מלחמת גיל ההתבגרות - אפשר גם אחרת
אם הילד שלכם הגיע לגיל ההתבגרות ואין לו כוח, זמן ורצון לדבר אתכם, אל תתיאשו. קיבצנו שבע עצות שיעזרו לכם לנהל תקשורת טובה וחיובית, גם בימים שזה נראה כמו משימה בלתי אפשרית
הורים רבים למתבגרים חוששים לערוך שיחות עם המתבגר שמא השיחה תסתיים בפיצוץ. לעיתים אנחנו מרגישים שאנחנו משלמים מחיר כבד ברמה הרגשית בכך שאנו נמנעים מלדבר עם המתבגר שלנו, מסתובבים עם חשש בבטן של "לא לגעת ולא להרוס את מה שכן עובד עד כה" ומשלמים מחיר של אווירה משפחתית שהופכת להיות הרבה יותר סוערת.
אם כל זאת מוכר לכם, אפילו בנגיעות קטנות, ברוכים הבאים לעולם של הורים למתבגרים עם דילמות כמו - איך לנהל תקשורת עם הילד ואיך בדיוק להתנהל בזמן שיחה, בין אם מדובר בשיחה נעימה או בשיחה שבה אני צריך להעמיד משהו על סדר היום שהשתבש.
7 המלצות שיעזרו לך לנהל שיחה שפויה עם המתבגר:
1. הורים, מספיק לחפור
זכרו כי המתבגרים שלנו לא אוהבים שיחות ארוכות. הם יעדיפו לשמוע אתכם מדברים איתם בשיח קצר וממוקד, אחרת הם יכולים לחוות אתכם כהורים חופרים או חוקרים, תנו להם ספייס וכבדו אותם. משאלת הלב של המתבגר היא שההורים יראו אותו כנער מתבגר ולא כ"הילד הקטן". כמובן שעבורכם הוא תמיד יהיה הילד הקטן אבל בעבורו חשובה מאוד התחושה שאתם רואים אותו כנער מתבגר ובוגר.
.
המתבגר יעדיף כי השיח יהיה קונקרטי ותמציתי, ולכן אל תעלבו אם אתם מרגישים שהוא לא פנוי לשיחה ארוכה. הוא באמת בעולם שלו וכמו שפעם אמא אמרה לי בשיחה: "אפילו המפגש שלנו במבט בעיניים מספיק לי בשביל לדעת שהוא כרגע שומע אותי" .
2. דברו בשפה של שיתוף
חשבו על עצמכם כשהייתם מתבגרים, עם איזה גישה של תקשורת מצד הוריכם הרגשתם חוויה של תקשורת פתוחה ומכבדת? האם זה היה כאשר התחילו אתכם את השיחה בנימה של שיתוף או האם זה היה כאשר "ירו עליכם את העובדות"?
ההבדל בעבורו בשיחה עם אווירה של "לשתף" לבין "לירות את העובדות" הוא קריטי כי בדרך זו הוא שומע את הכוונות הטובות והמכבדות שלכם כלפיו וזה פותח דלת לתקשורת קרובה ונעימה.
עוד בערוץ הורים:
- כמעט ופספסנו: תמונות הילדים היפות ביותר
- יצאתי להגשים חלום ולאסוף את בתי מהגן
- לגדל שלישיית בנות - לראות ולא להאמין
3. מתי יהיה לך נוח שנדבר?
לאחר שהם מבינים כי אתם רוצים לשתף אותם במשהו שעל לבכם, בדקו מתי יהיה להם נוח לשוחח עמכם. יש פה אמירה של כבוד גם שלכם אל המרחב האישי שלהם וגם אל המרחב של היחסים שלכם כהורה ומתבגר. יש בנימה של השאלה הזו מעין הזמנה לדיאלוג פתוח, הזמנה לקשר עם הקשבה ושיח.
זכרו כי למתבגר חשוב להרגיש שהוא שולט במציאות של עצמו, ולכן אמרו לו כי אתם מעוניינים לערוך עימו שיחה ותשמחו לדעת מתי תוכלו לשבת אצלו בחדר לשיחה או אפילו בדקו עימו באיזה מקום בבית יהיה לו נעים לדבר, אולי בכלל הוא יבקש כי תשבו ביחד בגינה או בבית קפה. מומלץ ליצור שיח בחדר שלהם שעבורם הוא ההיכל הפרטי שלהם אך לא להתעקש על המקום שבו תתקיים השיחה.
4. המתבגר רגיש ומגיב לטון של המילים שלכם
במעמד השיחה שלכם, שימו לב לטון שלכם כהורים: האם הוא רך או נוקשה, שימו לב לשפת הגוף, שימו לב במודעות מלאה לסגנון הדיבור שלכם. הצורך של ההורה הוא שהילד יקשיב לו והדרך לעשות זאת היא על ידי תקשורת נעימה ואסרטיבית ולא על ידי חוויה של הילד כי כעת פוקדים עליו.
