"הבת שלי נולדה לוחמת"
כשאמה של אופיר גילתה שלבתה יש בעיה בעין והיא צריכה לחבוש רטייה, היא חששה שבתה תהיה שונה מילדים אחרים. בפוסט שהעלתה לרשת כדי לחזק הורים נוספים היא כתבה - "הפחדים הם אלו שמפריעים לנו להתמודד עם קשיים בחיים"
"אופיר נולדה עם חסר (חור) בקשתית וברשתית בעין שמאל. אמרו לנו שאולי יש לה פגיעה מוחית ושצריך לחכות ולבדוק אם העין תגדל ואם יש בה בכלל שאריות של פוטנציאל ראייה. חושך. אפלה מוחלטת לגבי העתיד של התינוקת הפצפונת שלנו שרק נולדה לפני מספר שבועות. היא נולדה לוחמת. לנו לקחו כמה חודשים למצוא כוחות. בסוף החלטנו: לא מוותרים, נותנים את המקסימום ואת כל הכלים שיש ביכולתנו לתת, ויהיה טוב".
כך נפתח הפוסט שכתבה ענבל חתשואל ממושב חמד, שזכה למעל 3,300 לייקים ולמאות תגובות בעמוד הפייסבוק שלה ובקבוצת האימהות "מאמאזון". לדבריה, היא כתבה את הפוסט על בתה בת השלוש כדי לתת השראה להורים אחרים ולהעביר להם את המסר שהם לא לבד.
כולם הסתכלו עלינו
"כשאופיר הייתה בת חודש, ראיתי ששתי העיניים שלה לא זהות", אומרת אמה. "הלכנו לרופא וגילו שיש לה קולובומה, כלומר הפרעה בתהליך ההתפתחות התקין. לא ידעו מה יהיה מצבה, הלכנו להרבה רופאים, הציעו כל מיני פתרונות, ועד שהיא הגיעה לגיל חצי שנה לא עשינו כלום כי פשוט היינו בשוק. בשלב מסוים הבנו שאנחנו צריכים עזרה, עברנו סדנת הורים והחלטנו לקחת את עצמנו בידיים ולהתחיל לראות מה אפשר לעשות.
"כבר כשאופיר הייתה בת חצי שנה היינו צריכים לשים לה רטייה בכל יום, והייתי צריכה להילחם איתה כי היא רצתה להוריד אותה מהעין. בהתחלה שמתי לה רטייה חמש דקות ביום, ולאט-לאט עלינו בזמן שהיא הייתה איתה. לקחתי משרה חלקית כדי שאוכל לטפל בה. בהתחלה זה שבר אותי. מאוד מפחיד שהילד שלך יהיה שונה משאר הילדים. היינו הולכות לגינה וכולם היו מסתכלים עלינו. היה לי קשה לקבל את האתגר הזה שהיא נאלצת לעבור, אבל בשלב מסוים פשוט הסברתי להורים ולילדים, נתתי לה ביטחון, וזה כבר היה ברור לכולם. ככל שקיבלנו את זה יותר, גם לסביבה היה קל לקבל.
"היום היא צריכה לשים את הרטייה שלוש שעות ביום. בתחילת השנה גיליתי שאני יכולה לקבל סייעת שתעזור לה ותעשה איתה תרגילים כשהיא בגן, וזו הייתה הקלה גדולה".
אולי יעניין אותך גם:
- בת 3 בצילומים בהשראת נשים חזקות
- תרגילים שיעזרו להתפתחות תינוקות
- אימא עשתה "שיימינג" מפתיע לגננת
למה החלטת לכתוב את הפוסט?
"בעקבות לימודים על גוף ונפש אני מבינה למה דברים קורים - ובכלל על תהליכים בחיים. רציתי לתת השראה להורים אחרים שנמצאים במצב שהייתי בו ולומר להם - 'אתם בחור שחור עכשיו, אבל זה משתנה'. הפחד ממה שיהיה לא מקדם אותנו לשום מקום וגם לא את הילדים.
"אימהות הגיבו וכתבו שאין להן מושג מה לעשות, ונתתי להן את העצות שלי מניסיוני. לא צריך לעבור את הקושי לבד. אני הרגשתי לבד בהתחלה, לקחתי את הכול על עצמי ונחנקתי. פתאום כשקיבלנו סייעת החיים שלנו השתנו, וממש במקרה שמעתי שאנחנו זכאים לכך.
"עכשיו הראייה של אופיר השתפרה קצת. יש לנו גם מזל שעצב הראייה שלה לא נפגע. לא ברור לנו לגמרי מה היא מצליחה לראות. ממה שהבנתי זה כמו להסתכל על מסך בקולנוע וכל הזמן מישהו מסתיר. זה קשה לה, אבל אנחנו כל הזמן דואגים לחזק אותה ולהראות לה כמה היא מיוחדת".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
איזה מסר היית רוצה להעביר להורים שנמצאים במצב שהיית בו בהתחלה?
"אני אבקש מהם להסתכל על הסיטואציות הכי קשות שהיו להם בחיים ולראות איך בדיעבד יצא מזה משהו טוב. אני רואה את הילדה שיש לי היום וכמה אהבה היא נותנת ומקבלת. כשהייתי בהיריון, כל הזמן אמרתי שאני רוצה ילדה מיוחדת. לא ידעתי שאקבל כזו ילדה מיוחדת. כשהיא נולדה אמרו שיש לה לשון קשורה. זה היה נראה לי נורא, אבל אחר כך לא עשינו עם זה כלום כי התגלה העניין עם העין. הכול עניין של פרופרציות בחיים.
"יש ילדים עם דברים הרבה יותר קשים. אני אומרת תודה. צריך פרופורציות, וכל אחד מקבל את מה שהוא צריך לקבל וזה בונה אותו. מיותר לשאול 'למה זה קרה לי'. עצרו רגע, בקשו עזרה מאחרים, ועם המון אהבה וחמלה אפשר להתמודד עם כל דבר".
לפוסט המלא:
לפנייה לכתב/ת 
