קושי חברתי - מתי ההורים צריכים להתערב?
כשהילד סובל מהצקות ומבדידות ההורים מוכנים לעשות הכול כדי לעזור לו אבל לא תמיד יודעים מה הפתרון הנכון עבורו. מעבר למסגרת חינוכית אחרת הוא אופציה אבל לא בטוח שהיא מתאימה לכל ילד. איך מקבלים את ההחלטה הנכונה?
כשנ. בן ה-13 הגיע לטיפול פסיכולוגי הוא סיפר כי הוא בודד ומרגיש כמו "חייזר" בבית הספר. הוא סיפר כי במהלך יום לימודים ארוך בחטיבת הביניים אינו מדבר כמעט עם איש, ואמר שהביטחון העצמי והחברתי שלו כל כך נמוך, שהוא לא מעז לפנות לאף אחד, ומעדיף להיות עם עצמו ולצייר בהפסקות. לא הציקו לנ. בבית הספר, אך הוא חש שמתעלמים ממנו, וזה הכאיב לו מאוד וגרם לו להרגיש "שקוף".
הוריו הציעו לו לעבור לבית ספר אחר, חטיבה לאומנויות. שם, כך חשבו, יוכל למצוא ילדים שמתאימים לו יותר ולהתחיל מחדש. נ. חשש מאוד ממעבר כזה, והרגיש שאם יכשל גם הפעם, יאכזב את עצמו ואת הוריו. אחרי כחודשיים בטיפול הרגיש הוא הסכים לנסות לעבור, בעיקר כי עיבד בטיפול את הפחד להיכשל במקום החדש, וקיבל לגיטימציה ומרחב לכך שאינו חייב להצליח שם, וזה רק ניסיון.
המעבר העלה את רמת החרדה של נ. והוא היה מתוח מאוד לקראתו. המשכתי ללוות אותו בטיפול כשהחל ללמוד בבית הספר החדש, וראיתי אותו יוצר בהדרגה ובהיסוס קשרים חדשים, ומשתלב בכיתה. בטיפול שוחחנו רבות על הביישנות שלו שגורמת לאחרים לחוש שאינו מעוניין בקשר, ותרגלנו איך להתחיל שיחה, איך להמשיך אותה ואיך ליזום דברים (זה היה החלק שהיה לו קשה במיוחד). נ. לא הפך ל"חית חברה" תוססת, אך בהחלט הרגיש יותר נוכח ונראה בכיתה ואף רכש בהדרגה חבר קרוב, איתו החל להפגש גם אחר הצהריים. מצב רוחו השתפר, והוא דיווח שהוא מרגיש יותר בטוח בעצמו.
בדידות והצקות
קושי חברתי מתמשך של הילד שלנו הוא אולי הקושי הכי מכאיב ומשתק עבורינו ההורים, ולא בכדי. בדידות, הצקות ותחושת זרות בכיתה, הם רגשות שקשה לילדים ולהורים להשלים איתם, ושיכולים לגרום לצער, כאב, ופגיעה משמעותית באיכות החיים ובדימוי העצמי של ילדים בכל הגילאים.הורים רבים שילדם סובל ממצוקה או משבר חברתי, מתלבטים מתי נכון להעביר את ילדם למסגרת חינוכית אחרת, כדי להתחיל מחדש, ומתי מומלץ לעודד אותו להתמודד עם הקשיים החברתיים, ולנסות לפתור אותם במסגרת הקיימת. הורים שחושבים על מעבר מסגרת, חוששים מכך שגם במסגרת החדשה יתמידו קשייו החברתיים של הילד שלהם, והוא "יקח" איתו את הבעיה למקום אחר, אך גם מודעים גם לכך שבמעבר קיים סיכוי אמיתי לשינוי.
הסוגיה החינוכית הזאת רחבה יותר מהשאלה הספציפית לגבי העברת מסגרת. אנחנו חיים בעידן שבו ההורים מעורבים מאוד בחיי הילדים בבית הספר, הרבה יותר ממה שהיה נהוג בעבר. הורים מתלבטים לעיתים קרובות עד כמה נכון מבחינה חינוכית לגונן על הילד שלהם ולהציע לו פתרונות חיצוניים לקשייו. האם נכון יותר לעודד אותו לקחת אחריות על המצב, ובתיווך ועזרה שלהם, להתמודד עם המצב במסגרת הנוכחית, בלי לעבור ממנה?