5. מה עושים אם הילד רק משיב בכן/ולא?
אם המתבגר "הסכים לשתף פעולה" ולשוחח עמנו התחילו בלהודות לו על השיחה, זה אומנם ישמע להורים מסוימים כתמוה - "למה אני בכלל צריך להודות לו שהוא הסכים לשוחח איתי? הרי רק לא מזמן הוא היה ילד צעיר וקשוב". בגיל ההתבגרות אנחנו צריכים להראות להם הערכה על התקשורת והמוכנות להתקרב ולהיות, כי המסע הזה מספיק מורכב מכל כך הרבה שכבות בעבורם אז כל ג'סטה ואמירה של קרבה תעזור להם להרגיש קרובים אליכם גם בתקופה זו.
מה עושים כשהמתבגר "עושה טובה שהוא מדבר"? פה זה המקום שלכם להיות הורים סמכותיים ואמרו לו באסרטיביות שאתם מבקשים, לדוגמה, לחזור הביתה בשעה שנקבעה מראש ושתואמה ביניכם, ולכל בקשה להרחבת שעת החזרה, אפשר לשוחח עמכם על כך. המתבגר זקוק להורים נוכחים ואסרטיבים בגיל ההתבגרות. הוא צריך שנוביל אותו אך גם נקשיב לקצב שלו. אולי ההתנהגות שלו נותנת חוויה של "אני לא זקוק לכם יותר" אבל הוא זקוק לכם מאוד, רק בדרך אחרת משהייתה עד כה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אם הם לא מוכנים לשיחה - מה עושים? רשמו להם מכתב ובו אתם כותבים את מה שהייתם רוצים לומר להם בעל פה בשיחה. כתבו בנימה אופטימית, בנימה של תקווה לשיח ולהקשבה. להימנע ממונחים של מלחמה ושל מאבק כי זה מרחיק את המתבגרים. אמרו למתבגר כי תשמחו לשוחח עמו בחדרו עם סיום קריאת המכתב. בעיקר- אל תוותרו, גם אם הם מגלים התנגדויות. הכי חשוב לנער לדעת כי לא מוותרים עליו ולא מוותרים לו וכי הגבולות בבית חייבים להמשיך, רק בדרך שהיא יותר מותאמת לגיל ההתבגרות ולצרכים החדשים שבבית.
6. האם שני ההורים צריכים להיות בשיחה או מספיק אחד?
חשוב לרגע להתבונן על המסר שעובר אל המתבגר כאשר שני ההורים יושבים לשיחה עם המתבגר. המסר הוא רוח גבית מאוחדת שהכרחית למתבגר. המתבגר זקוק לכם יציבים מולו ומלאי אמונה בו, מלאים בהסתכלות אליו כבן אדם שיש בו בגרות ויכולת להפעיל שיקול דעת. המלצה חמה היא לקיים פרלמנט הורים בכל שבוע עם בני הבית, מפגש המזמין לשיח משפחתי בואנחנו מתאמנים על שיח משפחתי.
7. מה עושים אם הילד מדבר להורים לא יפה?
אחת מהטענות המרכזיות של הורים למתבגר זו השפה. המתבגר נוטה להתפרץ יותר ולהיות יותר אימפולסיבי, לכן בראשית השיחה בקשו להקפיד על שיח נעים, אפילו העבירו איזה חפץ שמבטא הקשבה מלאה למי שמחזיק את אותו החפץ. אמרו מראש כי מותר ומובן להביע כעס אך בצורה שמאפשרת דיאלוג.
הגדירו ציפיות לפני השיחה, קבעו כללי דיבור, אפשרו להביע כעס וחוסר הסכמה אך הסכימו מראש כי בתום השיחה יהיה סיכום של הדברים. למשפחות מסוימות נעים לערוך חוזה שבו כותבים את מה שעלה והובטח וההמלצה היא לחזור להסכם לאחר שבועיים ולראות מה עבד ומה ניתן לשיפור.
פה המקום להדגיש כמה משמעותי להעניק לילדינו מגיל הינקות בית חם עם אווירה משפחתית שקשובה לצרכים שלהם ושלנו. ככל שנחשוף את ילדינו לבסיס של הקשבה, סבלנות, עידוד וחיזוק, תמיכה והזמנה לשיח, הכלה גם בעת תסכולים וריבים, ניתן להם כלים ליצירת תקשורת טובה יותר עם עצמם ועם אחרים, כדי שיגיעו לגיל ההתבגרות עם ארגז כלים ומיומנויות שיעזרו להם. בכל רגע אפשר ליצור שינוי וליצור השפעה הדדית בבית וביחסים שלכם עם ילדיכם.
הכותבת
היא מאמנת הורים מוסמכת מכון אדלר, מטפלת ומנחת קבוצות ב"פסיכודרמה אימונית"
ומה עושים כשהילדים מקללים? צפו:
