5 עצות שיעזרו לילדים להיות אמיצים יותר
כשאתם אומרים לילדים שהם לא יכולים לעשות משהו או שזה מורכב מדי עבורם אתם בעצם גורמים להם להבין שהם לא מספיק טובים, מוכשרים או חזקים. רוצים ילדים שיאמינו בעצמם ויהיו מספיק אמיצים לנסות דברים חדשים? שימו לב לתגובות שלכם
מי מאתנו לא מכיר זאת? חוזרים מקניות בסופר עם שקיות עמוסות מצרכים. הילד בן הארבע מודיע שהוא גם רוצה לעזור לסדר. עוד לפני שאנו מספיקים להגיד מילה, הוא כבר מושיט את ידו לבקבוק הזכוכית הגדול כדי לשים אותו בארון הגבוה. כמעט מתוך אינסטינקט אנו עוצרים אותו בצעקה - "אוי, לא כדאי, זה עלול להישבר. הנה, אמא תיקח ותשים את זה בארון".
אנחת רווחה - הבקבוק ניצל, אבל מה שלא בטוח ששרד, זהו אומץ הלב שהילד הקטן הזה היה צריך לגייס, כדי לחשוב בליבו: "הבקבוק גדול, הארון גבוה, ואני רק בן ארבע. אבל אראה לאמא שגם אני יכול".
כמה גאווה וביטחון היה מרגיש לו הייתה ניתנת לו ההזדמנות להצליח, רק שבמקום זאת עכשיו הוא חושב לעצמו: "אימא גדולה ויודעת הכול, ואני קטן, חלש ולא יכול". מהרגע שהילדים שלנו נולדים הם קטנים בעולם של ענקים. אבל הם רוצים להיות כמו הגדולים כדי להרגיש שייכים ויש להם הרבה אומץ לב. הבעיה היא שלא פעם אנחנו ההורים בולמים את הניסיונות שלהם ובכך מייאשים אותם.
אז איך אפשר לעשות אחרת? הנה חמש עצות שכדאי לזכור וליישם:
1. השתדלו להימנע מאמירות או מסרים מחלישים
אמירות כמו "אתה לא יכול", "זה קשה מדי בשבילך", יש בהן כדי לערער את אמון הילד בעצמו ואת אומץ ליבו. גם שמירה מופרזת על הילד יכולה ליצור את אותה הרגשה מייאשת. מובן שאין הכוונה שניתן לילדים הקטנים להתנסות בדברים שיש בהם סכנה ממשית, ועלינו ללמד אותם לשמור על עצמם, אך היכן שאפשר נדגיש בפניהם את מה שכן מותר לעשות במקום את מה שאנו אוסרים.
זכרו, כשאנו מגוננים עליהם יתר על המידה אנחנו מעבירים להם את המסר כי העולם הוא מקום מפחיד ומסוכן והם חלשים וחסרי אונים הזקוקים להגנה. זוהי תפיסת עולם שהם עלולים לקחת איתם הלאה לחיים.
2. עצרו את הדחף לעזור להם כל פעם שהם מתקשים
כשילדים קטנטנים מתקשים במשהו, מתעורר בנו מיד הדחף לרוץ ולהושיט להם עזרה: לפתוח בשבילם או להרים אותם על הידיים. מבלי שנרגיש בכך, אנו מתרגלים לעזור וממשיכים גם כשכבר אין צורך בעזרה. לכן חשוב שננסה תמיד לבדוק האם באמת הדבר אינו בכוחותיהם או שאולי הם פשוט זקוקים שניתן להם מרחב להתאמן ולנסות? כך נמנע מפגיעה באומץ ליבם ובהנאתם מהניסיון להתמודד באופן עצמאי עם משימות מאתגרות.
3. השקיעו זמן בלהדריך ולאמן אותם
החל בגיל הרך ביותר, כל אתגר שיצליח הילד לעמוד בו יחזק את אומץ ליבו לנסות ולעמוד באתגר הבא, אך בשביל שיוכל לחות הצלחות חשוב להקדיש זמן להכשיר אותו לביצוע הפעולות. במקום לומר לילד "זה לא טוב, לא שרכת את השרוכים נכון", נתפעל מעצם זה שניסה ונמצא את הזמן המתאים להדריך אותו בסבלנות כיצד יש לעשות זאת נכון. נמשיך להיות לצידו עוד כמה בקרים כשהוא מתאמן בכך, ואחרי שהוא ירגיש בטוח ביכולתו - נשחרר אותו לעשות זאת לגמרי לבדו.
קראו עוד:
אימא ל-3: "בכל גן יש הורה ששולח ילד חולה"
ההיריון הפוטוגני של מאמנת הכושר
מיומנויות שהילד צריך כדי לעלות לכיתה א'
4. צרו כמה שיותר הזדמנויות לתת להם להתנסות
לילד חשוב להרגיש שהוא שווה בין שווים. הדרך הטובה ביותר לחזק את ההרגשה הזו היא לאפשר לו לעזור ולתרום בבית. כך הוא והוריו הופכים לצוות אחד שעובד זה לצד זה לטובת כולם. אפשר למשל לעודד את האומץ שהוא מגלה כשהוא מתנסה בפעולות של "בוגרים", כמו לחתוך מלפפון לסלט בעזרת סכין מפלסטיק. זוהי גם הזדמנות נהדרת לזמן איכות ביחד על בסיס מועילות ושוויון ולא רק כזה בו ההורה "הגדול" משחק עם הילד "הקטן" במשחקים שלו.
5. למדו אותם שכישלון אינו אומר דבר עליהם
חלק בלתי נפרד מאומץ הלב הוא גם "האומץ להיות בלתי מושלם". כמה רבים המבוגרים שאנו מכירים שאין להם את האומץ לעשות שינויים או להגשים חלומות מהפחד שיכשלו. לכן אם הילד שגה או נכשל, חשוב שלא ניתן לו את ההרגשה שאנו רואים בו כישלון. עלינו להתייחס רק למעשה ולעודד אותו להמשיך לנסות: "חבל שהציור נקרע הפעם. אם תרצה נוכל לחשוב יחד איך אפשר לשמור עליו יותר טוב בפעם הבאה".
ומה לגבי המצרכים מהסופר, הילד ובקבוק הזכוכית? אולי בפעם הבאה פשוט נאמר לו - "איזה ילד בוגר. נפלא שאתה שכל כך רוצה לעזור. מה דעתך שאתה תעמוד על השרפרף ואני אגיש לך את הבקבוק? אני סומכת עליך שתוכל בזהירות להניח אותו בארון".
על פי הגישה האדלריאנית, אומץ לב, אמונה ואופטימיות יאפשרו לילד ולמבוגר שיהפוך להיות - להצליח במשימות החיים. איזו זכות נהדרת יש לנו כהורים להיות "הענקים" בעולמו של הילד שיכולים לתת לו את ההרגשה שעבורו הכול אפשרי.
הכותבת היא מנחת קבוצות הורים מוסמכת מטעם "מכון אדלר" ומשרד החינוך
לפנייה לכתב/ת 
