למשרד ראש הממשלה הסתנן כפיל של נתניהו
לאורך כל העשור הקפיד נתניהו על מקסימום הצהרות דרמטיות ומינימום מעשים קיצוניים. למה פתאום הוא נחרץ לספח ביו"ש? כי ביבי דואג לביבי
לפני בחירות 1999 נתפש בנימין נתניהו כדמון בקרב ציבור רחב. הסופר יצחק בן נר אמר עליו: "בדמיון שלי אני רואה את כל דרכו בראשות הממשלה כמזימה קונספירטיבית, זדונית, מקיאבליסטית, מרושעת, מתוכננת, להשתלט על עם ישראל ומדינת ישראל". המשוררת דליה רביקוביץ' אמרה: "גם החיוורון שכיסה את פניו אחרי רצח רבין היה תרגיל במשחק של סוכן המכירות". והיו גם אחרים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
התדמית הזו השתקפה בתוצאות הבחירות: הוא קיבל 44% בלבד מהקולות מול 56% שהצביעו לאהוד ברק. נתניהו, שתכנן כבר אז לחזור לתפקיד ראש הממשלה, בדק כיצד איבד ציבור כה גדול במשך שלוש השנים שבהן היה ראש הממשלה.
הבעיה התדמיתית המרכזית שלו בקרב מצביעי השמאל הייתה נעוצה בקמפיין שניהל נגד יצחק רבין בימי אוסלו. יובל שטייניץ אמר בדברי הגנה: "דמות הרשע שהוא גילם בעיני התקשורת התחזקה בעקבות רצח רבין".
המכשול השני שנתניהו נדרש להתמודד אתו נעוץ במעשיו בכהונתו הראשונה. את השמאל הוא איבד בהחלטתו לפתוח את מנהרת הכותל ב-1996, מהלך שגרם לעימות עם הפלסטינים ולמהומות שגבו את חייהם של 17 חיילי צה"ל וכ-100 פלסטינים.
במקביל איבד נתניהו גם חלק מבוחריו בימין בהסכמי וואי וחברון, שמהותם מסירת שטחים לפלסטינים, בהתאם להתחייבותו ב-1996 לבצע את החלטות ממשלת רבין ופרס בהסכם אוסלו. פרישת מפלגות הימין מן הממשלה גרמו לו לבטל את הסכם וואי, אבל זה היה מאוחר מדי. הממשלה נפלה והבחירות הביאו להפסדו.
הלקח של נתניהו היה כפול. מצד אחד, לא לבצע יותר מעשים מעוררי מחלוקת בתחום המדיני והצבאי. מצד שני, הוא המשיך בקמפיינים הדורסניים שלו בשיטת הפחד ומשול. אחרת, מדוע שיצביעו עבורו אם הוא לא עושה שום דבר בעל משמעות? ואכן, מאז שחזר לראשות הממשלה ב-2009 הוא החליט שלא להחליט.
את תפישתו האידיאולוגית ביטא נתניהו בספרו "מקום תחת השמש" מ-1995, שבו אימץ את ההגדרה המוכרת של הסכסוך בין הפלסטינים ליהודים ולפיה מדובר ב"ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ". המסקנה: אין מקום למדינה פלסטינית משום שאין עם פלסטיני.
על פניו, המשמעות של תפישת עולם פוליטית זו היא שיש לספח לישראל את השטחים המוחזקים של הגדה המערבית, אלא שזה נגד את תפישת עולמו ההישרדותית. זאב ז'בוטינסקי כתב בהמנון בית"ר: "שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש". בנימין נתניהו תיקן: "רעש הוא רפש, הפקר דמי ונפשי".
מאז הוא שמר על שקט בתחום העשייה המדינית ולא סיפח אף שעל מן השטחים המוחזקים. את השמאל הוא הרגיע באמצעות נאום בר אילן שבו הבטיח כי לצד ישראל תוקם מדינה פלסטינית. את הימין הוא הרגיע מיד, באמצעות אביו, שהסביר שביבי יציב תנאים כאלה שהפלסטינים לא יוכלו לעמוד בהם. הרבה מהומה מילולית על לא מאומה מעשית.
גם בתחום הביטחוני נהג נתניהו באיפוק במבצעים צבאיים, חרף הצהרות מתלהמות בעברו. ב-2009 ניהלה ממשלת "קדימה" בראשות אהוד אולמרט את מבצע "עופרת יצוקה" בעזה וסיימה אותו בהסכם פשרה, ללא הכרעה. נתניהו כראש האופוזיציה תקף את אולמרט: "אנחנו לא נעצור את צה"ל ונשלים את המלאכה. אנחנו נמוטט את החמאס". אבל את מבצעי "עמוד ענן" ב-2012 ו"צוק איתן" ב-2014 כבר ניהל נתניהו כראש הממשלה, ואז עצר בעצמו את צה"ל, לא מוטט את החמאס והגיע לאותה פשרה כפי שהגיע אולמרט.
באופן משונה הפך אחד מראשי הממשלה הקיצוניים ביותר בהכרזותיהם לאחד המתונים במעשיהם. העובדה הזו הקנתה לנתניהו הילה של מנהיג שקול ואחראי שלא ידרדר את ישראל למלחמה מיותרת. יש להניח שזה גם מה שהביא לו מחדש את תמיכת המתלבטים בין הימין למרכז, שנטשו אותו בעבר.
מה קרה לו עכשיו שהוא החליט ללכת למהלך מדיני דרמטי שיכול לדרדר את האזור לאלימות מחודשת? התמיכה של דונלד טראמפ, נשיא מפוקפק שמאבד גובה בסקרים לקראת הבחירות בנובמבר, היא אליבי רעוע. נתניהו הוא זה שיצטרך לשאת במחיר המלא על עימות עם הפלסטינים, מדינות ערב ומרבית מדינות העולם.
נתניהו הפך למהמר נואש שמטיל ז'יטונים על גלגל הרולטה בתקווה לזכות במספר המזל שיחלץ אותו ממשפטו. בעבר הוא ידע לזהות את הלוך הרוחות של רוב הציבור הישראלי, אבל ייתכן שהפעם המצב שונה. לפי הסקר של חדשות 12 מהשבוע שעבר, רק 4% מהציבור רואים בסיפוח יהודה ושומרון כ"משימה החשובה ביותר של הממשלה".
נתניהו שהכרנו בעשור האחרון לא מכהן יותר בתפקיד ראש הממשלה. נתניהו שלא דואג לנתניהו, הוא לא נתניהו. כנראה שלמשרד ראש הממשלה הסתנן כפיל שלו, כזה שצעדיו לא צפויים.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
