מקבלים לייקים על תמונה של הילדים? שימו לב
כמעט כל הורה מעלה לרשתות החברתיות תמונות של הילדים, והלייקים זורמים. הצורך לשתף ולהשוויץ ברור, אבל אז הילד גדל, ולכל חברה מסחרית יש פרופיל מדויק שלו מהגן. בעידן בו גם המבוגרים לא מודעים תמיד להשלכות, מי שומר על הפרטיות של הילדים ואיפה הגבול?
"ברגע שהבן הבכור שלי הגיח לעולם והונח על הבטן שלי הצטלמתי, וזאת התמונה שמיד העליתי לפייס. זה מרגש בעיניי וזו מזכרת לי ולילד שלי כשיגדל", מספרת יעלית, אימא לשלושה. אורטל, אם דתייה לשתי בנות, נוהגת גם היא להעלות מדי שישי, לפני כניסת השבת, תמונה של הבנות שלה. "לכל אחת מהבנות יש בוק מלא תיעודים ומובן שאני מעלה לפייס ולאינסטגרם. כך גם בני המשפחה והחברים עוקבים אחרי הגדילה של הבנות שלי. אני חושבת שבזכות זה מגיל צעיר הילדות שלי אוהבות את המצלמה", היא אומרת. "מובן שאני דואגת שהתמונות תהיינה צנועות. אצלי לא תמצאי את הילדות בצילומים רק עם חיתול".
קראו עוד:
הורות בעידן הוואטסאפ והאינסטגרם
כך תמנעו מהילדים ליפול קורבן לאלימות ברשת
תופעת שיתוף המידע ברשת איננה חדשה, אבל בשנים האחרונות קיבלה ביטוי חדש - שיירנטינג, שילוב בין שיתוף ברשת להורות. "בתחילה זה נעשה לרוב בלי הסכמה של הילדים", אומר עו"ד סאני כלב, דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב שחוקר את סוגיית הזכות לפרטיות של קטינים מול הוריהם בהקשר הרשתי. "גם בגילאים מבוגרים יותר, למרות שניתן לקבל הסכמה, הרבה מאוד הורים מעלים תמונות לרשתות מבלי לשאול את הילדים".
עו"ד כלב מציין את הסקר שנערך על ידי מכון שריד עבור איגוד האינטרנט הישראלי ב־2016. הסקר כלל 500 הורים לילדים בגילאים 0־16, בעלי חשבון ברשת חברתית כלשהי. על פי נתוני הסקר, 77 אחוז מההורים מעלים תמונות של ילדיהם לרשת. 40 אחוז עושים זאת לעיתים קרובות או קרובות מאוד, ושני שלישים מההורים לא נוהגים לבקש את רשותם של הילדים.
"ראשית, יש פגיעה באוטונומיה של הילד. נעשית פעולה ביחס אליו מבלי שיש לו שליטה עליה", אומר עו"ד כלב. "אנחנו חיים בעולם בו כל המידע נשאר ברשת וניתן לעשות בו שימושים, מבלי שההורים אפילו יודעים על כך. במישור אחר, כשהילד גדל הוא חשוף למבוכה. אם ההורים העלו תמונה שלו בגיל שלוש עם תחתונים וחשבו שזה חמוד לצלם אותו בשירותים, בגיל ההתבגרות זה חושף אותו לשיימינג.
"ההורים לא עושים זאת כדי לפגוע בילדים שלהם, אבל הם לא מודעים להשלכות, לכך שפייסבוק וגוגל אוספים מידע ומעבירים לחברות מסחריות. עבור החברות מידע על ילדים הוא בעל ערך רב. במובן הזה ההורים יוצרים פרופיל דיגיטלי של הילד שלהם ללא הסכמתו מגיל אפס. הפרופיל הזה הולך איתו ויכול להשפיע על חייו בעתיד. לא מדובר רק בתמונות אלא גם במידע". יש לציין שחוץ משימוש מסחרי, מידע ותמונות של ילדים עלולים להגיע גם לידיים זדוניות ולאתרים פדופיליים.
