התגובה הנכונה כשהילד מחליט לפרוש מהחוג
נשארו עוד כמה חודשים לסוף השנה אבל פתאום הילד מודיע לכם שהוא לא רוצה ללכת יותר לחוג. לפני שאתם מנסים לשכנע, נסו להבין מה הסיבה האמיתית וקבלו את ההחלטה יחד איתו
דווקא עכשיו, כשסוף השנה כבר נראה בפתח, מחליט הילד (או הילדה כמובן) לפרוש מהחוג. אנחנו, ההורים, קצת אובדי עצות: לזרום איתו? להתעקש? ומה עם הכסף שירד לטמיון? ואולי באמת לא טוב לו? ראשית, עלינו לקחת את כל הנושא של חוגים בפרופורציה הראויה. חשוב להבין כי החוג מתקיים במסגרת שעות הפנאי של הילד.
בשעות הבוקר הילד שלנו עסוק במשימת הלימוד שהיא המקבילה של העבודה שלנו ההורים (וגם להם יש יום עבודה ארוך ומתיש). ברגע שמבינים את זה, יש להתייחס לחוג כאל פעילות לצורך הנאה וכיף בלבד. אם יש מיומנויות או יכולות שמשתפרות כתוצאה מהחוג זהו בונוס, אבל זה לא העיקר. העיקר הוא פשוט ההנאה נטו של הילד.
למרות זאת, כאשר הילד מודיע שהוא החליט לפרוש מחוג מסוים, אנחנו מוצאים את עצמנו מתלבטים כיצד להגיב להחלטתו. ישנם מספר תחומים לגביהם אנחנו מתלבטים:
• התמדה - הרי אם נאפשר לילד לפרוש, כיצד ננחיל לו ערכים של התמדה, של מאמץ ושל התגברות על קושי?
• הילד שלי יודע מה נכון לו - מנגד, ניתן להתייחס לכך גם מהכיוון ההפוך. הרי הילד שלי ניסה, התמיד וגילה שהחוג לא מתאים לו. חשוב לנו מאד שהילד יכיר את עצמו ואת רצונו.
• החלופה לחוג - אנו חוששים כי אם הילד לא יהיה בחוג, הוא שוב ישרוץ מול המסכים ללא פעילות וללא חברים, ואת החלופה הזאת קשה לנו לשאת.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
• כסף - כל שהפרישה מתבצעת בשלב מאוחר יותר, כך ההחזר הכספי קטן יותר, ולנו חשוב מאד ללמד את הילד שלנו את ערכו של הכסף וכמה אנחנו עובדים קשה על מנת שהוא יוכל להשתתף בחוג.
• אני יודע כמה החוג הזה חשוב לו - עלול להתרחש מצב בו אנו רואים את הערך המוסף שהחוג מסב לילד ולכן נתעקש כי הילד ימשיך להשתתף, גם אם אינו רוצה בכך.
• זה בגלל שהוא לא מצליח? לעיתים יבקש הילד לפרוש כי אינו מצליח במשימות החוג או כי יש ילדים המבצעים אותן בצורה טובה יותר, לתפיסתו. אם כך, כיצד הוא מרגיש?
• אולי לא טוב לו? לעיתים אנו עלולים לחשוש כי הסיבה המוצהרת של הילד אינה הסיבה האמתית. אולי באמת לא טוב לו? אולי מציקים לו? כיצד נוכל לברר מהי הסיבה האמיתית?
מה עושים?
ההתנהלות הכי אחראית שלנו היא לבחון כל מקרה לגופו. מאחר וכל אחת מהאפשרויות שהועלתה כאן אפשרית, עלינו להתנהל ברגישות ובאמפטיה מול הילד. לכן, נגבש החלטה כיצד להגיב להחלטת הילד, רק לאחר שנבין את הסיבה האמיתית שלו לרצון לפרוש.
נאפשר לילד לוותר על החוג באופן חד פעמי. נשקף לו כי אנחנו מכבדים את רצונו ונציע כי לפני שיחליט לפרוש סופית, ייקח פסק זמן לחשיבה. במהלך פסק הזמן הזה (כאשר הילד אינו נסער וגם אנחנו רגועים), ננסה להבין את שורש העניין.
מכאן פתוחות לפנינו כל האופציות. במידה והילד אומר כי איבד עניין ואנו עדים לכך שבאמת ניסה והתמיד, סביר שנעתר לבקשתו. כמובן שבמקרה כזה, יבין הילד כי רק בשנה הבאה נרשום אותו לחוג אחר, כך גם יבין את ערכו של הנושא הכספי הכרוך בחוגים.
קראו עוד:
מה קורה כשאימא אומרת כן על כל דבר? בדקנו
מיליון מזוודות ושני ילדים מבולבלים
קושי בויסות חושי - איך עוזרים לילדים?
במידה וגילינו כי הילד נמנע מהחוג כדי לא להיות בתחרות עם ילדים בעלי הישגים גבוהים משלו, יש לנו כאן הזדמנות נהדרת לייצור איתו שיחה על הנאה, על לימוד ועל תהליך, ללא קשר לתוצאה. נזכיר לילד כמה כוחות ויכולות אנו מזהים בו דרך השתתפותו בחוג, כך שיאמין גם הוא ביכולותיו כשם שאנו מאמינים בהן.
עם זאת, אם נגלה שהילד סובל מהצקות או מיחס לא ראוי או שפשוט לא מוצא את עצמו חברתית, נעודד אותו לחזור בשבוע הבא לחוג, תוך שאנו מלווים אותו ומבטיחים את שלומו והנאתו באמצעות שיחה עם מדריך החוג או גורם רלוונטי אחר. כך אנו מלמדים את הילד כי ניתן לפתור בעיות וכי אנחנו תמיד שם בשבילו.
בכל רגע עלינו לזכור כי היחסים שלנו עם הילד חשובים לאין שיעור מחוג כזה או אחר. לכן, לא נתרגש, לא ניבהל ובטח לא נכריח. נייצר דיאלוג מכבד ובסופו של דבר נאפשר לילד שלנו לקבל החלטה מושכלת. הרי בחיים תהיינה לו עוד שפע של הזדמנויות בהן יצטרך לקבל החלטות מושכלות באופן עצמאי.
לאה שטרן היא מוסמכת מכון אדלר, מרצה ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים
לפני שאתם חושבים על החוג הבא - שימו לב:
לפנייה לכתב/ת 
