לדבר עם הילדים והילדות על זנות

כניסתו לתוקף של חוק איסור צריכת זנות היא הזדמנות פז לדבר עם מתבגרים ומתבגרות על המשמעויות המוסריות והאנושיות של התופעה הזאת

אדוה ברקוביץ-רומנופורסם: 07.07.20 , 00:18

אדוה ברקוביץ' רומנו

הורים מעבירים לילדים ולילדות מסרים וערכים בנושאים שונים. חלק מדברים איתן ואיתם על חברות, על הימנעות מבריונות (bullying), לאחרים חשובה איכות הסביבה ומיחזור. מדברים על מותר ואסור, מוסרי ולא מוסרי, ובתוך כך גם מלמדים אותם על החוקים. למשל, כשאנחנו מלמדים "לא לגנוב" – אנחנו מתייחסים גם לפן הערכי וגם לאיסור החוקי.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בימים אלה חשוב לנצל את ההזדמנות של כניסתו לתוקף של חוק איסור צריכת זנות ולשוחח עם הילדים (וגם עם הילדות) על הערכים וכללי המוסר ביחס לקיום מגע מיני מהנה ומיטיב. ובאופן ספציפי: מדוע זנות היא לא לגיטימית ומדוע לא מוסרי לצרוך זנות.

הכנסת קבעה, ובכך הצטרפנו לכמה מדינות מתקדמות דוגמת שבדיה, צרפת וקנדה, שצריכת זנות בישראל היא לא חוקית. בחקיקה זו, ובחקיקות נוספות, הוחלט לעגן זכות אדם/אישה בסיסית: הזכות לקיים מגע מיני מתוך רצון ובחירה חופשית. בפועל נקבע שמתן תשלום עבור מגע מיני פוגע בזכות בסיסית זו.

יש המתעקשים שזנות היא תופעת שוליים, אז למה לדבר על זנות עם המתבגרים והמתבגרות שלנו? ובכן, נתונים מהעולם מראים כי בממוצע כל גבר שלישי צורך זנות. בישראל 26 אלף גברים צורכים זנות מדי יום ובסך הכול משלמים על כך 1.3 מיליארד שקל בשנה. האם הנתונים האלה נשמעים כמו תופעה שולית?

כפי שאנחנו מסבירים למתבגרים ולמתבגרות לא לנהוג ולשתות זמן רב לפני שהם מקבלים רישיון, כך אנחנו צריכים לדבר איתם גם על איסור צריכת זנות. לפני שהם עצמם הופכים לצרכני זנות פוטנציאלים.

ומה עם הבנות? השיח על החוק החדש חשוב גם להן. כולנו גדלות בתרבות שבה לגיטימי לשלם על מיניות – על חשיפת הגוף בפרסומות, על השתתפות בסרט פורנו, על מופע חשפנות ועל מגע מיני. כשאנחנו מפנימות את המסרים הללו כמובנים מאליהם, אנחנו חלק מהתרבות המאפשרת להם להמשיך ולהתקיים. לכן חשוב לפתח חשיבה ביקורתית בנושא גם בקרב הבנים וגם בקרב הבנות.

כניסת החוק לתוקף היא הזדמנות להתגבר על המבוכה הכרוכה בשיחות על מיניות, לשאול את בני ובנות ה-15+ אם שמעו על החוק ומה הם חושבים. זו הזדמנות להסביר שלושה נתונים מרכזיים בבסיס הרציונל לחוק.

הראשון הוא שהגיל הממוצע שבו נערות נכנסות לעולם הזנות הוא 14. כשגיל ההסכמה בישראל הוא 16, למעשה מדובר בפגיעה מינית. זו הזדמנות להסביר על בשלות רגשית לקיום יחסי מין ושיקול הדעת שנפעיל לפני קבלת ההחלטה הזו. למשל, נרצה לכוון אותם לתחושת אינטימיות ורצון מיני של שני הצדדים.

לפי הנתון השני, 95% מהנערות והנשים בזנות חוו פגיעה מינית בילדות. לפיכך, הכניסה לזנות נובעת ממנגנון פסיכולוגי של "שחזור הטראומה". האחריות המוסרית והחברתית על כולנו היא לא לנצל מצב פגיע זה.

עובדה שלישית היא שלחיים בזנות יש השלכות פיזיות ורגשיות קשות. זנות היא לא כמו "כל עבודה". נשים בזנות חוות אלימות קשה, ניצול של סרסורים גברים, וסובלות יותר ממחלות שונות ומסימפטומים פוסט-טראומטיים.

קשה לכן או לכם לדבר עם הילדים על הנתונים הקשים האלה? הראו להם את הסרטון הזה. הנתונים הללו יסייעו לנו לשבור מיתוסים על זנות כ"מקצוע" לגיטימי שאליו נערות ונשים מגיעות מתוך בחירה חופשית. השיח על הנתונים יעזור לנו לשרטט את גבולות המוסר ביחס למיניות "נורמטיבית". מיניות מהנה והדדית לא נקנית בכסף, היא מתקיימת מתוך רצון ותשוקה נלהבת.

לדבר על כניסתו לתוקף של חוק איסור צריכת זנות היא הזדמנות לדבר על ערכים, אך יותר מכך, היא הזדמנות לשדר שאפשר לדבר ולהתייעץ עם ההורים על מיניות.