חן לנגר שנפצע במתקפת הירי בברנוער הלך לעולמו
לנגר (32), שעבד במועדון הנוער הגאה בתל אביב כמדריך בהתנדבות, נורה ברגלו בשעתו. בריאיון ל-ynet ב-2018, במלאת תשע שנים לרצח, הציג את צילום הרנטגן של רגלו: "זה כדור של שנאה שצריך להפסיק אותה"
חן לנגר (32), הפצוע הכי קשה במתקפת הירי הרצחנית בברנוער בתל אביב באוגוסט 2009, הלך אתמול (ג') לעולמו.
הוא עבד בהתנדבות כמדריך במועדון לנוער הגאה בתל אביב באותו ערב ונפגע מכדור ברגלו. לפני כשנתיים, במלאת תשע שנים לרצח, אמר בריאיון לאולפן ynet כי הצלקות שנותרו על רגליו שוות לאלה שנותרו בנפשו. במתקפה, שהעומד או העומדים מאחוריה טרם נלכדו, נרצחו המדריך ניר כץ והנערה ליז טרובישי.
בריאיון הציג לנגר את צילום הרנטגן של רגלו ואמר: "ככה נראה כדור 9 מ"מ ברגל של בן אדם. זה כדור של שנאה שנמצא ברגל שלי. ראיה לכך שצריך והגיע הזמן להפסיק את השנאה. אני אומר את זה בהומור: כיף איתי בגלאי מתכות, אבל זה הומור כואב. ככה נראים החיים שלי בעשור האחרון, שמאז הפיגוע אף אחד לא הכיר בפשעי שנאה במדינת ישראל. קודם כל שיהיה חוק שיגן עלינו, אחרי זה נדבר על זכויות".
לנגר סיפר באותו ריאיון: "הברנוער היה מקום מדהים. פינה עלי אדמות שבה נערים פשוט יכלו להגיע ולהיות שם. מי שנכנס לחלקה הזאת והסיבה שאלפי בני אדם יצאו לרחובות היא כי למעשה ירו בחפים מפשע. ילדים שלא עשו שום עוול פשוט נטבחו שם. שניים נרצחו, שניים נותרו על כיסאות גלגלים ועוד פצועים רבים".
לפני כשלוש שנים פורסם כי הביטוח הלאומי סירב להכיר בלנגר - שהתנדב בברנוער כמדריך - כנפגע עבודה. הסיבה: בשל כשל ביורוקרטי התעורר קושי להציג אסמכתא לכך שלנגר הופנה להתנדב במרכז על-ידי גוף ציבורי מוסמך, ולפיכך - טענו אז בביטוח הלאומי - הוא אינו מכוסה. "לא הוכח לדעתנו שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך במסגרת התנדבותך", נכתב בתשובה שקיבל לנגר.
יו"ר מרצ ח"כ ניצן הורוביץ אמר כי "מותו של חן לנגר הוא טרגדיה כפולה קשה ביותר. חן היה סמל להתנדבות ונתינה עבור הקהילה הגאה כולה ושילם מחיר כבד על ההומופוביה הרצחנית בפציעתו בפשע השנאה בבר נוער. נמשיך לצעוד בדרכו של חן לנגר. אני משתתף בצערה העמוק של משפחתו של חן. יהי זכרו ברוך".
"מקווה שעכשיו לא כואב לך יותר"
סגנית ראש העיר תל אביב חן אריאלי, שכיהנה כיו"ר האגודה למען הלהט"ב, אמרה: "חן היה אדם מיוחד. כשנפגשנו כל שנה באזכרה של ניר כץ (שנרצח כאמור בירי בברנוער עם ליז טרובישי) ודיברנו עם העיניים, הבנתי אותו. התרגשתי וכאבתי איתו. כשצעדנו במצעד בירושלים ועצרנו לנשום. הוא ידע תוך כדי המצוקה הפרטית שלו להושיט את היד לאחרים ואחרות.
"כשדיברנו פוליטיקה גאה והעיניים שלו היו נדלקות בלהט, וכשהיו לנו שיחות קשות, ידעתי שהלבבות שלנו איכשהו מחוברים עמוק מבלי שידענו איך בכל מיני צמתים של החיים ודרך לבבות של אהובים ואהובות אחרים. אני מקווה שעכשיו יש לך שקט ולא כואב לך יותר. השנאה הורגת, וחן מצטרף להיות הקורבן השלישי של הרצח המתועב בבר נוער לפני 11 שנים. חודש גאווה עצוב לנו".
