לשבור את המיתוס של ההורות הנכונה
כדי להשיג את השקט המיוחל, הורים צריכים להתחיל לסנן את הקולות הקיימים סביבם ולהתרחק מקולות מחלישים. אז מה עושים ואיך זה ישפיע על הילדים?
"את יכולה להתחיל ליהנות מהאמהות ומגידול הילדים". פעם המשפט זה היה נשמע לי הזוי. מצאתי את עצמי בוקר אחד, לאחר תקופה קשה מאוד של התמודדות יומיומית כבעלת עסק, ואימא מותשת עם ארבעה ילדים קטנים, חולה בפיברומאלגיה (מחלה שמאופיינת בכאבי שרירים וגידים).
אנחנו יודעים לאן לשאוף. למשפחה "אידאלית" של הורים וילדים שחיים בהרמוניה, בשמחה ובשלווה. הבעיה היא שהחלום הזה רחוק מאוד מהמציאות של רוב ההורים. אנו מוצאים את עצמנו עייפים, עצבניים וכעוסים, ועם ילדים שלא משתפים עמנו פעולה, ואז מתחילים בחיפוש נואש אחר פתרונות מעשיים לשינוי המצב אצל הילד: פרסים, מחמאות, עונשים, אבל זה לא תמיד עובד.
הורגלנו לשינויים מעשיים שמתבטאים בפעולות חיצוניות: אם רק תגידו לו כך, אם רק תתנו לו חיבוק, דברו איתו בשפה פשוטה, תזכירו לו שוב ושוב, ועוד הנחיות מפורטות איך לעשות את הדבר הנכון במקום הנכון. למרות שלא חל שום שינוי אנו ממשיכים לנסות כי אין בידינו שום פיתרון אחר.
הקולות שבראש
את הפעם הראשונה ששמעתי את ה"קול" בראש, אני לא אשכח. זה היה ערב אחד כשחזרתי ממפגש, ואז שמעתי אותו. "איך את מעיזה כבר פעם שנייה השבוע לצאת ולהשאיר את הילדים המסכנים שלך עם בייביסיטר?" חיפשתי סביבי, אף אחד לא היה שם. נתמלאתי חרדה כי הבנתי שה"קול" מגיע מתוכי. ניסיתי להירגע אך הקול המשיך לבקר אותי לעיתים דחופות יותר, פחדתי לספר זאת לאחרים כי ידעתי שמשהו לא בסדר אצלי.
מי הם אותם "קולות" עליהם אני מדברת? האם ניתן יהיה אי פעם להשיג שקט בראש? ואם כן, על איזה מתג יש ללחוץ בכדי להשתיק את הקולות? ה"קולות" - הן אמירות חיצוניות שסובבות אותנו כל הזמן. הן תרבותיות ונוצרות כתוצאה של הסתכלות מערבית עלינו כהורים ועל הילדים.
קראו עוד:
בטיחות לתינוק - כללים שכל הורה חייב להכיר
איך ילד עם הפרעת קשב מרגיש בחופש
אימא ל-3 מצאה דרך יצירתית להתמודד עם הלחץ
בכל צומת בחיינו, מבלי שנרצה, הקולות עוטפים אותנו ומספרים לנו שאנחנו צריכים להיות הורים טובים אבל מה זה הורה טוב? וכאן יש רשימת תנאים שהולכת ומתארכת מיום ליום. מעצם ההגדרה של הורה טוב, כולנו מבינים שאנחנו הורים רעים. כי מי יכול לעמוד בכל התנאים שמציבה לנו החברה? ואיך מרגיש הורה רע? חסר ביטחון ומלא ברגשות אשמה.
כשהילד לא ישן בלילה, אומר לנו הקול: "ככה זה ילדים, לא ישנים בלילה. תצפו לעוד הרבה לילות כאלו". זה אותו הקול שמספר ש"גיל שנתיים זה הגיל הנורא, והילד ייגמל רק כשהוא יהיה בשל, וכמובן שתצפו לתהליך ארוך ומלא בשלוליות".
"אסור להגזים בציפיות גבוהות מהילד, כי הוא רק ילד", "בגיל ההתבגרות, ההורה צריך לבלוע את ההתפרצויות, הכעסים והמרד ובשקט, כי ככה זה הגיל". הקולות האלו מביאים אותנו לעמדה נפשית מסוימת מול עצמנו ומול הילד, הציפיות יורדות ואנו מוצאים את עצמנו בחוסר ביטחון מוחלט.
להשיג את השקט המיוחל
כאשר אנו מאזינים לקולות, באופן טבעי אנו מסתכלים על עצמנו ועל הילדים בצורה אחר והמסר העובר הוא בהתאם. כך נוצר לו מעגל של קולות חיצוניים שחודרים אלינו פנימה, הם יוצרים אצלנו הסתכלות ובראשינו מצטיירת תמונה מאוד ברורה על הילדים. התמונה אומנם קיימת אצלנו בראש, אך הילד יודע לזהות את התמונה היטב ועם התמונה הזו הוא משתף פעולה. זאת המשמעות של הקולות שבראש. יש להם כוח והשפעה רבה על ההתנהלות שלנו.
כדי להשיג את השקט המיוחל, עלינו להתחיל לסנן את הקולות הקיימים סביבנו, ולהתרחק מקולות מחלישים. להתקרב רק לקולות מעצימים, כאלו שלא מסתמכים רק על מראה עיניים שאינו מבטא כלל את המסוגלות של הילד.
מה אפשר לעשות בכדי להגיע לשקט המיוחל?
1. זהו את הקולות מסביב. ה"קול" הוא חיצוני שמגיע מהתרבות ולכן כדאי לבחון אותם היטב. אפשר להיעזר בהצצה לתרבויות "מתוקנות" יותר שעדיין הטבע קיים שם ולבחון את ה"קולות" שלהם.
2. שאלו את עצמכם האם באמת זה הקול שנכון לכם להקשיב לו? האם יש בזה אמת?
3. כדי לברר האם זה נכון לכם, השאלה המנצחת היא - אם הילד היה משתף פעולה ומתנהג בהתאם לציפיות שלנו ממנו, האם גם אז הייתם נזקקים לקול הזה? מפתיע לגלות שלפעמים אנו משתמשים ב"קול" כתגובה לחוסר שיתוף פעולה, מתוך תחושה של כעס וחוסר אונים מהתנהגותו של הילד.
4. הטיפ החשוב ביותר הוא לסמוך על עצמכם כהורים. כשאתם בטוחים בעצמכם אתם תמיד מובילים ולא מגיבים. חלק מהבהלה וההיסטריה נובעת מחוסר הביטחון שלנו בסמכותנו, בתפקידינו כהורים. כהורים אנחנו יודעים שעומד מולנו ילד עם יכולות עצומים שאינם ממומשים כרגע אך קיימים.
ככל שתתחברו אליהם יותר ותציירו תמונה בראש שמשקפת את הילד האמיתי שלכם, יהיה לכם קל יותר לגדל אותו. הצפייה פותחת לילד דלת להיכנס לעולם, ואיזו דלת שתפתחו - לשם הוא יכנס. הזינו את הקולות שיפתחו דלת לעולם בו אתם רוצים לחיות.
צירה דויטש היא מנחת הורים ב"גישת שפר"
לפנייה לכתב/ת 