"במחקר שערך עו"ד כלב הוא שאל הורים מדוע הם מעלים תמונות של ילדיהם לרשת. התשובה הרווחת הייתה "כי כולם עושים את זה". "כשאנחנו מבינים שהנורמה הזאת בעייתית, צריך לנסות להשפיע עליה, והמשפט הוא כלי טוב", אומר עו"ד כלב.
"באיטליה פנה ילד לבית המשפט כדי שיורה לאימו, שנמצאת בהליך גירושים מאביו, שתפסיק להעלות תמונות ומידע משפיל אודותיו, רק בגלל שבחר לחיות עם אביו. בית המשפט הורה לאם להפסיק להעלות תמונות ולמחוק את התמונות שהעלתה, ואישר לילד לדרוש פיצוי של עשרת אלפים יורו אם היא לא תעשה כן. בצרפת פורסמה אזהרה להורים שהם עלולים להיתבע אם יפרסמו תמונות של ילדיהם. אנחנו רואים שיש התעוררות של הנושא, ובצדק".
יש גם אלמנטים חיוביים בהעלאת תמונות ומידע לרשת?
"אפשר לחשוב על דברים חיוביים שהורים מפיקים מזה, אבל אם את עושה את האיזון בין הדברים החיוביים כמו הורה שגאה בילד שלו, שאני לא מזלזל בזה, למול הפגיעה באוטונומיה של הילד, בפרטיות שלו, ביכולת לשלוט בזהות שלו, בהגנה מול פדופילים וחברות מסחריות - היתרונות לא מספיק חזקים".
האם לשתף או לא? "בייבי טוק" בניסיון למצוא תשובה:
די לצלם באמבטיה
אבל למרות כל הטיעונים המוצקים, הורים רבים בוחרים בכל זאת ללחוץ על הכפתור ולהעלות עוד תמונה מתוקה מבילוי עם הילדים. מה יש בהן, ברשתות החברתיות, שהופך את הפיתוי לכה גדול? ואולי זה בכלל לא קשור לפלטפורמה, אלא לסגנון החיים העכשווי והמחיר שהוא גובה. "פעם גידלנו ילדים כמו בשבט", אומרת רחלי מהוד־השרון. "מסביב לכל אימא היו סבתות ודודות שנתנו יד וניסיון, כך שכולם היו שותפים בעת גידול הילדים של כל המשפחה. כיום רובנו סגורים בתוך הקופסאות שהן הבתים שלנו, בודדים במערכת ההורות הלא פשוטה, בעידן שמצפה מאיתנו להיות מושלמים בכל התחומים, לא רק כהורים. את הבדידות הזאת מפוגגת הרשת החברתית".
אבל אולי ההשלכות לא שוות את החיזוק החיובי?
"אין בזה שום דבר רע בעיניי, וזו לא חדירה לפרטיותו של הילד כל עוד כמובן האימא שומרת שהתמונות יהיו ראויות ולא בעירום. לי למשל אין כל בעיה להעלות צילומים מתוקים של הבן שלי. הוא בן שלוש ובשבת האחרונה, כשהיינו בחוף הים, הוא הלך למלא מים עם הדלי. הוא היה בלי חיתול, והצילום שלו, עם הגב למצלמה כמובן, זו אחת התמונות בסטורי ובאינסטוש שקיבלו הכי הרבה לייקים.
"מה רע בזה? אלו רגעי הנצחה מתוקים של החיים. במקום לקבור את הצילומים באלבום שאף אחד לא פותח בימינו, טוב שיש פלטפורמה דיגיטלית. אותי זה משמח כל יום מחדש, ואני בטוחה שהילדים שלי לא ילכו לפסיכולוג בגלל הטירוף של אמא שלהם להעלות תמונות מקסימות שלהם".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אבל יש ילדים שדווקא מביעים התנגדות. "הילדה שלי רק בת שבע וכבר עכשיו יש לי איתה לא מעט ויכוחים כשאני מצלמת אותה", אומרת אסנת מתל־אביב. "היא מיד מזהירה אותי שאוי לי אם אני מעלה תמונה שלה לפייסבוק. לה יש כבר סמרטפון משלה, היא בעצמה מעלה לאינסטוש, אבל זו הבחירה שלה מה לצלם ואיזה תמונות להעלות".
אסנת דווקא מצדדת בדרישה של בתה לאוטונומיה בתחום הרשתות החברתיות. "לנו כהורים אין זכות להחליט את זה בשביל הילדים שלנו. צריך לכבד את הפרטיות של הילד שלך ולא להיסחף עם הטרנד שכל פיפס רצים לפייסבוק ומדווחים עם תמונה, 'הילד שלי התחיל ללכת צעד ראשון', 'הילדה שלי אמרה אמא בפעם הראשונה', 'הילדה שלי עושה קקי בסיר היום בפעם הראשונה' - כל מיני הגיגים מטופשים כאלה שאני פוגשת בכל מיני קבוצות שאני נמצאת וגורמים לי לחשוב לעצמי מה הילד או הילדה היו רוצים לומר לאמא שלהם באותו רגע לו רק יכלו להביע את עמדתם".
הסוגיה הזאת לא ייחודית לקבוצת "סופר מאמות ראשון־לציון". נושא הפרטיות בין הורים לילדים ברשתות החברתיות צובר תאוצה ברחבי העולם. "לאחרונה עלה בארצות־הברית קמפיין של ארגון ההורים האמריקאים שמבקש מהורים להפסיק לצלם את ילדיהם באמבטיה. גם באירופה עולה המודעות", אומרת נירית צוק, מנכ"לית פורטל "עשר פלוס" ומומחית למחקר תרבות הנוער.
"הורים משתמשים ברשתות כמעין יומן דיגיטלי, הם מצלמים את הילד בכל תנוחה אפשרית כי זה נראה להם חלק מהתיוג של עצמם - ככל שהילד נראה חמוד יותר, זה מוסיף למוניטין שלהם. אנחנו שוכחים לפעמים שהפייסבוק הוא לא הסלון המשפחתי. המידע יכול להגיע לאנשים שהם לא באמת חלק מהחיים שלך. יש בלבול ואשליה שמה שאני מעלה ברשת או שולחת בווטסאפ זה פרטי שלי ויש לי שליטה על זה. זאת גם התרבות עצמה שממוקדת באני. אנחנו לא שמים לב שמרוב רצון לתעד אנחנו עסוקים בלצלם את הילד ופחות להיות איתו בחוויה".
איך התרבות הזאת משפיעה על הילדים?
"הדור הזה מודע מגיל צעיר לכך שהוא אובייקט צילום, והילדים 'מתנהגים בהתאם'. הם רגילים שההורים מביימים אותם, זה לא צילום ספונטני. יש ילדים שהוריהם פותחים עמודים בהם הם כוכבים, הם גדלים סביב המחשבה שהנראות הכי חשובה. זה יכול להוביל לדברים חיוביים, לעודד ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה, אפשר להשתמש בזה ככלי טיפולי, אבל היום אין מינון לתופעה הזאת".
צוק מעודדת הורים לחשוב פעמיים לפני שהם מרימים את המצלמה. "תשמרו על הגדרות הפרטיות שלכם ושל הילד, ותחשבו על הזכויות של הילדים שלכם, עכשיו וגם בעוד עשר שנים".
המידע שלא נעלם
ומה לגבי עוּבָּרים? האם שיתוף תמונה מהאולטרסאונד וכיתוב "אנחנו בהיריון!" גם הוא בגדר הפרה של פרטיות העובר, או שמותר עדיין לשתף באירועי חיים בלי לחשוב על ההשלכות על דור העתיד? "העובר הוא אדם בראשית החיים, וגם אם אין לו זכויות משפטיות על פי חוק, ודאי שיש לו זכויות מוסריות", אומרת ד"ר פנינה ליפשיץ־אבירם, חברת סגל בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת, המשלבת מחקר משפטי בנושא אתיקה וביו־אתיקה יחד עם פרקטיקה משפטית.