הוא המשיך אז בבכי: "יום בו מרכז מפגש מידע וסיוע לנוער במצוקה הופך לבריכת דם שותת. זה היום בו מאסנו לשתוק. מאסנו מלהסתתר. מאסנו מלטשטש את פני המציאות. היום צריך להסתכל על הזוועה בעיניים, בעיניים של החברה הישראלית והשסע העמוק שממאנים להתאחות. בעיניים של אותם נערים שצריכים להתמודד עם הורים וחברה המפנה להם עורף, בעיניים של האנשים הטובים באמצע הדרך ולומר להם שהבית שהיה לכל אותם אלפי נערים ונערות שעברו בו מקום מפלט היה לבית מטבחיים של רוצח נבל".
לנגר ציטט בנאומו ב-2009 מדברים שכתב סופר השואה, יחיאל די-נור: "ק.צטניק סופר השואה כתב: לא נדע אחרת. מה שקרה שם לא יוכל להיות מסופר לאחר באמצעות מילים. ילדים בתפקיד ברווזים במטווח הרוצח הנבל, שהסתכל עליי בעיניים קרות פעורות ולחץ על ההדק. לא נתן לי אף רגע לאסוף את הילדים עליהם הופקדנו אני והמדריכים של האגודה מתחת לכנפיים ולגונן על העיניים הבוהות של שתי הנפשות הטהורות שנטבחו, אני לא אשכח כנראה לעולם. הן בהו בי אז והן חוזרות לבהות בי בלילה.
"הן מתפרצות להזכיר לי שאסור לשתוק. הנער שהושיט לי יד ובפעם הראשונה בחיי הייתי צריך לבחור בין שלו לבין של אחר כשחיים ומוות מפרידים בין שתיהן לא מניחה ממני, היא לא צריכה להניח גם לכם. אנחנו חברה פצועה. חברה שצמאה לפתרון והיום אנחנו צריכים שלום חברתי".
הוא גם ציטט אז דברים שאמר ראש הממשלה המנוח יצחק רבין בנאומו בכיכר דקות לפני שנרצח: "אני מצטט - אתם כאן בהתייצבותכם לעצרת זו מוכיחים שהעם באמת רוצה שלום ומתנגד לאלימות - אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. השלום כרוך בקשיים וגם במכאובים, עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה. את המילים האחרונות אמר יצחק רבין ז"ל, פה".
על המקום שבו אירע הטבח סיפר לנגר: "אספר לכם על מקום קטן שענה לשם ברנוער. מקום בו המסכה נעלמת לה ואנשים יכולים פשוט להיות שם, פשוט להיות כמו שטוב להם. לשחק עם חברים משחקי חברה ושולחן, לנגן בפסנתר או בגיטרה, לקבל אוזן קשבת לכל הדורש בה וכתף לבכות עליה משמחה ולעיתים גם מעצב. הבר היחידי שאני מכיר בו - המשקאות היחידים הם תפוזים וגזוז, מגש בו נעוץ דגל בו כל הצבעים מסודרים אחד ליד השני נחים להם באהבה בשוויון מוחלט ובגאווה כמו שטוב לכם".
הירי בברנוער אירע ב-1 באוגוסט 2009: אלמוני חמוש נכנס למועדון שממוקם בבית אגודת הלהט"ב ברחוב נחמני בלב העיר תל אביב, ירה בנוכחים ללא הבחנה ונמלט מהזירה. המדריך כץ והנערה טרובישי נהרגו במקום. מדריך אחר ועוד תשעה בני נוער נפצעו. הרוצח לא נתפס עד היום.
ההתפתחות הדרמטית הראשונה בחקירה אירעה כארבע שנים לאחר הרצח: המשטרה חתמה אז הסכם עד מדינה עם זאור (זוהר) חנקישייב, שטען כי הוא מכיר את הרוצח במועדון. בעקבות כך הואשם חגי פליסיאן בביצוע המעשה, אולם כשנה לאחר מכן עלה חשד שחנקישייב בדה חלקים מעדותו. בעקבות כך בוטל כתב האישום נגד פליסיאן.
ב-2014 הודה חנקישייב בשיבוש הליכי משפט, בידוי ראיות, קבלת דבר במרמה ומסירת ידיעה כוזבת, ובמסגרת הסדר טיעון הוא נשלח למאסר של חמש שנים וחצי. ב-2016 נחתם הסכם פשרה שבמסגרתו המדינה פיצתה את משפחת פליסיאן ב-2.2 מיליון שקלים.
לפנייה לכתב/ת 
