צחי הנגבי, התנצלותך לא מתקבלת
השר המיותר פלט את מה שחבריו לממשלת הניתוק חושבים באמת: אין להם מושג שאזרחים קורסים, ולא אכפת להם. הוא מוזמן לסיור מקררים ריקים
השר צחי הנגבי(צילום: אלכס קולומויסקי)
אז צחי הנגבי התנצל. התנצל כי יועצי התקשורת שלו אמרו לו שזה רע לתדמית שלו. הם חשבו שבין מתפקדי הליכוד יש אולי מי שייפגעו מהאמירה גסת הרוח והאטומה, אז הם בטח אמרו לו: לא טוב לפריימריז, טעות, לך תתנצל.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
דרכו הפוליטית של הנגבי היא לא להיט בלשון המעטה. כבר שנים שהוא לא אוחז במשרת שר משמעותית, והסיבה שגם הפעם הוא קיבל משרד (לכלום ושום דבר) קשורה כנראה לייחוסו המשפחתי ולהיותו סוג של שופר השבט. הבעיה שלו, כמו של כל ממשלת הנפיחות הזו, היא שחבריה מנותקים ממציאות היום-יום של ציבור עצום בישראל. אין להם מושג קלוש איך נראים החיים עצמם של המוני ישראלים. הם לא מבינים כמה אנשים חיים היום באומללות וחרדה קיומית מפני הלא-נודע, במלחמת הישרדות בסיסית של עצמם ושל בני משפחותיהם.
הממשלה האטומה הזאת, עם עשרות שרים וסגני שרים מיותרים, לא מבינה מה זה להיות מובטל או חל"תניק שעד ליום האחרון של החודש לא יודע אם המדינה תואיל בטובה לחדש את מענק הקיום הדל. הנגבי ושאר השרים לא מבינים מה זה להיות בעל עסק קטן או בינוני שבקשתו לקבל הלוואת הישרדות נדחית בגסות רוח כי הבנק לא רוצה לקחת סיכון כשהממשלה נותנת לו ערבות זניחה (אני מזכירה: הלוואה, אפילו לא מענק כפי שמקבלים בעלי עסקים באירופה ובארה"ב).
תאמין או לא צחי, בעל עסק כזה, שעד לא מכבר התפרנס בכבוד, קרוב היום מאוד לפת לחם. אולי כבר הגיע אליה. ורעב? כן. יש רעבים בישראל. קשה לך להבין זאת ממרום לשכתך ומכונית הפאר שלך, אבל זו עובדה. אני רואה אותם מתדפקים יום-יום בשערי עמותות העזרה כמו "חום" שבראשה אני עומדת, ומבקשים את חבילות המזון שאנחנו מחלקים. המגזר השלישי נכנס לתפקיד שאתם, חברי הממשלה, הייתם אמורים לשאת בו.
הארכת דמי האבטלה בעקבות מגפת הקורונה (צילום: חגי דקל)
זה לא שמאל או ימין, זה לא חילונים או דתיים, זה לא חרדים וערבים. כל מגזר כולל את אלה שכינית בחוצפתך "חרטא". אלה שמעיזים לטעון "אנחנו רעבים". חוצפנים שכאלה.
צחי, אני זוכרת כמה מרץ ואכפתיות הפגנת בתחילת דרכך הפוליטית. אז בוא, חדש ימיך כקדם וצא איתי לסיור בשטח. בוא איתי לחלק חבילות מזון, כנס איתי לדירות מתקלפות - בלי מזגן בשיא הקיץ ובלי שמיכות חמות באמצע החורף. בוא ותראה דירות עם מקרר מקרטע וריהוט צולע. בוא איתי ונציץ יחד בארונות מטבח כדי לראות ריקנות מהי.
סליחה, המקרר לא ריק. יש שם כיכר לחם פרוס, אולי חצי עגבנייה, מלפפון וממרח שוקולד. כן, הם אוכלים המון לחם, כי זה משביע רעב, וקצת ממרח שוקולד בשביל הטעם. אם תתכבד לפנות להם קצת זמן תשמע מה זה לגדל ילדים שאי-אפשר לכלכל באוכל של ממש כי המשכורות מספיקה בקושי לשכר דירה. או אז תבין כמה חשובים ארגזי האוכל שאנחנו מביאים להם (אף שחלקם מעדיפים שלא ניכנס בכלל לביתם, בגלל הבושה).
"חרטא", אתה אומר, במקום לוותר על תפקיד השר לענייני כלום שעולה מיליונים, ממון שבאמצעותו אפשר לעזור למשפחות שעליהן אתה מתנשא ואותן אתה תוקף.
ואתה בטח תגיד לי – נפלט לי, התנצלתי. ובכן, ההתנצלות לא מתקבלת. מה ש"נפלט" לך באופן ספונטני זה בדיוק מה שאתה חושב. ולא רק אתה, כל ממשלת האטימות חושבת כך. רעבים ישראלים? אתם לא רואים אותם. בעלי עסקים שמתפרקים אל מול עינינו? יסתדרו לבדם. מיליון מובטלים? זב"שם, שלא יטרידו את מנוחתנו. חובת ממשלה לדאוג לציבור שלה? הצחקנו אתכם.
בתמימותי חשבתי שרב הפוליטיקאים הם כמו האחד שחייתי איתו, שהיה ממש אכפת לו והגיע לפוליטיקה כדי לשפר, כדי לעזור ליצור חיים טובים יותר וקלים יותר למי שאין להם. אבל לממשלה הזו יש כנראה מטרות אחרות. כספי המסים שלנו הם עבורה מכשיר להישרדות פוליטית. בטח לא אמצעי להושיע ישראלים קורסים. דרושה מנהיגות עם לב. דחוף.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ג'ודי ניר מוזס שלום
מומלצים