"אני סבורה שזכויות העובר צריכות לקבל הגנה חזקה יותר בחברה הישראלית. המודל הביולוגי־אינדיבידואלי של תיאורטיקנים רבים רואה בעובר ובאישה שני אינדיבידואלים. לאישה יש זכויות מוחלטות על גופה, אבל אלו אינן אבסולוטיות כשמדובר בעובר, יישות אנושית אחרת. לחברה יש מחויבות כלפי העובר, בחקיקה הישראלית יש כבר היום חוקים שונים המעניקים זכויות לעובר, ירושה, וכו'. מתוך זכויות אלה אני סבורה שיש למנוע מהאישה לעשות כל מעשה שיפגע בעובר, בכבודו או בזכויותיו".
ד"ר שירלי בן־שלמה, חוקרת חברה ומדיה וחברת סגל בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר־אילן, מתייחסת לפרטיות הדיגיטלית בראייה ההתפתחותית. לדבריה, "ההורים מוגדרים בספרות המקצועית כ'מהגרים דיגיטליים'. רוב ההורים של היום לא נולדו לתוך המציאות האינטרנטית, הידע שלהם על סכנות הרשת מוגבל, וגם אם הם רוצים להגן על הילדים אין להם ידע מעשי. ילדים יכולים לפגוע בפרטיות של עצמם מבלי שההורים ידעו, בין היתר משום שהשהייה במרחב האינטרנטי היא פרטית. חלק מההורים הופכים בעצמם קורבנות של הרשת וחושפים את עצמם ואת הילדים שלהם מבלי שהם מודעים לכך".
"לפרטיות החדשה יש השלכות מרחיקות לכת על חיינו", אומר עו"ד אלון בכר, ראש הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים. "אנשים לא מבינים שהֶתקֵן המעקב המתוחכם ביותר נמצא בידיים שלהם ושל ילדיהם - הסמארטפון. היום צריך להבין שהמידע האישי שלנו נאסף על ידי מקורות שונים ומגוונים ונשמר לתמיד. אם פעם השאלה הייתה 'האם עוקבים אחריי, האם יודעים עליי משהו', היום אנחנו בעולם חדש בו כמות איסוף המידע על כל אחד מאיתנו כל כך גדולה, שזה מאפשר לייצר על כל אחד מאיתנו פרופיל דיגיטלי מאוד מפורט. אם ניתן באמצעות הפרופיל הפסיכולוגי שלנו לטרגט אותנו, לתמרן אותנו, לגרום לנו לחשוב שהמציאות היא כזאת ולא אחרת, להצביע עבור מועמד כזה או אחר - אנחנו בעולם חדש".
אז מה אפשר לעשות?"זה האתגר הגדול של מדינות ורשויות ההגנה בעולם. כשאנחנו מדברים על קטינים ההשלכות הרבה יותר דרמטיות, כי הנזקים הפוטנציאליים הרבה יותר גדולים. כשמישהו מעלה תמונה של הילד שלו בלי בגדים, זה עלול להגיע לאתרים ולאנשים שרוצים מסיבות רעות לדעת שיש לך ילד קטן שנמצא במקום מסוים בזמן נתון. אין גבול לסכנות עבור ילדים"
איך אתם מתמודדים עם האתגר הזה בשטח?
"לנו חשוב להכניס את זה לתוכנית הלימודים במערכת החינוך. במקביל אנחנו פועלים לייצר מגבלות על הגופים שאוספים מידע ומשתמשים בו. הנושא השלישי הוא לייצר אוריינות דיגיטלית גם אצל ההורים, לייצר שיח מעמיק על הזכות של קטינים לפרטיות, גם מפני הוריהם. זה שילדים לא יכולים לקבל הרבה החלטות בעצמם וזקוקים להורים שלהם, לא אומר שלהורים יש זכות לפגוע בפרטיות שלהם בלי לקבל הסכמה.
"יש להורים נטייה לחשוב שהילד הוא סוג של קניינם, הם משתפים ברשת בדברים הכי אינטימיים של הילד, איך הוא בלי בגדים ואילו בעיות רגשיות יש לו. פעם היית מספרת לחברים שלך בערב שישי, היום משתפים בפייסבוק. כל העולם יודע על הבעיות הרגשיות של הילד שלך, וזה לתמיד. האינטרנט הופך את הכל למתועד, נגיש ונשמר לעד".
הכתבה פורסמה היום (ג') במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
