הורים מגלים: השיטה שבזכותה הילדים עוזרים בבית
נמאס לכם לבקש מהילדים שוב ושוב לסדר את החדר או להוציא כלים מהמדיח? עם קצת יצירתיות וחוש הומור אפשר לגרום להם לקחת חלק במטלות הבית ואפילו להיות מרוצים מהסידור. הורים מספרים מה הסוד שלהם ופסיכולוגית מסבירה האם זו הדרך הנכונה
להוציא מהמדיח, לקפל כביסה, לסדר את החדר ולמה אף אחד לא עוזר בבית הזה? נשמע לכם מוכר? הורים רבים מתלוננים על כך שהילדים לא עוזרים, ובמיוחד עכשיו כשיש להם המון זמן פנוי. אז מה הפתרון? מתברר שיש הורים עם רעיונות יצרתיים במיוחד.
ליטל ירון, אימא לשני ילדים (12.5 ו-15) ממושב תנובות פתחה לפני כחצי שנה קבוצת ווטסאפ בשם "אימא חופרת". יש עוד קבוצות משפחתיות אבל זו הקבוצה היחידה בנושא הזה. "הקבוצה מאפשרת לי להיות במעקב", מסבירה ירון. "אני רואה מתי שלחתי את ההודעה, האם הילדים קראו ואין ויכוח 'אמרת/לא אמרת'. הכול מתועד".
אי אפשר פשוט לדבר עם הילדים?
"הייתי צריכה מקום שבו אוכל להודיע הודעות לשני הילדים בבת אחת - משימות, מטלות או מסרים. אני מודיעה והם מאשרים שקיבלו. אין דיונים בקבוצה. אם מישהו רוצה לקטר הוא עובר לפרטי אחד על אחד. הקבוצה באה לגבות דברים שסיכמנו קודם וצריכים תזכורת וזה מקל עליי בהתנהלות בדברים פחות נעימים אבל לא מחליף תקשורת מילולית. במקום לחזור הביתה בשעה 18:00 ולראות שהם לא זכרו, אני מעדיפה לסמס להם וגם מעדכנת מתי אני מגיעה. ככה הם יכולים לבצע את המטלות מתי שנוח להם.
"הילדים רגילים להתנהל במשימות ומטלות לאורך כל השנה. בבית יש זכויות אבל גם חובות: הם מפעילים מכונה, תולים כביסה, מרוקנים פחי מחזור, מקפלים. מדי יום אני מנווטת מה המטלות החשובות. לצד הקבוצה שנפתחה יש גם קופסה שמונחת על המדרגות ועליה כתוב 'הבלאגן של.. יאללה למקום, תודה אמא'. אני אוספת דברים של הילדים שזרוקים בבית ועד סוף השבוע הקופסה צריכה להתרוקן או כשהיא מלאה, מה שמגיע קודם".
כשארבעת ילדיה (2, 5, 9 ו-12) של רות מחלב מפתח תקווה רצו להביא כלבה הביתה, היא החליטה לעשות איתם הסכם. "זה היה לפני שנתיים", היא מספרת. "הכנתי דף עם רשימת מטלות ונקודות, והילדים היו צריכים לצבור 1,000 נקודות כדי להגיע ליעד. זה היה תהליך טבעי. הם ביקשו כלבה ואני אמרתי שאין סיכוי שאעמוד בעומס של הבית. גם ככה קשה בשגרה. הם הבטיחו שיעזור ויעשו דברים בבית. הצעתי להם שיוכיחו את עצמם לאורך זמן. על כל מטלה הם קיבלו ניקוד".
הייתה תחרות מי משיג יותר נקודות?
"נתתי אופציות וכל ילד בחר מה הוא רוצה לעשות, לאיזו מטלה הוא הכי מתחבר: לשטוף כלים, להוריד כביסה מהחבל, להוריד את הזבל, להוציא כביסה מהמייבש. זה הייתה מטרה משותפת. לקח להם כארבעה חודשים להגיע ליעד. הייתה תחרות סמויה, הקנטות קטנות כאלו מי הרוויח הכי הרבה לסך הנקודות המשותפות , אבל זה גם דירבן אותם להגיע ליעד".
מה קרה אחרי שהם השיגו את היעד?
"אחרי שהכלבה השתלבה בבית, השיטה פחות עובדת אבל הילדים הצליחו לשמר הרגלים. אני חושבת שהילדים הבינו שהם מסוגלים. לפעמים, בתור הורים אנחנו לא מדמיינים שהילדים שלנו יקפלו כביסה או ישטפו כלים אבל הם הצליחו וראו שהם מסוגלים. אז למה לא? הם חיים בתחושה שהם עושים המון ועושים טוב. הייתה להם הרבה מוטיבציה, זה עזר ברמות שלא דמיינתי. יש לי חברה שהשתמשה באותה שיטה, כשהילדים ביקשו טיסה לחו"ל וזה עבד לה מצוין".