ראשית, חשוב להעריך את רמת המצוקה של הילד שלכם. האם מדובר במצוקה ממשית, או בתחושה סובייקטיבית ותנודתית של הילד שמצבו החברתי לא טוב. האם תחושת המצוקה קשורה לאישיותו של הילד שלכם, למשל לנטייתו לראות דברים באופן מוקצן או דרמטי ברגעים שקשה לו, או שאכן המציאות היום יומית של הילד קשה ומעמתת אותו עם בדידות, התעלמות, הצקות או חרם? האם לילד שלכם יש עם מי לשוחח, להיות ולהפגש במסגרת בית הספר, או שהוא נמצא רוב היום לבד או עם חברים שאינם מתאימים לו?
הסימנים לכך שילדכם נמצא במצוקה עקב מצבו החברתי
1. ילדים המצויים במצוקה מפתחים לעיתים המנעויות כמו סירוב ללכת לבית הספר או סירוב ללכת למקומות בהם הם צפויים לפגוש חברים מבית הספר. להמנעויות יכולה להתלוות עקשנות ונוקשות חזקה, הנובעת מהחרדה של הילד להתעמת עם המצב שמסב לו סבל.
2. ילדים במצוקה יפתחו לעיתים סמפטומים גופניים שמאחוריהם סיבה רגשית ולא רפואית כמו: כאבי בטן, כאבי ראש או תשישות.
3. ילדים שמצויים במצוקה חברתית לעיתים יאמרו להורים שאינם יכולים לשאת את המצב יותר, והם מבקשים לעבור לבית ספר אחר.
4. התנהגותם של ילדים שנמצאים במשבר יכולה להשתנות והם יכולים באופן שאינו אופייני להם להתקשות להרדם, לאבד את התיאבון או להיות במצב-רוח ירוד או עצבני. הם יכולים להתלונן על חרדות ופחדים שלא היו אופיניים להם לפני כן. ילדים כאלה יכולים גם להגיב בהסתגרות וחוסר תקשורת עם הסביבה.
קראו עוד:
תחושות בטן של הורים - להקשיב וליישם
עצות של צלמים לתמונה המושלמת לפורים
קושי בויסות חושי - איך עוזרים לילדים?
קבלת החלטה
מהם הסיכונים והסיכויים במעבר לבית ספר אחר? מתי מומלץ להמשיך לנסות ולשפר את המצב במסגרת הלימודית הקיימת, ומתי לא? השיקולים המרכזיים בהחלטה כזאת יכולים להיות:1. האם אתם חושבים שהמצב הנוכחי יכול להשתנות, או שהוא התקבע זה מכבר? האם יש פוטנציאל לחיבור עם ילדים חדשים, יצירת קשרים שונים, ויציאה מהמבוי הסתום, או לחילופין- ישנה תחושת תקיעות והיעדר פוטנציאל לשינוי? לעיתים, הדינמיקה החברתית בכיתה חזקה ומקובעת, ולא ניתן לשנות את המצב כאשר ילד תויג בצורה מסויימת. במקרים כאלה ההשארות וההתעקשות לשנות, יכולה לתסכל מאוד את ההורים והילד, ליצור תחושת ייאוש וחוסר תקווה, ולהוביל לעצב וכעס על כך שהדברים לא משתנים למרות מאמצי הילד.
2. האם אתם מעריכים שלילד שלכם ישנם כוחות וכלים להתמקם אחרת מבחינה חברתית, אם ישנה את הסביבה שבה נמצא כעת? לעיתים יש להורים תחושה חזקה שהילד שלהם יכול להתמקם טוב יותר בסביבה חדשה, ולפתוח דף חדש. אם למשל הילד נמצא בחוגים אחר הצהריים עם ילדים שונים מילדי הכיתה ומתחבר עימם היטב, זה בהחלט סימן אופטימי לגבי יכולתו להשתלב היטב במסגרת לימודית חלופית.
עם זאת, במקרים אחרים ההורים חשים שהילד שלהם לא מצויד כרגע בכוחות וביכולות להתמקם אחרת, וזקוק להכוונה וכלים מאיש מקצוע כדי לעשות זאת. למשל, כשלילד חסרות מיומנויות חברתיות הדרושות להשתלבות, או כאשר רמת החרדה שלו גבוהה.
לכן, פעמים רבות מומלץ ללוות את השינוי בטיפול פסיכולוגי או רגשי.
באשר להורים שמחליטים להעביר מסגרת וחוששים כי העבירו לילד מסר של חוסר התמודדות - אל דאגה. במעבר מסגרת ההורים בעצם אומרים לילד שלהם שהם מקשיבים לו, מבינים שהוא סובל, אוהבים ודואגים לו, ומוכנים לעזור לו ולהלחם עבורו על כל מה שנדרש.
כשילד במצוקה אמיתית, מסר כזה יכול להוות רשת ביטחון שתסייע לו לצלוח את המשבר ולהסתכל קדימה.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי ברעננה
לפנייה לכתב/ת 
