מתי הציפיות שלכם מהילדים מתחילות להכביד?
אתם חושבים שהילד לא מממש את הפוטנציאל שלו ובטוחים שהוא מסוגל להרבה יותר, אבל זה לא קורה. במקום להציע לו כל הזמן איך להשתפר, כדאי לעצור רגע ולבדוק את עצמכם
"לא חבל? אם רק הייתה רוצה, יכלה להגיע למקום ראשון בתחרות. אז למה אני צריכה לריב איתה כל פעם מחדש שתלך להתאמן?". "אין לי כבר כוחות להילחם איתו שיעבור לחמש יחידות, הוא פשוט כישרון מבוזבז". לא מעט הורים מתוסכלים ומאוכזבים כשהם מרגישים שהילד שלהם לא מממש את הפוטנציאל שלו, שיכול היה להגיע להישגים מעולים "אם רק היה רוצה". זה יכול להיות בספורט, בלימודים או בכל תחום אחר.
אז מה גורם לילד לא לרצות לנסות? ציפיות גבוהות מדי. השאיפה לצמוח ולהתפתח טבועה בנו מהרגע הראשון ואנו נהיה מוכנים להתאמץ מאוד לשם כך. זו הסיבה למשל שלא צריך לשכנע תינוק לנסות לעמוד או לרצות ללכת. הרצון שלו להתקדם הוא שמניע אותו.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
ד"ר אלפרד אדלר תיאר זאת כאחד ממרכיבי תחושת השייכות. כשהורים מזהים שמשהו במוטיבציה הפנימית הזו לא עובד, שהילד לא רוצה ללכת עם הנטייה הטבעית שלו להתקדם, כדאי לבדוק מה בדרך גרם לו לשנות כיוון. ציפיות גבוהות מדי עשויות להיות אחד הגורמים, ורצוי שנהיה מודעים לו.
כשהציפיות גבוהות מדי, והמסר שהילדים חשים שעובר הוא שהם "מוכרחים" להיות "הכי", חלקם עלולים לחשוש מפני האפשרות שלא יצליחו בכך למרות שינסו. הפחד (המודע או שלא) הוא שהוריהם יגלו שהם לא כאלו "מוצלחים" כפי שהאמינו, והם יאבדו את המעמד והתהילה שזכו לה. לכן, מנקודת מבטם, יש להם רק מה להפסיד מלנסות. עדיף להם להישאר בגדר "הבטחה לא ממומשת", כאלו שיכלו להיות הכי טובים אבל פשוט לא רצו בכך, או התעצלו.
ציפיות מותאמות
אין הורה שאין לו ציפיות מהילדים שלו, וזה בסדר גמור. אנחנו מצפים ודורשים מהם שיעשו דברים בהתאם לגילם ויכולתם, כמו להתלבש לבד, ללכת לבית הספר בזמן ולהתנהג יפה לאחיהם. ציפיות הן לרוב דבר טוב, מדרבן ומעודד. דווקא מי שלא מאמינים בו יתקשה להאמין בעצמו. אבל, כמו כל דבר בחיים, הכול ענין של מינון. אם היו אומרים לכם להעמיס על גב ילדכם אבנים כבדות, הייתם מסכימים? ברור שלא, אבל לפעמים זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו מעמיסים עליהם המון ציפיות. עם משא כזה על גבם מה הפלא שהם מתקשים לתפקד?
מתי הציפיות מתחילות להכביד? ציפייה מהילד להיות תמיד "הכי טוב" היא ציפייה מכבידה. אבל הציפיות לא חייבות להיות גבוהות מאוד כדי שיכבידו. לפעמים מספיק שהן לא מותאמות לילדים. זה קורה כשמצפים מילד להיות או לעשות משהו כשאין לו את היכולת האובייקטיבית לעשות את זה. זה גם קורה כשמצפים ממנו להיות או לעשות משהו שלא מתאים למה שהוא באמת רוצה או לנטיית הלב שלו. לפעמים, בלי שנתכוון, ילדים עלולים להרגיש שאם הם לא יעמדו בציפיות מהם הם אכזבו והם "לא שווים". כאילו זהו תנאי לאהבה ולקבלה של ההורים.
קראו עוד:
- הילד רב עם חבר? זה מה שהוא מצפה מכם
- האימא שיצרה את כפר הדרדסים עבור בתה
- שתיקת המתבגרים והתגובה הנכונה של ההורים
מה המחיר שהילד משלם על הציפיות הכבדות?
לנו ההורים חשוב לגדל ילד עם ביטחון עצמי, שמאמין בעצמו ונאמן לעצמו, אבל לפעמים ציפיות שמכבידות על הילד עלולות במקרים מסוימים דווקא לפגוע לו בדימוי העצמי, לגרום לו להרגיש שהוא - כמו שהוא, עם מה שהוא יכול או רוצה, לא מספיק טוב. ילדים שונים יבחרו דרכים שונות להתמודד: חלק ינסו לעמוד בציפיות. אך המחיר יכול להיות כיפוף הרצונות שלהם מול הרצון של אחרים או מתח וחרדה תמידיים מהחשש שיכשלו ויאכזבו.
אחרים פשוט ידחו את הציפיות ויסרבו לעמוד בהם גם במחיר של כעס ואכזבה מצד ההורים. יש את אלו שירימו ידיים מראש, כאילו יגידו אין לי סיכוי, אל תצפו ממני בכלל - "אם אני לא הכי טוב אז אני לא בכלל". יש ילדים שיתנהגו דווקא הפוך ממה שמצופה מהם, כדי לבחון האם ההורים ימשיכו לאהוב אותם בכל מקרה, ויש את אלו שיעדיפו להישאר בגדר הבטחה לא ממומשת.
מה עושים? מחשבים את הציפיות מחדש ומעודדים. ועכשיו לחדשות הטובות - אנחנו אלו שהעמסנו על גב הילדים את השק הכבד, ואנחנו גם אלו שיכולים להקל עליהם, אם נתאים את הציפיות עבורם ולא עבורנו. כשהציפיות יותאמו יש סבירות טובה שהם אכן יצליחו לעמוד בהן. אם לא הפעם אז בפעם הבאה. כשילדים מרגישים שמקבלים אותם כמו שהם, הביטחון העצמי, הפתיחות לנסות וגם היכולות שלהם, ילכו ויתחזקו.
הנה כמה עצות מעשיות שאפשר להתחיל ליישם:
1. הסתכלו בכנות על כל אחד מהילדים שלכם, דברו איתם והקשיבו להם. בדקו יחד האם מה שאנחנו מצפים מתאים לגיל, ליכולת שלהם ולמה שהם רוצים וחולמים לעצמם. הציעו להם עזרה בלחשוב יחד על דרכים ברורות להגשמה.
2. אמנו אותם להסתכל על מה שהשיגו לא בהשוואה לאחרים (האם אני "הכי טוב") אלא ביחס להתקדמות של עצמם ("האם אני יותר טוב ממה שהייתי אתמול?").
3. עודדו אותם כשהם מצליחים אך לא פחות חשוב מכך, כשהם נכשלים. שימו דגש על הדרך וההשקעה לעומת התוצאה. תנו להם הזדמנויות לתרום ולעזור. הראו להם שיש בהם כל כך הרבה חוזקות בתחומים רבים ושונים. תנו להם דוגמאות אמתיות לכך.
4. תנו להם את ההרגשה שהם אהובים ללא תנאי בגלל מי שהם ולא בגלל מה שהם ישיגו.
הכותבת היא מנחת קבוצות הורים מוסמכת מטעם "מכון אדלר" ומשרד החינוך
לפנייה לכתב/ת 
