הנשק של חלל צה"ל נגנב מחדרו: "כאילו שהוא שוב נהרג"

יוסף מועדי ז"ל(באדיבות המשפחה)

בני משפחתו של חלל צה"ל רב"ט יוסף מועדי ז"ל, מהיישוב ירכא שבגליל המערבי, הזדעזעו לגלות כי נשקו האישי שהיה מוצב להנצחה כחלק מקיר הזיכרון בחדרו - נגנב. הנשק היה מנוטרל ולא ניתן להשתמש בו. האב, סמיר, פנה היום (א') לגנב בקריאה נרגשת להחזרת הפריט היקר, והציע אפילו לפצותו. המשטרה פתחה בחקירה.

רב"ט מועדי, שכונה יוסי, נפל במבצע עופרת יצוקה בהיותו בן 19. פגז שנורה בשוגג מטנק ישראלי פגע במבנה שבו הוא שהה עם חבריו, והמבנה קרס. הוא גונן בגופו על מפקד הפלוגה והציל את חייו, אך נהרג בעצמו. הוריו של מועדי הקימו בחדרו אתר הנצחה לזכרו, שאותו פוקדים מעת לעת בני משפחה, חברים וחניכי תנועות נוער. במקום הוצב כאמור נשקו האישי, מסוג M16, שאליו הוצמד מטול רימונים.

קיר ההנצחה לאחר גניבת הנשק(באדיבות המשפחה)

חניכי תנועת נוער בחדר שבו הוצב הנשק האישי(באדיבות המשפחה)

אביו, סמיר מועדי, סיפר כי הגניבה ככל הנראה אירעה בימים שבין סוף השבוע שעבר ליום שני, כאשר רק ביום שלישי בני המשפחה הבחינו בהיעדרו של הנשק. האח אמיר היה זה שהסב את תשומת ליבם לדבר. "אני לא מסוגל לתאר לעצמי מי האדם שיכול לקחת נשק שהיה בשימוש חלל צה"ל", האח סיפר היום ל-ynet. "מי שלקח אותו ידע מה הוא עושה, כי לא לקחו שום דבר אחר מהבית. קשה לי להבין לאן אנחנו מידרדרים, וכמה נמוך עוד אפשר לרדת".

היום פרסם האב השכול פוסט כואב בפייסבוק, שבו גם הוא תהה כיצד מסוגל מישהו לגנוב נשק של חייל שנפל. "איפה הבושה? איפה הערכים? איפה כבוד המת?", הוא כתב. "איך נכנסים לבית של משפחה שכולה, נעמדים מול קיר זיכרון של הבן, וגונבים את הנשק האישי שלו? אחיי ואחיותיי בני כפרי ירכא היקר לנו, כמה מטה נגיע בסולם הערכים? אני פונה אליכם בזעקת אב שכול שאיבד את הבן שלו, את היקר מכל, לפני 11 שנים בקרב ברצועת עזה, שמאז אנו חיים את השכול בצל החיים".

סמיר מועדי ובנו יוסף. "כאילו שהוא שוב נהרג"(באדיבות המשפחה)

"לפני כמה ימים, לתדהמתנו, אנחנו מגלים שהסיוט חוזר שוב ובגדול. אמיר הבן שואל אותי 'אבא איפה הנשק של יוסי'?, ובאותו רגע הרגשתי שקיבלתי חבטה במשקל טונה", המשיך האב. "הנשק הזה שימש את יוסף אהובי ונשמתי בשירותו הצבאי, ובשבילנו זה היה הזיכרון הכי חזק שנשאר לנו ממנו, שנתן לנו הרבה תקווה וכוח להמשיך הלאה.

"אני תוהה עד לאן אפשר להידרדר מטה, שבן אדם, בן הכפר שלך, יכול להיות מכר, שכן, אדם שאולי התארח אצלנו, נכנס בשעות הלילה, לוקח את הנשק ונעלם, אף שהנשק מנוטרל ולא ניתן לעשות בו שימוש. איפה הרגש? המצפון? הערכים? לאן עוד נגיע? איזו חברה נאורה אנחנו רוצים לבנות, והכול נעלם בשביל בצע וכסף. אני כולי בושה איך כזה דבר קורה, שאדם פורץ לבית, עומד מול קיר זיכרון שעליו חרוטים זיכרונות ערכיים ומשמעותיים, ממה שנשאר לנו מהילד שנפל במלחמה. אין לאיש הזה משפחה? אחים, אחיות, אנשים קרובים? איפה הסולידריות? איפה האהבה? איפה הערבות ההדדית?".

האב פנה לאחראי למעשה: "אני פונה אליך בחור צעיר, מבקש ומתחנן בפנייך שתחזיר לנו את הנשק היקר והמשמעותי בחיינו. אתה לא יודע מה גרמת לנו, אני מרגיש שהבן שלנו נהרג עוד פעם. אני אפילו מוכן לפצות אותך אם תחזיר אותו, הרי אני לא חושב שתוכל לעשות שימוש בנשק, המשמש רק מזכרת ערכית ואנושית".

יש לציין כי לפני כשנה נגנבו עשרות כלי נשק מבית הספר לקציני ים בעכו. הכלים הללו שימשו לטקסים, והולחמו כדי שלא ניתן יהיה להשתמש בהם ככלי ירי. לאחר כחודש נעצר חשוד ואף הוגש נגדו כתב אישום, אולם כלי הנשק לא נמצאו עד היום.