מילים שעדיף שלא תגידו לילדים שלכם
אם אתם רואים את הילד שלכם כעצלן, עושה דווקא, מפונק או בכיין, יש סיכוי גבוה שככה הוא גם יראה את עצמו. אז מה הדרך הנכונה להעיר לו, ומאילו פידבקים כדאי להימנע?
אנו חיים בעולם מהיר של תיוגים ותוויות ולכן מתייגים באופן אוטומטי הרבה מאוד דברים סביבנו - וגם את האנשים שסביבנו. הורים נוטים להדביק תגיות או תוויות לילדים, שאינן בהכרח מתאימות להם, ופעמים רבות הן נובעות מהציפיות שלנו מעצמנו ומהילד, או לחלופין מביקורת שאנחנו מותחים על עצמנו ועל הילד.
אם אתם רואים את הילד שלכם כעצלן, עושה דווקא, מפונק או בכיין, יש סיכוי גבוה שככה גם הוא יראה את עצמו וכך גם הסביבה תראה אותו. מאוד יכול להיות שככה הוא גם יפתח את מסלול חייו. האם זה מה שאנו רוצים כהורים? לא בטוח.
חשוב לזכור שאדם מעצב את סגנון חייו בשנים הראשונות לחייו. הרבה תיאוריות ומחקרים מצביעים על הגיל הרך כעל התקופה העיקרית שבה מתעצבים. כך או כך מדובר בכמה שנים טובות, מהלידה ועד גיל שבע-שמונה, ושוב בגיל ההתבגרות. כלומר, יש מקום להרבה גמישות, לשינויים וללמידה שיכולה וצריכה לקרות.
ילדה עדינה וילד מבולגן
ניקח לדוגמה את התגית "הילדה שלי עדינה": אנחנו בגינה, אימא של חברה באה ומנסה לדבר עם הילדה, הילדה מחבקת את הרגל שלי, ואני אומרת "היא ביישנית" או "היא עדינה". ככל שאני חוזרת על זה יותר פעמים, הילדה לומדת שזה מה שהיא. בהתאמה, היא לא לומדת להתמודד עם התחושות שעולות אצלה ומתקשה לענות למי שעומד מולה או לשוחח עימו.
ככל שהסיטואציה חוזרת יותר פעמים, התיוג מתחזק - והלמידה וההתמודדות נחלשות. זוהי הלכה למעשה הגישה הביהביוריסטית (התנהגותית), שמייצרת חיווט (דמיון, רגש וחזרתיות) מסוים במוח. כל סיטואציה דומה מחזקת את הלמידה ("אני ביישנית. אין לי מה לעשות עם זה. ככה זה").
דוגמה נוספת - אם אני רואה שפעמים רבות הילד שלי משחק ולא מסדר אחריו, אלא עובר בין משחקים ומצעצוע לצעצוע, אני עלולה לקרוא לו "מפוזר" או "מבולגן" כיוון שבעיניי ככה לא מתנהלים, זה לא הסדר שאני רוצה. בסדר גמור לקבוע כללים ומועדים לעשות סדר, אבל אפשר גם להסתכל על הסיטואציה באור אחר: כמה נפלא הבלגן שלו. כך ניווכח שיש לילד ולנו חשיבה אסוציאטיבית, ושאם ניתן לה דרור, היא יכולה להתפתח ליצירתיות גדולה, גמישות מחשבתית, גמישות פעולה ועוד ועוד.
קראו עוד:
- חנוכה 2017: אטרקציות משפחתיות
- 5 סוגי משחקים שלא כדאי לקנות לילדים
- מי אתם שתחליטו על חופשת הלידה של מיכל הקטנה?
לא משנה אם תיוג הוא בעל קונוטציה שלילית או חיובית, כי כך או כך הוא מקבע, לא מועיל ולא מפתח. למשל, "אני ילדה חכמה" - כך תחשוב ילדה שכל הזמן אומרים לה זאת. אבל היא עשויה להיתקל בשאלה שלא תדע את התשובה עליה, או לטעות במחשבה ולא לעמוד בציפיות. אם לא ילמדו את הילדה החכמה שיש מקום לטעות, היא עלולה לחוש אכזבה גדולה וכישלון.
הילדה החכמה עלולה גם להסיק שאם "זה לא זה", זה לא מספיק טוב, וכל חייה היא תחפש ותבקש להגשים את המושלמות, הפרפקציוניזם. אם הילדה תלמד שיש מרווח טעות, היא תוכל לבסס הערכה עצמית טובה - גם במצבים לא מוכרים שבהם לא הצליחה כפי שרצתה. היא לא תרגיש שנכשלה או שלא עמדה בציפיות, אלא תלמד מהסיטואציה ותתפתח ממנה.
אז מה כן עושים?
לשים לב לפרשנות שלנו בזמן שאנחנו צופים בילד. יש לנו יכולת לשלוט על הפרשנות הזו ולראות דברים מזווית אחרת. תופתעו לגלות שבדרך כלל לכל תכונה יש גם צד חיובי וגם צד שלילי, הכול עניין של מינונים. כל תכונה יכולה להיות חיובית כל עוד היא לא מפריעה להתנהלות היום-יומית של הילד וסביבתו.
כמו כן עלינו להקפיד לעודד את הילד בדברים ספציפיים, בפירוט, כדי שיבין בבירור למה אנחנו מתכוונים. למשל: "אני רואה שהצבעים החדשים מאוד משמחים אותך, אני רואה שמאוד כיף לך להשתמש בהם" - במקום להגיד, "אתה כזה ילד שמח".
קחו בחשבון שמדובר בשינוי תפיסתי, שינוי מחשבתי, שיכול לקחת זמן - ותנו לעצמכם זמן ללמוד אותו. דעו שזה שווה את המאמץ ואת הרווח שתשיגו בהורות שלכם. כך, על הדרך, גם תיתנו כלים טובים לחיים לילדים שלכם.
זכרו - כל ילד הוא עולם ומלואו, ואתם כאן כדי לעזור לו לתת ביטוי לעולמו וליהנות ממנו.
לריסה גינת היא בעלת תואר שני ממכון ויצמן למדע ובעלים ומייסדת של Small Talk - המרכז להנחיית הורים
משפטים שכדאי לומר לילדים לפחות פעם בשבוע:
לפנייה לכתב/ת 
