"יש דרך לטפל בילדים, והיא לא בפייסבוק"
בעקבות התגובות הרבות לריאיון עם ליאת אברמוביץ על שיימינג של הורים, הזמנו אותה לאולפן ynet כדי להתייחס לטענות: "אף אחד לא יודע מה נעשה מאחורי הקלעים של כל משפחה שחווה ילד שמתנהג באלימות, ולא יודעים מה המערכת עושה כדי לטפל. פוסט בפייסבוק רק מפעיל אצל אותם הורים עוד מערכת הגנה"
כשליאת אברמוביץ ראתה פוסט על "ילד מאוד אלים" בקבוצת הפייסבוק של מקום מגוריה, היא נזכרה מה עברה בעצמה והחליטה לכתוב פוסט ולבקש מהורים לחשוב לפני שהם עושים שיימינג. אתמול (ב') פרסמנו בערוץ ההורים ריאיון עם אברמוביץ, שבו הסבירה מה גרם לה לכתוב את הפוסט ומה עובר על הורים לילדים שמתויגים כ"בעייתיים".
"אני האימא שנאלצה לקבל פרצופים מהורי הגן"
הנושא עורר תחושות רבות וקשות בקרב הורים, ומצאנו לנכון להזמין את אברמוביץ לאולפן כדי שתגיב לטענות. "היו שם תגובות מאוד-מאוד קשות, שזה לכשעצמו מוכיח בדיוק את מה שכתבתי, שאנשים לא עוצרים רגע לפני שהם מקישים על המקלדת, הם כותבים מאחורי המקלדת כל מה שעולה בדעתם, אין לרגע דחיית סיפוקים במקום הזה", אומרת אברמוביץ.
את יכולה אולי להבין את האנשים האלה, שהם הורים לילדים שחוו בריונות והצקות?
"בהחלט, אני יכולה להבין, אבל הפוסט שלי לא אמר דבר בעד אלימות ולא התעלם מהנושא של האלימות, לא דיברתי על זה בכלל. דיברתי רק על הדרך שבה מטפלים בעניין הזה.
"אני חושבת שכל אלימות צריך למגר ובכל דבר צריך לטפל, אבל יש דרך לטפל בדברים והדרך צריכה להיות דרך גורמים מקצועיים, דרך הגורמים המקובלים ולא דרך הפוסט בפייסבוק, כי קודם כול אף אחד לא יודע מה נעשה מאחורי הקלעים של כל משפחה שחווה ילד כזה, וגם אם יודעים, לא יודעים מה עובר עליהם, מה עובר על הילד, ולא יודעים מה המערכת עושה כדי לטפל".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מה את יכולה לענות להורים שאומרים שמערכת החינוך לא באמת מטפלת בבעיות, ואם כן זה לוקח המון זמן? זה הפתרון מבחינתם?
"טיפול בילד, חינוכי או טיפולי, הוא תהליך, ולצערי החברה שלנו היום לא סובלת תהליכים. עידן האינסטנט מייצר מצב שאין לנו סבלנות לשום תהליך, וכשמטפלים בילד זה לוקח זמן, זה תהליך.
"כן, האחריות של המערכת והמחויבות של המערכת הן לספק מוגנות לכל הילדים, לאותו ילד וגם לילדים האחרים, ואם דבר כזה לא קורה אז צריך לפנות למערכת בדרכים מקובלות ולשתף איתה פעולה כדי שזה יקרה.
"אבל לעשות פוסט בפייסבוק שמאשים את הילד, את הפצפון, את הקטן הזה בן השלוש, ארבע או שמונה ואת ההורים שלו, זה לא מה שיטפל בעניין, אלא יפעיל אצל אותם הורים עוד מערכת הגנה".
איך הרגשת כשקראת את הטוקבקים?
"אני חייבת להגיד שהייתי מאוד מוצפת. גם הילדים שלי קראו את התגובות. הילדים שלי כבר גדולים היום, בני 14 ו-16, וגם הם קראו את התגובות. הבת שלי אפילו הגיבה לתגובות שהיו שם. זה היה מאוד לא פשוט. יחד עם זאת, לקחתי בחשבון את מחיר החשיפה.
"אני מרחק של עשור מאותו מקרה, וכל מה שעלה לי בראש באותם רגעים זה ההורים שנמצאים שם עכשיו שפנו אליי בפרטי, רבים מהם, וקוראים את הטוקבקים האלה. זה מה שנקרא לנסות להילחם באלימות באמצעות אלימות. זה מודלינג קשה מה שקרה שם, זו אמירה".
לפנייה לכתב/ת 
