התגובה המפתיעה של נער שעבר שיימינג
עמית סבן, נער בן 17, עבר שיימינג והחליט לקום ולעשות מעשה. הוא הקים את "נוער למען נוער" כדי להיות אוזן קשבת למי שנופל קורבן לאלימות ברשת. "כתבו לי דברים איומים והייתי לבד במערכה", הוא מספר
"בבוקר אני תלמיד, בצהריים אני מנכ"ל חברה ומפתח אפליקציות, בערבים אני לפעמים מעביר הרצאות, ובלילה אני מכין שיעורי בית ומתכונן ללימודים של היום שלמחרת". זהו סדר היום של עמית סבן (17) מרמת־השרון. אבל זה עדיין לא הכל: סבן גם מתנדב ללא הרף בקהילה. הוא פועל בהתנדבות למען ניצולי שואה, חונך ב"כנפיים של קרמבו" - תנועה למען ילדים בעלי צרכים מיוחדים, פעיל במרכז היזמות ב"לייט האוס" ברעננה, שם הוא אפילו קיבל משרד שבו יוכל לעבוד, פשוט כי התאהבו בו, ובנוסף הוא מכהן בתפקיד סגן ממלא מקום בסניף נוער העבודה ברמת־השרון.
לאחרונה הוא פורסם בזכות הדיסקית החכמה – סטארט־אפ שלו למניעת חטיפות חיילים ואזרחים. מעין דיסקית שמבוססת על חיפוש GPS ועשויה להציל חיים. "זה מתקדם ואני מחכה לתשובות של משקיעים שונים", הוא מעדכן. ולא שהיה לו משעמם עד אז, אבל לפני חמישה חודשים הוא גם הקים ארגון שנקרא "נוער למען נוער". תוסיפו לזה את העובדה שהוא לומד בתיכונית בחולון במסגרת החינוך המיוחד – והרי לכם תופעת טבע.
"המיזם האחרון הוא משהו שבער בי ואי־אפשר היה לא לקום ולעשות מעשה", הוא מספר בהתרגשות. "כשהייתי בן 15 וחצי ולמדתי בחטיבת הביניים בבית ספר רגיל, חוויתי שיימינג רציני. יש לי עודף משקל, ולצערי, בדור שלנו ילדים ובני נוער לא אוהבים ילדים שמנים, וכשאתה ילד עם עודף משקל לא מקבלים אותך כמו שאתה וצוחקים. הייתי מאוד דומיננטי בכיתה ובולט בלימודים, וגם זה לא הוסיף לי נקודות בעיניהם. אז פתחו לי פרופיל פיקטיבי בפייסבוק עם שמי ועם תמונה שלי וכתבו לי דברים איומים כמו 'תמות' ו'תתאבד'".
קללות והשפלות
סבן רצה לחסוך את הצער מהוריו ולכן לא שיתף אותם במה שעבר עליו. "הייתי לבד במערכה הזו, והדמיון של בני כיתתי הפך להיות רק יותר מפותח ויצירתי. למשל, הם כתבו שאני עושה מסיבה כשלא עשיתי ופירסמו את כתובתי. מאז שאני זוכר את עצמי לא הייתי משופע בחברים, אבל זה הגיע לשיאים חדשים. עברתי תקופה לא קצרה של גידופים, ספגתי קללות ומסכת השפלות, אינספור שיחות מטלפון חסוי שהטרידו אותי בכל שעה ביממה, ובתוך כל הכאב והצער מה ששאלתי את עצמי היה: מה אני עושה עם זה? למי פונים? אני אתגבר, אבל כל ילד או נער אחרים שחווים שיימינג – מה הם אמורים לעשות?"
לאחר בירור מקיף וחיפוש בגוגל וברשתות החברתיות הבין סבן שאין לכך מענה הולם. "לא היה באמת מקום שאפשר לפנות אליו, לקבל בו אוזן קשבת. לכן החלטתי לקחת את הדבר האיום, הכואב והבלתי־נסבל שקרה לי ולהפוך אותו לדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים. החלטתי להפוך את החולשה לחוזקה, ואם אין כתובת אז אני אהיה הכתובת".
אולי יעניין אותך גם:
- מלחמת גיל ההתבגרות - אפשר גם אחרת
- כך תדעו אם הילד שלכם מאוים בבית הספר
- טעויות שהורים עושים עם ילדים בכורים
התהליך של פיתוח הארגון לא קרה ברגע. "לקח לי זמן עד שגייסתי חמישה בני נוער, עובדת סוציאלית ומורה למערך שלי, ובכלל עד שבניתי את הקונספט והחלטתי איך לעשות את זה טכנית. בתקופה הזו גם עברתי למסגרת החינוך המיוחד כי למערכת החינוך הרגילה לא היו הכלים להכיל אותי. היא פשוט ויתרה עליי בלי להתאמץ. לצערי, לא תמיד היא מעצימה ילדים, ויש הרבה שנופלים בין הכיסאות. אני מאמין שאין ילד רע אלא יש ילד שרע לו, וזה משתקף בעיני כולם, ההתנהגות שלו משפיעה על הכל וחבל, כי הרבה ילדים מוכשרים ומיוחדים מתפספסים".
