"הצלחתי להציל את בתי משיימינג"
כשיפעת נעים גילתה שמישהו העלה תמונה של בתה לרשת ללא הסכמתה ואף המשיך לאיים עליה, היא עשתה הכול כדי לעצור את המצב. בימים אלו היא מציגה עבודת וידאו ארט בתערוכה בהשראת המקרה, ואומרת: "ההרגשה הייתה כמו תאונה. חוסר אונים, חרדה ודאגה"
הדור של היום גדל היישר לתוך הטלפונים החכמים. הילדים פעילים ברשת, מצלמים את עצמם, שולחים תמונות בוואטסאפ ועושים סטורי באינסטגרם. אנחנו כהורים מחפשים כל הזמן את האיזון בין להגביל לבין לשחרר. אבל מה קורה כשאנחנו מגלים שתמונות חושפניות של אחד הילדים שלנו הועלו לרשת בניגוד לרצונו וידיעתו?
יפעת נעים, אימא לארבע בנות, הייתה במקום הזה, כשתמונות ששלחה אחת מבנותיה לחברה הועלו לאינסטגרם ללא ידיעתה ומבלי שהכירה את אותו גורם שהעלה את התמונות.
"זה קרה לפני תקופה", משתפת נעים. "אחת מבנותיי, ילדה בגיל העשרה, שלחה תמונה לחברה שלה. גורם שלישי הגיע אל התמונות. אנחנו לא מכירים אותו, הן לא מכירות אותו באופן אישי. בדימיון שלנו אנחנו מדמיינים מישהו גדול ומאיים, אבל זה בקלות יכול להיות סתם ילד מתבגר. אותו גורם העלה את אחת התמונות החושפניות לאינסטגרם ואיים עליהן שיעלה את שאר התמונות שבידיו".
במשך חודשיים נעים לא ידעה דבר, עד שאחת האחיות שהייתה שותפה לסוד, החליטה לשתף גם את האם.
כיצד הרגשת כשבתך סיפרה לך מה קורה?
"העולם נופל. את מרגישה חוסר אונים, חרדה, דאגה. הבת שלי, זו שחוותה את השיימינג לא הייתה בבית כשנודע לי והיה לי זמן להיערך, לעכל את מה ששמעתי. למזלי, ממש במקרה, עברנו סמוך לסיטואציה שנקלענו אליה הדרכה של גלעד האן, חוקר עבירות ופשעי מחשב. פניתי אליו, הוא הנחה אותי מה כדאי לעשות ולקח את המשך הטיפול לידיו. כשהבת שלי חזרה הביתה כבר ידעתי איך לפעול. יותר מזה, מעבר לטיפול הסרת התמונות, היא חזרה לבית עוטף ומחבק, אפס ביקורתיות כמובן והמון חיזוקים".
קראו עוד:
האבא שיזם ספריית צעצועים להשכרה
שיטה לחינוך ילדים שכל הורה צריך להכיר
יועצת שינה - המצאת המאה או בזבוז כסף?
במקביל לטיפול של האן בנושא, שאיתר את אותו גורם והצליח להסיר את התמונות מהרשת ולמנוע העלאת תמונות נוספות, נעים ובעלה הלכו יחד עם בתם למשטרה במטרה להתלונן. "היה לי חשוב ללכת איתה, כאקט של ביטחון. כדי שהיא תדע שיש חוק והוא לצידה. המקרה איים עלינו, פגע בשגרה ובשמחה חיים, אבל אנחנו זיהינו אותו, מצאנו את המקור ועצרנו אותו. טיפלנו בו ויכולנו להמשיך הלאה ככל הניתן".
כעסת שלא ידעת על זה קודם? היו לך רגשות אשם?
"כעס זו מילה גדולה. הייתי בעיקר עצובה, מאוד דאגתי. שאלתי את עצמי שאלות כמו איפה פספסתי, מה לא ראיתי ואולי מה אני לא רואה עכשיו. לא היה לי כעס כלפיה או גם כלפי עצמי, זה הרגיש כמו תאונה - שמו אותי במקום סואן והכריחו אותי לשים לב. מעבר לזה, אני חושבת, שזה שחרר הרבה אהבה, רצון לגונן, לחבק ולהיות שם עבורה".
את חושבת שאפשר היה למנוע את מה שקרה?
"הלוואי והייתה לי תשובה. אני מודעת לסכנות והשלכות, האיומים שיש ברשתות החברתיות, אבל אני לא בטוחה שאפשר היה למנוע. הבת שלי בסך הכול שלחה תמונות לחברה שלה. היא לא הייתה מודעת לכך שיש גישה לאנשים זרים לטלפון ולכן קשה לי להאמין שאפשר למנוע באופן מוחלט. אני כן חושבת שאפשר לתת לילדים כלים להתמודד עם הסיטואציה, לא רק בנות, גם לבנים.
"הדור של הילדים שלנו נולד לתוך העולם הזה של הטלפונים החכמים. הם מקבלים כמובן מאליו נוכחות מצלמה, ועלינו כהורים מוטלת אחריות ללמד אותם ולהקנות ערכים של שמירה על הפרטיות שהיא לא תמיד מובנית מאליו. יש לזה משמעות עמוקה מעבר לשליחת תמונות, קצת כמו השיר של אלתרמן 'שמרי נפשך'".
