8 טעויות שהורים עושים עם ילדי סנדוויץ'
לא מקדישים להם מספיק זמן, מפספסים את הייחודיות שלהם ומנסים לפצות אותם על ה"עוול" שנגרם להם. אמנם לילדי סנדוויץ' יש הרבה יתרונות אבל עושים איתם לא מעט טעויות בגלל מיקומם במשפחה
כל ילד, גם אם הוא כבר התבגר והקים משפחה משלו, יוכל לדקלם כיצד מיקומו בין האחים השפיע על יחס ההורים לגביו. לילד הבכור יש את הייחודיות שלו - הוא הפך את בני הזוג להורים ותקופה מסוימת הוא היה ילד יחיד, הילד הקטן הוא זה שתמיד כולם מפנקים ומה עם ילדי הסנדוויץ'? מומחים מציינים את הטעויות שהורים עושים איתם מבלי לשים לב.
אסנת גרתי, פסיכולוגית קלינית, מנהלת את מרכז "גרתי" לטיפול רגשי בילדים ונוער:
1. לא רואים אותם
את ילדי הסנדוויץ' לפעמים ההורים לא רואים. ילדי סנדוויץ' שגדלו עם אחים דומיננטיים "מלמעלה" ו"מלמטה" נוטים לפעמים להיעלם מתחת לרדאר ההורי, בעיקר כאשר הם בעלי טמפרמנט נוח וזורם. הורים לעיתים חשים שהם מסתדרים ומפספסים את הצרכים שלהם. כשצרכים של ילד לא נענים לאורך זמן, מתחילים להצטבר רגשות שליליים כמו לחץ, עצב, כעס או מצוקה. ישנם ילדים, שבגלל מופנמותם, או נטייתם לשדר "עסקים כרגיל", לוקח להורים יותר זמן לראות ולהבין שהם במצוקה.
השילוב בין ילד נוח (כשפעמים רבות הילד הנוח ביותר במשפחה הוא ילד הסנדוויץ') לבין יום יום עמוס מטלות והישרדותי, יוצר מצב שההורים מטפלים רק במה שבוער או רק במי שדורש את שלו וצועק. אני ממליצה להורים לעצור כדי לחשוב על הצרכים של כל אחד מהילדים, במיוחד של ילדים שלא נוטים לדרוש את שלהם. אפשר לעשות "סיעור מוחות" קצר ולחשוב: מה הילד שלי חווה כרגע, מה מטריד אותו, מה הוא צריך ממני ומה אני יכול לעשות כדי לעזור לו. חשיבה מהסוג הזה יוצרת מיקוד בצרכים של הילד, ולא מאפשרת לפספס אתגרים וקשיים בהם הילד זקוק לנו ולא יודע כיצד לבקש זאת.
ליאת קרן, פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת:
2. בטוחים שיהיו בעיות
הטעות הכי נפוצה היא לצפות שיהיו בעיות כי "הוא ילד סנדוויץ'". אם אתם מצפים שזה מה שיקרה - זה יקרה. כל ילד הוא מכלול של חוזקות וחולשות. אם תבחרו לראות אותו בחולשותיו ולפטור את זה ב"הוא ילד סנדוויץ' קלאסי" הרי שגם הוא וגם אתם יוצאים מופסדים.
יותר מזה, המושג סנדוויץ' כשלעצמו הוא לאו דווקא שלילי. במיוחד אם במקום להתיחס אליו כאחד שלא מוצא את מקומו כי הוא לא "גדול" ולא "קטן", תתיחסו אליו כאחד שהרוויח מכל העולמות, כי הוא זכה להיות גם קטן וגם גדול, וזה בהחלט יתרון ייחודי לו.
3. משווים
"למה אתה לא יכול להיות כמו אחיך הגדול?" או "תפסיק להתנהג כמו אחיך הקטן! אתה כבר לא תינוק". גם אם לפעמים הם מחקים האחד את השני, עדיין כל אחד מהם הוא שונה. אם אתם רוצים לראות יותר מהחוזקות והיכולות החיוביות הייחודיות לו שבחו אותו עליהן וכך תעזרו לו לבטוח בעצמו ולפתח זהות עצמאית משלו.
קראו עוד:
- תופעת הליצנים: עד כמה השעמום מסוכן?
- הילד רב עם חבר? זה מה שהוא מצפה מכם
- "עברתי חרם בגיל 12 ורציתי להיעלם מהעולם"
שירי בכר, מנחת הורים ומרצה:
4. לא מקדישים להם מספיק זמן
כשהילד שלנו הופך לסנדוויץ', יש איזו ציפייה שיסתדר, שיגלה עצמאות, יתחקה אחר הבכור ויהיה אח גדול לקטן שנולד. גם כשהוא עדיין קטן או כשהמרווח בין האחים קטן, הפכנו להיות שני הורים עם שלושה ילדים, ומסתמן שטכנית עם ילד אחד מהשלושה נבלה קצת פחות.
בדרך כלל הבכורים והקטנים הם צרכני זמן גדולים יותר. את הקטנים צריך להאכיל, לקלח ולהרדים וגם כשהם גדלים, אגב, אנחנו קצת יותר מכרכרים סביבם. והבכורים פורצי דרך, הכול קורה לנו איתם לראשונה, ומטבע הדברים- זה גם לוקח קצת יותר זמן. אין ציפייה לחלוקת זמן מושלמת, ומטבע הדברים יש תקופות שתשומת הלב שלנו זולגת, אבל חשוב לתת על העניין את הדעת ולא לשכוח להקדיש זמן גם לזה שכבר יודע להסתדר לבד.