הארגון שהקים סבן נותן מענה טלפוני וסיוע באינטרנט. "פניתי אל עמותה שנקראת 'הכפתור האדום' שמטפלת באלימות ברשת, וביקשתי שנשתף פעולה. העמותה הרימה את הכפפה, ואני מעביר אליה פניות רלוונטיות. לדוגמה, הייתה לנו פנייה של נער בן 17 שרצה להתאבד, והמנכ"ל של 'הכפתור האדום', יונתן דוכן, לקח את זה לידיים. הם איתרו אותו ותמכו בו, ומבחינתי זה היה השיא לשמוע שהוא בריא ושלם ומטופל".
- איך הנוער שומע על הארגון שלך?
"אני כל הזמן משווק אותו, שולח הודעות בווטסאפ, מפרסם בפייסבוק, מעביר הרצאות בבתי הספר, יש סרטון יוטיוב שמסביר הכל, ויש לנו אתר אינטרנט שמוצאים אותו מהר בחיפוש בגוגל. כלומר, מי שחווה שיימינג יכול למצוא אותנו בקלות, ואנחנו גם מפיצים ודואגים שתהיה מודעות בקרב הנוער ושיימנעו מלעשות דברים כאלה. ההרצאות הן הדרך הכי מדויקת להעביר לנוער את המסר ואת הנוכחות שלנו כי אני מדבר אליו בגובה העיניים. הכל כמובן נעשה בהתנדבות מלאה, ואם אני צריך סיוע כלכלי – או שאני מוציא מההכנסות שלי כמפתח אפליקציות או שאני נעזר בחברות גדולות שאליהן אני פונה. זה עדיין בפיתוח ולא מאוד מבוסס. העזרה שלנו היא טלפונית ותמיכתית ולכן זה לא קריטי".
- באילו מקרים כבר טיפלתם עד עכשיו?
"היה מקרה שבו ילדה שלחה תמונה אישית שלה בווטסאפ וזה עבר הלאה. אז תמכנו ועודדנו והיה לה איפה לספר ולבכות. אנחנו מפנים בני נוער שזקוקים לתמיכה פסיכולוגית למקומות הנכונים, וכמובן דואגים שיקבלו את השירות ללא תשלום. זה כמו חדר מיון של המקרים השונים. היו מקרים של חרמות והשפלות מסיבות שונות. היה מקרה עם ילד נמוך שירדו עליו באופן קיצוני, הוא צולם בווידיאו והיה ללעג ולקלס. הוא לא רצה להזדהות וממש בעדינות, בכפפות של משי, הצלחנו להגיע אליו, לחשוף מי הוא, לקבל ממנו פרטים כדי שנוכל לפנות אל מנהלת בית הספר ולהפעיל את היועצת, והכל טופל בצורה מערכתית בתוך בית הספר.
"יש נערים ונערות שפונים למען חבריהם. שיימינג זה דבר נורא מכל הבחינות ויכול לגרום למחשבות אובדנות. אנחנו משתפים פעולה גם עם היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות. יש לנו עורכת דין בהתנדבות, אבל עד כה לא הגענו למצב שהיה צריך אותה, חוץ ממקרה אחד שבו לנער לא היה טוב בבית והוא רצה לדעת מבחינה משפטית עד מתי ההורה אחראי עליו".
למרות הכאב מסוגל לעזור לאחרים
פרויקט נוסף בתוך הארגון הוא "הקש בדלת". "יש תופעה של נערים שרבים עם הוריהם וישנים בגינות ציבוריות. בעיניי זה נורא. גם הם פונים אלינו, ואנחנו מפעילים את רשויות הרווחה. הם מגיעים מאוד מפוחדים ומבוישים אבל יודעים שאנחנו גורם שיכול לסייע. לכל מי שפונה אלינו, בכל עניין, אני נותן להבין שגם אני חוויתי חוויות קשות, במקרה שלי - זה היחס הקלוקל מהחברים. אני מספר את הסיפור שלי ונותן לפונים להרגיש שאני מבין לחלוטין ושהם במקום שמכיל אותם והם מוגנים לגמרי".
- החברים מהעבר שעשו לך שיימינג רואים לאן הגעת?
"כן. וכשאני חושב על ההצלחות וההישגים שלי בתקופה שעברה מאז, אני מרגיש סגירת מעגל. יש לי במה להתגאות ויש לי תחושת סיפוק שהנה, למרות הכאב העצום, אני במקום אחר – אני מסוגל לעזור ולסייע לנוער, מקים ארגונים ומתנדב בקהילה. אין לי שיח איתם אבל בהחלט הייתי רוצה להגיד להם פשוט להפסיק. לא לחפש את הקורבן הבא כי הוא ייקח את זה איתו לכל החיים. אני אמנם צמחתי מזה, אבל זה לא מה שקורה בדרך כלל".
הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"
מה עושים עם אלימות ברשת? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
