקשים לרצוח יהודים בגלל שהם יהודים.

 

וכמובן הונף גם השלט "ישוחרר גטו עזה", שמבקש לבצע השוואה בין עוולת השואה לסכסוך שלנו עם חמאס ולהציג את ישראל בתור נאצים. מכעיס, פוגעני, אך לא חדש.

 

ועדיין, השלטים החשובים ביותר היו "אנחנו לא יכולים לנשום משנת 1948", "נכבה משנת 1948" ו"אבוליש-ציוניזם" ("הקץ לציונות" – בהקבלה לתנועה לביטול העבדות). אלה לפחות מראים בכנות שההפגנה לא מבקשת למנוע החלת ריבונות ביהודה ושומרון, אלא לסיים את המפעל הציוני ולהציב במקום ישראל מדינה חסרת זהות לצד מדינה ערבית נוספת.

 

הרעיון לחיסול המפעל הציוני לא מיובא מארה"ב, הטקטיקה והרטוריקה דווקא כן. כמו את הרעיונות המרקסיסטיים שפושטים בשוליים של אמריקה, את ההפגנות האלימות ושאר הסחורות הפגומות מסוג זה – עדיף להשאיר שם.

 

  • עו"ד רן בר-יושפט הוא היסטוריון וחוקר יחסי מערכת המשפט והשלטון בישראל

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים