הורשע ברצח חנית קיקוס - ושוחרר אחרי 27 שנים: "יוצא למאבק על חפותו"
27 שנה היה סולימאן אל-עביד בכלא, אך עדיין מתעקש שלא אנס ורצח את הנערה ב-1993. "היו דברים שהוא פחד לספר בכלא - ועכשיו יספר אותם", אמר אחיינו לאחר השחרור. גם אביה של קיקוס עדיין לא בטוח שהוא אשם: "רק האמת תרגיע אותנו". מה"הודאה" שלא תועדה ועד לדיון החוזר בעליון - זו השתלשלות הפרשה
אחרי 27 שנים סולימאן אל-עביד, תושב רהט שהורשע באונס ורציחתה של הנערה חנית קיקוס בשנת 1993, השתחרר היום (ד') לחופשי. אל-עביד יוצא מהכלא כשהוא כבר בן 71 - ועדיין ממשיך להכחיש את מעורבותו בפרשה. משפחתו אומרת כי בכוונתו להיאבק מחוץ לכלא על חפותו.
בבית המשפחה ברהט חיכו לו בני המשפחה המורחבת. עם הגעתו אמר אל-עביד כי "משפחת קיקוס לא חייבת לי כלום, וכך גם אני לא חייב להם".
עלא, בנו של סולימאן היה בן 14 כשאביו נכנס לכלא. "זו התרגשות גדולה עבורי להגיע ליום הזה שאבא שלי משתחרר. לקבל את אבא שלי בחזרה. אני מבין את משפחת קיקוס - אבל אבא שלי לא אשם ואני מקווה בשבילם שיגיעו לאמת", אמר הבוקר בעודו מחכה לאביו.
וחיד א-סאנע, אחיינו של סולימאן, אמר: "אנחנו מברכים על כך שהוא סוף סוף משתחרר. עכשיו אנחנו מתחילים מסע חדש של הוכחות. הדוד שלי ישב כמעט 27 שנים מלאות ללא שום טובה, לא מטעם המשטרה, לא מטעם הפרקליטות - והדברים יתבהרו. עכשיו הוא יספר את הסיפור האמיתי שלו, את מה שקרה מההתחלה".
לדברי א-סאנע, "יש דברים שהוא פחד לספר אותם כשהוא היה בכלא, אבל עכשיו כשהוא בחוץ ומשוחרר הוא יספר אותם והסרט יתחיל מחדש. לא נוותר, נילחם על חפותו, המערכה עכשיו התחילה. אנחנו רוצים שהאמת תצא לאור. תמיד האמנו וחיזקנו אותו שיאמין בחפותו ושלא יכנע לפיתויים.
"במשך כל הזמן הזה אמרנו לו שאם יודה הוא ישתחרר מוקדם ויקבל הטבות אבל הוא לא יכול ולא רצה להודות במשהו שלא עשה. זה האליבי הכי חזק, שאדם מוכן להישאר עוד שנים רבות בכלא כדי להגן על חפותו. זאת האמת", הוסיף אחיינו של סולימאן.
עדות הנהג והחקירה שלא תועדה
פרשת הרצח של חנית קיקוס, תושבת אופקים שהייתה בת 17, הסעירה את המדינה ואת מערכת המשפט בישראל לאורך שנים רבות. ב-10 ביוני 1993 קיקוס יצאה מביתה באופקים לבאר שבע ליום הולדתה של חברתה. קצת לפני השעה שמונה בערב היא הגיעה לטרמפיאדה בכניסה לאופקים - ושם נעלמו עקבותיה. למחרת בבוקר החלו חיפושים נרחבים אחריה ולבסוף היא הוכרזה כנעדרת.
אל-עביד היה בן 44 ביום היעלמה של קיקוס ועבד כנהג דחפור במטמנת האשפה "דודאים", בין אופקים לבאר שבע. בהתאם למספר חוות דעת שהוגשו בעניינו, הוא סבל מפיגור ומנת המשכל שלו נמוכה. שמונה ימים לאחר היעלמותה של קיקוס, נהג משאית אשפה מהמטמנה סיפר שראה אותו במקום במועד סמוך לרצח ותיאר התנהלות מחשידה כששוחח עמו.
אותו נהג סיפר שראה את אל-עביד בלילה שבו נעלמה חנית וכי אל-עביד אמר לו ששומר המזבלה מקיים יחסי מין עם נערה בצריף סמוך. למחרת נודע לנהג שקיקוס נעלמה. הוא חשד שמדובר בנערה שעליה סיפר לו אל-עאביד, וסיפר במשטרה כי משיחה שקיים עם אל-עאביד הבין ממנו שאותה נערה נטמנה במזבלה. השומר הכחיש את הסיפור הזה, אבל אל-עאביד נעצר בחשד לרצח.
אל-עביד הכחיש כל מעורבות, אבל בשלב מסוים הודה בפני מדובב שאסף בחורה ברכבו, אנס אותה והשליך אותה מהרכב "בתוך בורות ליד הכביש". בעקבות זאת נלקח לחקירה נוספת שבה הודה שאסף, אנס וחנק אותה והשליכה מרכבו. אלא שחקירה זו לא תועדה באמצעות הקלטה. כשחזר לתאו סיפר אל-עביד למדובב כי הודה בדבר שקר. גם בהמשך שב ושינה הודאותיו, ולאחר ביקור בתא המעצר של עורך דינו חזר בו מהודאותיו ואמר לחוקריו: "שיקרתי בכל מה שאמרתי".
אף שגופתה של קיקוס לא נמצאה באותו שלב, הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע בבית המשפט המחוזי ברוב דעות. כשנתיים מיום היעלמותה של הנערה נתגלו שרידי שלד בבור באזור "נאות חצרים" שליד באר שבע, על-ידי פועלים שעבדו במקום. תוצאות הבדיקות אישרו כי אלה הם אכן שרידי גופתה של קיקוס.
אל-עביד ערער לעליון, שם ברוב דעות הוחלט לקבל את הערעור לעניין הרצח ולזכותו אך להרשיע בעניין האונס. התיק הוחזר שוב לבית המשפט המחוזי לשם גזירת העונש בגין עבירת האונס, ונקבע לו עונש מאסר של 12 שנה. אלא שבסופו של דבר, לאחר דיון נוסף בעליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים - שוב ברוב דעות - הוחלט להרשיע את אל-עביד באונס וברצח והוא נידון למאסר עולם, כשעונשו נקצב ל-33 שנות מאסר.
ב-2009 קיצר את העונש הנשיא דאז, שמעון פרס, בשש שנים. לאורך כל מאסרו טען אל-עביד לחפותו. חוקרים, עורכי דין רבים ואף אביה של הנרצחת סברו כי הרוצח האמיתי עדיין מסתובב חופשי.
האב, רפי קיקוס, ביקש ערב שחרורו של אל-עביד מהכלא לשים את הפרשה מאחורי המשפחה. "זה רק מעיר שוב את הנושא וזה כואב לנו. מספיק מה שעברנו. עברנו תקופה לא קלה. מספיק לנו. זה נגמר. הוא נתן את העונש שלו ואין מה לעשות. אנחנו רוצים לסגור מעגל, לא רוצה לפתוח את זה עוד פעם".
האב הוסיף: "המצב היה קשה ועד שיצאנו מזה אני לא רוצה שנחזור לזה. אנחנו רוצים כבר להשאיר את הדברים מאחורינו. חשבנו שקיבל מאסר עולם ולכן הוא לא צריך לצאת. אם עשה את זה הוא צריך למות בבית הסוהר, הוא הולך עכשיו לחיים שלו ואנחנו עדיין באותה צלחת. מי אנחנו שנגיד אם רצח או לא. אם הייתי יודע את האמת זה היה טוב. אנחנו עדיין לא יודעים את כל האמת. גם במשפט עצמו היו דברים לא נכונים. אם נדע את האמת זה מה שירגיע אותנו ובאמת יסגור מבחינתנו את הפרשה הזאת".
לפנייה לכתב/ת 
