הילדים שסובלים בחופש הגדול
עבור ילדים שסובלים מבעיות נפשיות ורגשיות החופש הגדול אינו הפוגה שבמהלכה יטענו מצברים, אלא סכנה להידרדרות שיכולה להוביל לדיכאון, לאובדן שליטה, ולקושי לחזור למסגרת בשנת הלימודים הבאה. מה עושים כדי להגן על הילדים? המומחים עונים
גלי, אמו של איתי בן ה־11, כבר סופרת את מניין הימים שנשארו עד לחופש הגדול. מה זה סופרת? ממש כוססת ציפורניים בציפייה דרוכה. "שיגיע כבר", היא אומרת לכל מי שרק מוכן לשמוע, "הילד יוכל סוף כל סוף להירגע. לנוח, לאסוף כוחות מחודשים, להיפרד מהקשיים שליוו אותו בשנת הלימודים, והכי הכי חשוב? לעשות ריסטארט לראש שלו, כך שיוכל להתחיל את שנת הלימודים הבאה ברגל ימין".
גלי (שם בדוי, ככל השמות בכתבה), כמו לא מעט הורים אחרים לילדים עם בעיות רגשיות, נוטה להאמין שהחופש הגדול - סיוטם של מרבית ההורים - יביא רק ברכה לבנה, ייתן לו הפוגה מבעיותיו ויאפשר לו התחלה חדשה. אבל למרבה הצער, היא כנראה עומדת להתאכזב. החופש הגדול - הגדול מדי - עלול להיות לא פחות ממסוכן לילדים עם הפרעות ובעיות רגשיות: בהיעדר מסגרת, הילד פשוט נובל. "ה'כלום' שמרכיב את זמנו של ילד כזה גורם לצניחה בערך העצמי שלו, הירוד ממילא, וכל בעיותיו הרגשיות שלא מטופלות - רק מתעצמות", מזהיר ד"ר אסף יעקובי, פסיכיאטר ילדים ונוער מהמרכז הרפואי איכילוב.
איתי, תלמיד כיתה ו', הבן האמצעי בין אח ואחות, נחשב לדברי אמו עד לפני כשנתיים לילד נורמטיבי לכל דבר. "אמנם היו לו תסמינים קלאסיים של ילד סנדוויץ', שבאו לידי ביטוי בתחושת קיפוח קבועה, אבל חוץ מזה הוא היה ילד רגיל, עם חברים, וחוגים וחיי שגרה", היא מספרת.
בכיתה ד' התחיל להסתמן שינוי בהתנהגותו, שהלך והחריף במהלך השנתיים הבאות. "זה התחיל מזה שנהיה לו פתיל קצר ובשבריר של שנייה הוא היה מאבד את זה, מתפרץ, צועק או בוכה", מתארת האם. "בהמשך הגיעו פרצי אלימות בבית הספר, ריבים וניתוקים מחבריו, עד שבשנת הלימודים הנוכחית הוא התחיל להתכנס בעצמו, ביקר בבית הספר באופן לא סדיר והעדיף להישאר לבד, סגור בחדר".
הבעיות הרגשיות מתעצמות בחופש
"בעיות רגשיות לא מתחילות בחופש הגדול, אלא מתעצמות במהלכו", מסבירה פרופ' סילבנה פניג, מנהלת המחלקה לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר לרפואת ילדים. "אם במהלך שנת הלימודים, מאיזו שהיא סיבה, מצוקות הילד לא זכו להכלה ולטיפול נפשי, החופש הגדול הוא ההזדמנות לעשות זאת. יש חובה ממשית להתחיל בטיפול, והורה שלא דורש את זה מהילד הוא לא פחות מהורה מזניח". גלי, על פי ההגדרה הפסיכולוגית, משתייכת לקבוצת ההורים המקילים, המנסים מסיבות שונות להמעיט בחומרת התנהלותו הלא תקינה של ילדם.
"הורים מקילים נוהגים כך משלל סיבות", מוסיף ד"ר יעקובי, "מהקושי להכיל את זה שיש לילד שלהם בעיה; מהתמודדות עם השאלה מה זה בעצם אומר עליהם כהורים והאם נכשלו בתפקוד ההורי; מחשש לעימות עם הילד; מחוסר זמן, תקציב ועוד".
ריבי, אמא של דן בן ה־10, משתייכת לקצה ההגדרה המנוגד - המחמיר. לכן, אימת החופש הגדול מדירה שינה מעיניה. ליועצת בית הספר, שאליה זומנה בעקבות השינוי שחל בהתנהגות בנה, סיפרה שעצם הידיעה שדן לא יהיה חודשיים במסגרת כלשהי מוציאה אותה משלוותה ומדאיגה אותה מאוד. דן, כפי שהיא התרשמה מדברי המורה ובהמשך גם מדברי היועצת, מגלה סימני דיכאון. הוא מנתק את עצמו מחבריו לכיתה, אינו משתף פעולה בשיעורים ובפעילות בזמן ההפסקות ומשדר הסתגרות ומצוקה נפשית.
