רון חולדאי וחזון העצמות היבשות של יפו
פינוי בית הקברות המוסלמי הוא הגפרור שהצית חבית אבק שריפה של הזנחה וגזענות. ככה מתנהגים אזרחים שמבינים שלא סופרים אותם
ב-1915 הורה מושלה הצבאי של יפו חסן בק לפנות את בית הקברות שהפריע לו לתוכניות הפיתוח של העיר. הוא רצה שמנשיה תתפשט צפונה. היו לו עוד תוכניות, כמו לבנות מסגד על שמו, ולכן הוא החרים את האבנים שהכין דיזנגוף לבניית בית החולים הדסה והודיע שהוא מטיל מס על כרטיסי ראינוע עדן בנווה צדק. בהמשך הוא הוא לקח את עריקי הצבא הטורקי שנתפסו, הרס בעזרתם את הבתים הסמוכים למים במקום שהוא היום טיילת הנמל של יפו, ובנה שדרה שנמתחת משום מקום לשום מקום, מחכה ליום שבו יעבירו בה רכבת קלה מבת ים לפתח תקווה ועל הדרך יידרסו את כל בעלי העסקים במקום.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
העולם משתנה אבל האנשים נשארים אותו דבר. לפעמים עושה רושם שמה שהספיק חסן בק בשנתיים של רשעות לא הספיק רון חולדאי ב-20 שנה. ככה אנחנו, לא שוכחים כלום ולא לומדים כלום.
יפו היא העיר שחוברה לתל אביב, זו שעקפה אותה מתישהו לפני כמעט 100 שנים והפכה להיות הצעירה התוססת. מאז היא החשק הארוטי ושק הפחדים והחבטות, החלום והאפלה, ויש בה, רחמנא ליצלן, יהודים וערבים.
בית הקברות שעומד בימים אלה במרכז המאבק של תושבי יפו הערבים, ושכאמור פונה כבר ב-1915 באלימות על ידי חסן בק, הוא ממש לא העניין פה. העניין הוא יפו והזלזול המתמשך בתושביה. כי עם כל האושר והעושר שנפלו עליה מאז עלה חולדאי על כיסאו ב-1998, עדיין לא הוגשם פה חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
ביפו אין כבוד ואין חירות. היא מקום שבו שוטרים יורים והורגים נערים בשגגה קלת יד על ההדק, שבו עוצרים באלימות, שבו רוכבי אופנועים ואופניים חשמליים משתוללים בדרכים, שבו נרצחים תושבי העיר ולמשטרה אין פתרונים כי הם ערבים.
ולכל העיר יש רק חוף רחצה אחד ולידו עוד חתיכת אדמה שהעירייה מתעקשת להחזיק במוזנחותה כבר עשרות שנים. ואין פתרונות ראויים לאשפה. והתנועה ביפת, רחובה הראשי של יפו, תקועה כי אין כיכר תנועה בפינה של רחוב יפת ושבטי ישראל. וכשאתה יורד ממחלף וולפסון ורוצה להגיע לשדרות ירושלים משתרך כבר חודשים פקק ארוך ועצבני של מכוניות בגלל עבודות הרכבת הקלה. וכל אלה מלחיצים את תושבי העיר שמבינים שלא סופרים אותם.
ועל כל זה מתווספת הקורונה. כמה חולים יש ביפו? לא נשאים שאיתרו אצלם את הנגיף אבל אין להם סימפטומים. חולים. אבל הנה, מייד קפצו והטילו הגבלות על עג'מי (כמו על עוד שני יישובים ערבים). מתברר שהקורונה הוא נגיף גזעני.
יפו היא נייר הלקמוס של מדינת ישראל. מה שקורה פה בין יהודים וערבים – קורה או יקרה בכל מקום אחר. הקורונה הבליטה את השתלבותם ומסירותם של הערבים בחברה הישראלית, לרגע הגיעה ההארה, ואז, בתגובה פבלובית, שוב אלימות והאשמות, וקריאות מפיות נבערים לגרש את הערבים מהעיר. לפקח עליהם. להיכנס בהם.
ואז מגיעה ההתעקשות על בניית המעון על שרידי בית הקברות. חולדאי הוא כבר 22 שנה ראש עיר קולני ופעלתני, ודווקא עכשיו, רגע לפני הסוף, הוא רוצה להרוס? שוטרים? בתי משפט? דבר איתנו, רון, תקשיב. המטרה שלך טובה אבל הדרך עקומה.
בינתיים עצבנת אזרחים במדינת ישראל והם יצאו לרחוב. כי בית הקברות הישן הזה הוא כמובן לא העניין. הוא רק סמל. ביזוי העצמות הוא עוד עצם בגרונם של היפואים ושל כל מי שנמאס לו שדורסים אותו. תחליט, חולדאי, באיזה צד אתה, של החיים או של המתים? כי החיים רוצים שיתייחסו אליהם כמו בני אדם, לא שיסגרו אותם וישברו להם את העצמות. גם אם הן מתות.
- צור שיזף
הוא סופר, עיתונאי ותושב יפו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
