בת 16: "אל תפחדו להיות שונים"
כשאומרים לנועה ברנס שהיא עושה דברים קצת אחרת היא מתעקשת שיש יותר יתרונות מחסרונות בדרך שלה. בספר חדש שכתבה, חשוב לה להעביר לכל ילד וילדה את המסר שלא משנה מאיפה באנו אלא מה אנחנו בוחרים להיות
כשנועה ברנס (16) תלמידת כיתה י' הייתה בטיול שנתי לפני כמה שנים, המורה לספורט אמר שבבוקר למחרת יוצאים לאימון בוקר. ברנס, חובבת טריאתלונים, לא זכרה באיזו שעה קבעו אז הלכה לשאול אותו. המורה אמר שהאימון מתחיל בחמש בבוקר ונראה שרק הבנים מתכננים להגיע, ולבסוף שאל - "את חושבת שתצליחי לקום?" ברנס אמרה לו שאין שום בעיה. בארבע וחצי לפנות בוקר היא כבר הייתה מוכנה והתייצבה במקום המפגש.
"על כל תרגיל שעשינו שמתי לב שהוא אומר לי בחיוך - 'אם את רוצה את יכולה לעצור'", היא מספרת. "כשיצאנו לריצה הוא אמר לי שרצים חמישה קילומטר אבל אם נראה לי שזה יותר מדי אני יכולה לרוץ פחות.
"אחרי האימון חברות אמרו לי שזה פאדיחות שהייתי הבת היחידה ושאלו מה אחרים יחשבו. אני לא ראיתי את זה. בסוף האימון הסתכלתי על המורה בחיוך וגם הוא חייך ומאז הוא מאוד מעריך אותי. לרגע לא כעסתי, זה רק דירבן אותי לעשות את האימון כמו שאני יודעת ואני שמחה שהתמודדתי עם זה בצורה חיובית".
בימים אלו ברנס, פעילה חברתית במועצת תלמידים ומדריכה בבני המושבים, מוציאה את ספרה הראשון - "הפרחים של יונתן". היא יזמה קמפיין מימון המונים לגיוס הסכום להוצאת הספר, כדי שיגיע לכמה שיותר ילדים בגילאי שלוש עד עשר.
איך עלה הרעיון לספר ילדים בגיל כך כך צעיר?
"המסגרת של הלימודים נחמדה אבל לא מספיקה לי אף פעם אז אני מחפשת כל הזמן פרויקטים חדשים. כל סמינר או תוכנית מיוחדת שבית הספר מציע אני ישר נרשמת. בשלב מסוים החלטתי ליזום פרויקט לעצמי, משהו שיהיה שלי מהתחלה ועד הסוף. כל העניין הזה של ליצור לעצמי פרוייקטים ולעשות דברים גדולים נולד בעקבות סדנת 'קוד המנצח' של אלון אולמן שאחי ואני השתתפנו בה.
"הפרויקט הראשון היה 'מבעד למשקפיים' שבו חברה שלי, ליב שחף, ואני כותבות ביחד טקסטים על נושאים חברתיים שמעסיקים אותנו, מצלמות סרטונים ומעלות אותם לרשת. הרעיון הוא להציג נקודת מבט מסויימת מבעד למשקפיים שלנו. למשל - סרטון שנקרא אהבת חינם, והרעיון הוא - קודם כל אני בנאדם".
עוד היא מוסיפה - "למרות שעשיתי המון דברים, עדיין הרגשתי שאני רוצה לעשות עוד משהו. לפני שלוש שנים עלה לי לראש רעיון לכתוב ספר. כתבתי בפתקים שבטלפון בכל פעם שהייתה לי השראה. לפני חצי שנה החלטתי להוציא לאור את מה שכתבתי.
"המסר העיקרי בספר הוא - לא משנה מאיפה באנו, משנה מי אנחנו בוחרים להיות. קודם כל יש את העניין הזה של סובלנות. לא משנה מאיזה עדה, דת, גזע או מין אנחנו, הדבר החשוב הוא האנשים שאנחנו.
"בנוסף, המסר התחבר לחיים שלי יותר ממקום של לחשוב אחרת. יש הרבה דברים שאני עושה ואני לא תופסת אותם כלא מתאימים לגילי אבל הרבה פעמים חברים אומרים לי - 'נועה, את בת 16, למה את צריכה את זה?'
"השבוע הייתה לי שיחה עם חברה והיא שאלה אותי אם אני לא חושבת שאני מפספסת את הילדות שלי בכך שאני עושה יותר מדי דברים של מבוגרים. היא נתנה לי נקודה למחשבה אבל בגדול אם הייתי חושבת שיש יותר חסרונות מיתרונות במה שאני עושה הייתי מפסיקה, כי אני לא אעשה משהו שלא עושה לי טוב".
ברנס מספרת שתמיד הרגישה בוגרת לגילה וזה היה משפט שהיא שמעה מגיל צעיר. "יש רגעים שאני אומרת לעצמי שיש גם חסרונות, למשל יש ילדים בגילי שקצת קשה לי להתחבר אליהם ושאין לנו נושאי שיחה משותפים אבל יש לזה גם המון יתרונות וזה סוג של הגשמה עצמית שיש לי זכות לעשות את הדברים האלה מגיל צעיר ולדעת לבחור את המטרות שלי ולהשיג אותן".
קראו עוד בערוץ הורים:
שילוב מנצח - צילומי ילדים וסוסים מהאגדות
מצלמים במסיבות סיום? כדאי שתפסיקו
מה היית ממליצה לילד שלא מרגיש בנוח עם השונות שלו?
"חשוב שכל אחד יאהב את עצמו כמו שהוא. יש את העניין הזה של ביטחון עצמי אבל כשמישהו אוהב את עצמו זה כבר משהו גדול יותר כי אם אתה לא אוהב את עצמך, מי יאהב אותך?
"בחרתי לכתוב ספר ילדים כי המחשבה הראשונה שלי הייתה שילדים הם כל כך מקבלים ומכילים שהם יקבלו בשמחה סיפור שמדבר על שונות ועל קבלת כל אחד כמו שהוא. אני באופן אישי לא נתקלתי בחרם או בשיימינג וגם לא היה דבר כזה בכיתה שלי.
"אני יודעת שזה קיים אבל אני מאמינה בלהעצים דברים טובים ולתת להם במה ומקום, ואז הם יגדלו, וזה די קשור לספר, שם יונתן משתתף בתחרות פרחים ובתחרות הזו נהוג שכל משתתף שותל שדה פרחים מסוג אחד של פרח. משהו שהוא ברור מאליו, למשל שדה של כלניות או שדה של חמניות.
"יונתן מחליט לערבב כמה סוגים של פרחים והמשפחה והחברים לא בדיוק מקבלים את זה וחוששים שהמהלך הזה יגרום לו להפסיד, ובקטע הזה יונתן דומה לי.
"הרבה פעמים הוא עושה דברים שהוא לא רואה בהם משהו כל כך גדול ומיוחד. הוא עושה אותם 'על הדרך' והוא מרגיש שזה הדבר הנכון שצריך לעשות, ורק בדיעבד הוא מבין שזה משהו קצת שונה".
לפנייה לכתב/ת 