"אני לא נרדמת בלילות רק מהמחשבה מה גרם לו להגיע למצב הזה? הילד שלי הוא ילד כאפות? הוא נלעג? הוא דחוי? מה קורה לו?" היא תוהה. את ההמלצה להביא את דן לטיפול אימצו הוריו בשתי ידיים, אלא שהוא מסרב, כשם שהוא מסרב לכל דבר אחר שמוצע לו.
"מה זאת אומרת להיכנע לסירוב של ילד לקבל טיפול נפשי, שהוא לא פחות ממציל חיים? כשם שלאכול, להתקלח ולישון אלה דברים שאינם תלויים ברצונו החופשי, כך גם טיפול נפשי. זה לא שצריך לכפות עליו, חלילה, אלא שההורה, כמבוגר האחראי, פשוט יגיד לילד כמה הוא אוהב אותו וכמה אכפת לו ממנו, ולכן הוא צריך להקשיב לו וללכת לאיש או אישה שיקלו עליו ויעשו אותו ילד שטוב לו יותר. את הגישה לילד כבר יידע לעשות כל איש מקצוע שיקבל אותו לפגישה", אומרת פרופ' פניג.
פריקת עול
לדבריה, הקיץ מאתגר כי "בית הספר אינו רק מסגרת לימודית. הוא גם מסגרת חברתית ומסגרת שמובנית על רוטינה יומית אשר מסדרת לילד את היום ואת הלילה, את השינה ואת הערות, את שעות הארוחות, הפעילויות השונות, המטלות וכו'. וכשהשגרה הזו, שגם היא קשה לילד, מופסקת - צפות ומחמירות הבעיות הרגשיות. החופש נתפס על ידי חלק מההורים כזמן של פריקת עול. כשזה מועבר לילדים, מחמיר הדיכאון ונורת האזהרה שהיבהבה עוד קודם מגבירה את העוצמה שלה".
קראו עוד:
"הבת שלי חזרה מהגן, וביקשה שיער חלק"
5 פעולות שיעזרו לילדיכם להצליח בחיים
חלק לא קטן מהילדים עם ההפרעות הרגשיות לא נוטים לשתף את הוריהם בגורמים למצוקתם. כשמערכת בית הספר שסיפקה להורים מקור מידע על ילדיהם יוצאת לחופש, היא משאירה את כל ההתמודדות בידי ההורים בלבד. "ולכן, אין להורי ילדים עם בעיות רגשיות את הפריבילגיה לדקה של חופש. עליהם לעשות הכל, ובעיקר למנוע מהילד שלהם הסתגרות בחדר, התבודדות, הפיכת יום ללילה ופריקת עול", מסבירה פרופ' פניג.
"החופש הגדול, לכל ילד ובעיקר למי שלוקה בבעיות רגשיות, הוא לא אישור מוסמך לפטור ממחויבויות בסיס כדוגמת סידור החדר, הקפדה על סדר יום, שעות שינה ועוד", אומר פרופ' עמוס רולידר, מומחה לניתוח וטיפול התנהגותי בילדים, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כנרת. לדבריו, "במהלך החופש חובה על ההורים לעודד את ילדם לתפקד. אז נכון שהילד צפוי למחות ולהגיב בכעס, אבל להורה אסור להיכנע. כניעה תאפשר אנרכיה, וזו רק תאיץ ותגביר את ממדי הבעיה הרגשית ואת הדיכאון".
ד"ר יעקובי חוזר על ההמלצה להתחיל טיפול בקיץ. מה עושים אם הילד מתנגד? "קודם כל, לא להיבהל מהסירוב שלו. הוא לא הרמטי. למעשה, רק אם הורה יגיד לעצמו 'הילד מסרב וזה סופי' - כך זה יהיה. אבל במציאות, יופתעו לא מעט הורים לגלות שכשהם שמים את הדברים על השולחן, תוך הפעלת סמכות הורית מחד, כבוד לצורכי הילד מאידך ומתן ביטוי לדאגתם ולאהבתם אותו - מתחילים העניינים לנוע", הוא אומר.
ומה עושים עד הטיפול, וגם אחרי שהתחיל, כדי לעזור לילד לצלוח את החופש? המומחים מייעצים:
1. הגבירו את זמינותכם. גם אם הילד לא משתף אתכם, הוא זקוק לכם.
2. הגבילו שעות מסך והקפידו על שעות שינה.
3. מנעו מהילד הסתגרות והתבודדות, שעלולים אף לסכן את חייו במקרים קיצוניים.
4. בנו יחד פעילות מהנה לילד על פי צרכיו ובקשותיו.
5. כל מטפל מוסמך ייפגש עם ההורים גם ללא נוכחות הילד, וישמח לבנות יחד איתם תוכנית הגיונית לחופש הגדול.
6. זכרו, ככל שתהיו רכים יותר, כך יעמיק יותר הבור, ולקראת שנת הלימודים הבאה כבר יהיה קשה לחלץ ממנו את הילד.
הכתבה פורסמה היום (א') במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"
ואיך להגיב כשהילד אומר שמשעמם לו? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