לאורן זך מהיישוב צורן היה חשוב להטמיע את ערך העזרה עוד כשילדיה היו בני 4-5 (היום בני 21 ו-22). "התחלתי כשהיו קטנים במטלות רגילות: כל גיל והמטלה שמתאימה, אפילו לעזור עם השקיות של הסופר או לקחת קופסת שימורים אחת ולהכניס למקום. כשגדלו ולמדו לקרוא וכדי שיהיה מעניין וחוויתי, הייתי מכינה להם פתקיות קטנות עם מטלות. כל ילד שלף פתק, היינו עושים מזה טקס שלם. לפעמים, הייתי מחביאה פתקים ומשחקת איתם 'חם-קר', חפש את הפתקים של המשימה. היה לי חשוב בתוך הגבולות להיות יצירתית, כדי שיהיה להם מעניין. הילדים יכלו להחליף בינהם את הפתקים ומשימות. אחרי זה היינו שמים מוזיקה, כל ילד בחר את הפלייליסט שלו ומנקים ומסדרים ביחד".
"הילדים", מסבירה זך, "חשופים להמון גירויים, הם גם יותר דעתניים. במקביל, ההורים עובדים ואם הם רוצים שיהיו שותפים למה שקורה בבית, צריך לדעת איך להפעיל אותם, לאפשר להם להיות שותפים ולחזק אותם בצורה הטבעית ביותר".
תמיד הם שיתפו פעולה?
"כן, עד היום כשהם כבר גדולים. הם מבינים שחיים פה יחד וצריך לעבוד כצוות".
אורנית אבוחצירה ארביב מפתח תקווה, אימא לתאומות בנות תשע וילדה בת שלוש וחצי, החליטה להטמיע את משחק זיכרון הגרביים לפני כמה שנים. "אף פעם לא הצלחתי להשתלט על הסדר של הגרביים", היא מספרת.
"כשהתאומות שלי היו בנות חמש, המצאתי את משחק הזיכרון. בכל יום שישי, לפני ארוחת ערב, סידרתי את הגרביים בשתי שורות וכל ילדה הייתה צריכה לאסוף כמה שיותר זוגות. כשהתחילו ויכוחים מי נגעה ראשונה באותה גרב, החלטנו שאחת תהיה אחראית על הצבעוניים והשנייה על השחורים. בכל שבוע מוסיפים את הזוגות הבודדים מהשבוע שעבר. לפעמים אני מוסיפה הפתעה קטנה בפנים כדי שידרבן אותן ובזמן הקרוב אני רוצה לנסות להוסיף שעון חול, שידרבן אותן לבצע את המשימה בזריזות".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"זו מסורת שישי", מסבירה אבוחצירה ארביב. "הן אחראיות על הגרביים בזמן שאני מקפלת כביסה ולאחריה ארוחת ערב וסרט. לאחרונה החלטתי להכין מחירון לחופש הגדול. לפעולות שונות יש מחיר שונה: סלון מסודר, חדר, מדיח, לקלח את אחותן הקטנה, להשאיר מקלחת מסודרת. את הנקודות אני ממירה לכסף והן יכולות לקנות בו מה שהן רוצות. התחלנו בימים האחרונים וזה עובד נפלא, אני חוזרת מהעבודה והבית מסודר".
"התשתית לשיתוף פעולה עם הילדים צריכה להיות בהקניית הרגלים קבועים - ליישם את המטלות בעקביות", מסבירה לימור רייז, פסיכולוגית התפתחותית, מטפלת קוגנטיבית התנהגותית. "אפשר ללמד ילדים על ערך של זמן 'כלכלת אסימונים של זמן'. למשל אם הילד עוזר במטלות הבית, הוא חוסך להורה זמן ואז יכול להתפנות לצאת איתו לבריכה או לשחק במשחק קופסה.
"היצירתיות חשובה אבל לא פחות חשוב להסביר ולהראות שזה חלק מהתרבות המשפחתית. זכויות לא מגיעות על מגש כסף. הילד צריך להבין שככל שהוא עומד על הרגלים ומסוגל לצאת למכולת ולהביא מצרכים, הוא יוכל לקנות ארטיק על הדרך ויסמכו עליו בדברים נוספים, יד לוחצת יד".
למה כל כך חשוב שהילד ייקח חלק במטלות הבית?
"ההורים מרגישים שזה בסדר לדרוש מילדיהם בתחום הלימודי אבל פחות במטלות ביתיות. ההורים של היום אוהבים להיות חברים של הילדים, ולכן לא תמיד מתפקדים בדמויות סמכות, מתקשים להיות בפוזיציה ולא להטריד את הילד, רוצים למצוא חן בעיניו, להיות טובים אליו. אולם, כשהילד שותף למטלות בבית, הוא מרגיש שסומכים עליו, בונה עצמאות, נפרדות, יכולת עשייה וכישורי התמדה".
לפנייה לכתב/ת 