בעקבות המקרה היחסים בין האם לבתה התחזקו, בזכות העבודה שההורים לא שפטו והיו לצידה. "הבת שלי יודעת שאנחנו איתה ויהי מה", אומרת נעים. "היחסים שלנו הרבה יותר פתוחים מאז. היא זהירה יותר ופחות משתפת ברשת. אני מלמדת את הבנות שלי שכל מה שהן חושפות זה לנצח. העולם שלי והנושא הזה ספציפי מופיע בכובעים שונים שלי, הן בהיותי אימא לארבע בנות, הן בתערוכות שאצרתי במרכז האקדמי פרס בנושא ME TOO והן בכובע שלי כעבודה עם בני נוער בנושא הדרה מגדרית".
כחלק מתהליך השחרור, כמעין פולחן טקסיות, נוצרה עבודת וידאו ארט בשם "שיימינג" שמוצגת בימים אלו בתערוכה "חמסה חמסה חמסה" שנפתחה השבוע במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים (אוצרים: ד"ר שירת-מרים שמיר ועידו נוי).
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"העבודה המקורית הייתה מעין פולחן טקס", משתפת נעים. "בעלי צילם את הבת שלי עומדת בים המלח וכפות ידיים עם בוץ מונחות עליה, מעין טקס שחרור. מצד אחד מגוננת על ידי זה שאני מניחה כפות ידיים. מצד שני פוגעת בה, כשאני מנסה למנוע ממנה, מצמצמת את הנאיביות והאופטימיות מתוך רצון לגונן עליה. ככה אנחנו ההורים - כל נגיעה שלנו בילדים מדודה, חושבים כמה להגביל, רוצים להגן ולגונן מצד שני לאפשר להם את המקום שלהם ולהתנסות. עבורי, זו האומנות שלי, לסגור את הפרשה שחווינו."
מאיפה נולד הרעיון לוידאו ארט?
"בעקבות התערוכה, החלטתי לשחזר את הטקס. בחרתי אישה, לא מישהי נשית מדי, משום שזה יכול לקרות לכל אחד ואחת. היא עומדת על קו החוף של ים המלח, הידיים שלה פתוחות ורואים לאורך הסרט איך במשך כמה דקות מונחות עליה כפות ידיים.
"בהתחלה היא נקייה, לובשת בד כותנה לבן וכל פעם מונחת עוד יד ועוד יד, עם בוץ ים המלח שחור. היא מוכתמת בכפות ידיים עשויות מבוץ שמכסות אותה לגמרי. הבחורה במאמץ גדול לא להניע ידיים, להישאר שלובה לקו האופק. בסוף היא משחררת ידיים מהתהליך".
לדברי נעים, "אחד המוטיבים שליוו את העבודה היה של אשת לוט שבורחת מחברה מסואבת. היא מציצה אחורה בניגוד למה שמותר, בניגוד לחוק, מתוך סקרנות טבעית ואנושית, ודווקא לה עוצרים את החיים והיא נענשת, הופכת לנציב מלח.
"ביצירה היו מחשבות על טקסים, פולחן, טקסי חניכה של בגרות, התבוננות סקרנית וטבעית. אני מרגישה שזה מקביל למה שעברנו - אישה הנענשת שלא עוול בכפה, ילדה שהיא תמימה, לא חלק מהעולם המסואב הזה, מציצה מתוך סקרנות טבעית ואנושית ודווקא לה עוצרים את החיים, היא נענשת והופכת להיות הקורבן".
נעצרו החיים בעקבות מה שקרה?
"אם לא היינו פועלים אז כן, החיים היו נעצרים. זה עוצר את השגרה, פוגע בביטחון העצמי, בשמחת חיים, אבל זיהינו את המקור, חסמנו, טיפלנו. החיבור, גם ליצור לשיר של אתרמן ותרצה אתר "שמרי נפשך" חשוב לשמור על הנפש משום שכשהנפש עטופה, היא הרבה פחות פגיעה לגורמים חיצונים. אם נאפשר את המקום של עצמאות, נלווה את הילדים שלנו ונעצים אותם הם יבנו ביטחון עצמי שישרת אותם גם במקומות שאנחנו לא נמצאים ואין לנו שליטה עליהם, זה יעזור להם להתמודד.
"הוידאו ארט שיצרתי לתערוכה הוא מעין רצון לכישוף, פרשנות שלי, כי קיים חוסר אונים במקומות נשלטים וזה חלק מתערוכה שבה יש פרשנויות אחרות ומכוונות, גם של אומנים אחרים שכל אחד מביא את העולם שלו".
יש לך עצות להורים בסיטואציות החברתיות האלו?
"אני לא אגיד להיות מעורבים ולהציץ ולראות, זה לא מה שאני עושה. אני אימא לארבע, לכל אחת מהן יש טלפון, אני לא מציצה ולא התקנתי אפליקציות מיוחדות של מעקב או האזנות.
"אני חושבת שמי שרוצה לפרוץ, יצליח. אני כן מאמינה, כמו כל דבר בחיים, שצריך לתת להם כלים להתמודד עם מצבים, להעניק ביטחון ושיידעו שאנחנו שם עבורם. לקוות שיקשיבו ולדעת שלפעמים לא. אבל בעיקר, ממליצה להורים להיות כמה שיותר ערניים".
מה הפתרון לבריונות ברשת? גלעד האן מסביר:
לפנייה לכתב/ת 