5. מפספסים את הייחודיות שלהם
התכונות הבולטות של הבכורים והצעירים שלנו בדרך כלל מאוד ברורות לנו, בגלל המיקום שלהם במשפחה. עם הסנדוויץ' יותר קשה לנו, כי הוא ממוקם באמצע, ההשוואה לאחים שלו כמעט בלתי נמנעת, והוא נבחן לא פעם ביחס אליהם במקום להיבחן ביחס לעצמו.
ההשוואה אליהם מתסכלת עבורו מאוד ויכולה להתבטא בתחושת קיפוח, דרישה מעייפת לתשומת לב ואפילו בתחושה שהוא לא טוב מספיק. מנגד, אנחנו מנסים לפצות או לרצות אותו כל הזמן, ולא רואים הרבה מעבר. ילד הסנדוויץ' שלנו זקוק לנו בחיפוש העצמי שלו. האחים שלו מבלבלים אותו מספיק ואנחנו צריכים לעזור לו לעשות סדר ולעזור לו למצוא את הזהות שלו ואת מה שמייחד אותו מכולם.
נגה בירן, מנחת קבוצות הורים מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ובעלת קליניקה פרטית:
6. מנסים לפצות אותם
עצם ההרגשה שאני זקוק לפיצוי כבר שמה אותי בהרגשה שכנראה מגיע לי פיצוי על עוול שנגרם לי ומכאן הילד מפתח גישה תובענית לחיים. רבים מהילדים הללו מבקשים עוד ועוד ואף פעם לא מרוצים. הם מרגישים שהם מקבלים פחות מאחיהם למרות שבפועל מקבלים הרבה יותר. התחושה היא של חסך שמנסה להתמלא ללא הצלחה. התסכול להורים הוא גדול כי הם לא מבינים איך זה שהם מעניקים כל כך הרבה והילד אף פעם לא מרוצה ולא שמח בחלקו.
אם אתם הורים שעד עכשיו ניסיתם לפנק ולפצות את ילדכם האמצעי זה הזמן להחליט באופן מודע לצאת מהמקום הזה, מתוך הבנה שזו לא גישה שמיטיבה עם הילד. שנו את גישתכם. ראו בילד את כל הדברים הטובים בו ואת כל המתנות שהוא קיבל מהיותו ילד סנדוויץ'. העצימו אותו על ידי כך שתפתחו את כישרונותיו, סמכו עליו ותנו לו תפקידים והרבה עצמאות, עידוד וחיזוק התכונות הטובות. הפסיקו לנסות לפנק ולפצות והתחילו להאמין בילד וליצור איתו חיבור וקשר קרוב.
7. לא עוזרים להם להתמודד עם רגשותיהם
הורים רבים מתקשים להתמודד עם רגשות קשים שילדיהם מביעים. ילדי הסנדוויץ' הרבה פעמים מביעים רגשות של קנאה חזקה מאחיהם, תסכול, כעס, וחוסר שביעות רצון. להורים קשה מאוד להכיל רגשות אלו והם מנסים בכל דרך לנסות לשכנע את הילד שהוא לא מרגיש ככה ולא יכול להיות שהוא שונא את אחיו. כשאנחנו מכחישים את רגשותיו, הילד מרגיש עוד יותר גרוע. הוא מרגיש שאף אחד לא מבין אותו שהוא לבד ושאין לגיטימציה לרגשות שלו.
ההצעה שלי להורים: הקשיבו לילד, קבלו את רגשותיו ותחושותיו, תנו לו לבטא את עצמו ואת תחושותיו, וקבלו אותם. תנו לו לגיטימציה להביע כל רגש ואל תנסו להתווכח או להכחיש. כל רגש הוא לגיטימי. מותר להרגיש הכול אבל לא כל התנהגות מותרת, ועל זה עובדים עם הילדים - על איך להתמודד עם רגשות מבלי לפגוע באף אחד.
8. מעניקים להם יותר מדי תשומת לב שלילית
ילדים ינסו להשיג את תשומת ליבנו בכל דרך אפשרית, גם בהתנהגות שלילית, העיקר שנתעסק בהם. מצאו הזדמנויות למצוא את הדברים הטובים שהוא עושה - שהתאפק יפה, שחיכה בסבלנות, ששיתף את אחיו במשחק או ששיתף אתכם בתסכול שלו במקום להרביץ.
עודדו אותו והאירו באור גדול את הדברים הכי קטנים שהוא עושה. אם אתם כועסים עליו על כך שהוא מדבר לא יפה במהלך מריבה, מצאו הזדמנויות שבהם הוא סבלני ונוהג בכבוד כלפי אחיו וחזקו אותו על כך. מצאו את הדברים הכי קטנים שהוא עושה טוב והאירו באור גדול. כך תחזקו התנהגויות חיוביות. אם אתם מוצאים את עצמכם כועסים עליו הרבה, מצאו הזדמנויות לצחוק איתו ולהגדיל אינטראקציות חיוביות כדי לאזן את הקשר ביניכם.
איך מתמודדים עם קנאה בין אחים? הנה כמה עצות מועילות:
לפנייה לכתב/ת 
