גיל שוחט: "אין אצלי ממתקים בבית, הילדים אוכלים מעדנים אורגניים"
הוא נותן להם לשמוע בטהובן למרות שהם מעדיפים את רינת גבאי, הולך איתם לים ומחכה לרגע שילכו יחד לקונצרטים, רוצה שיאכלו בריא אבל קונה להם מדי פעם גלידה. גיל שוחט, אב לתאומים בני שלוש, בתפקיד חייו
"התואר שהכי חשוב לי הוא התואר אבא", אומר גיל שוחט (44), אב לתאומים, מלחין, פסנתרן ומנצח, ובשנים האחרונות גם בעלים של חברת הפקות. "כל יום יש דברים מרגשים בחיי אבל אין חגיגה יותר גדולה מהדברים הקטנים שקורים עם הילדים, כמו הפעם הראשונה שהילד אומר 'אני אוהב אותך'. זה מרגש יותר מכל דבר אחר".
שוחט הוא אב לתאומים בני שלוש - אפריל ויהונתן, שנולדו בעקבות הורות משותפת עם ידידה. השם אפריל לא קשור רק לעובדה שהתאומים נולדו באפריל, אלא יש דגש על האותיות - באמצע השם מופיעה המילה פרי, והאותיות א' ול' הן האות הראשונה בשם של האם והאות האחרונה בשם של האב. "בעצם בינה לבני יש את הפרי שנוצר", מסביר שוחט.
"כשהתאומים נולדו לא מצאתי עוד ילדה ילידת הארץ בשם הזה. מאז כבר שמעתי על עוד שתי בנות בשם אפריל שקראו להן כך בעקבות בחירת השם שאנחנו עשינו".
הדבר שאתה הכי אוהב לעשות עם הילדים
"יש כל כך הרבה אבל הדבר שאני הכי אוהב לעשות איתם הוא לרדת לים. אנחנו גרים ביפו, מטר מעל החוף. יוצאים מהבית, סוגרים את הדלת ותוך שתי דקות אנחנו בחוף. אני אישית לא הייתי בוחר את הבילוי הזה, יש הרבה דברים אחרים שהייתי רוצה לעשות איתם, כמו לקחת אותם לקונצרטים לנוער כשהם יגדלו, אבל כשאני רואה את האושר שלהם בים זה מאוד משמח אותי. גם כשהם היו בני שנה לקחנו אותם לים וזה מבחינתם האושר בהתגלמותו".
תכונה של אחד הילדים שהכי דומה לך
"יש הרבה. שני הילדים מאוד יסודיים ומאוד עמוקים. אין מבחינתם שום דבר שטחי. הם נכנסים לפרטים ורוצים לדעת עד הפרט האחרון וזה דומה לפרפקציוניזם שלי. תכונה נוספת היא שהם מאוד רגישים כל אחד בדרכו וגם אוהבים מוזיקה מאז שהם קטנים. הם אוהבים מוזיקה קלאסית וגם שירים מכל הסוגים.
"יש לנו זמן מסך והם תמיד יעדיפו לראות את רינת גבאי או יובל המבולבל מאשר לשמוע בטהובן, אבל בין לבין אני מראה להם בנסיעה את הסרט 'פנטזיה' שנהדר מבחינת מוזיקה. בנוסף, הם רואים ושומעים אותי מנגן וזה משמח אותם".
הוא עובד מגיל 12 והשתתף בכ-4,000 קונצרטים, כתב 250 יצירות קלאסיות וזכה ב-15 פרסים בינלאומיים. מלבד כל עיסוקיו, שוחט ממשיך במסורת סדרת הקונצרטים בפארק הרצליה, בהשתתפות אמנים שונים ובשיתוף עיריית הרצליה. הקונצרטים מתקיימים במהלך חודשי הקיץ בכל מוצ"ש ופתוחים לקהל הרחב.
היום הכי משמח בחייך
"הלידה שלהם. ברור לי שאני לא הראשון שנותן את התשובה הזו אבל זה באמת היום הכי משמח בחיי. נתחיל בדרך שבה הגענו ליום הזה. כשגבר ואישה מחליטים שהם רוצים להביא ילד - הם מביאים ילד. אם יש להם בעיות פוריות הם מטפלים, לפעמים זה קשה אבל אפשרי.
"כדי להביא את הילדים האלה הייתי צריך לוותר על אהבת חיי, בעלי, כי הוא לא רצה ילדים. הייתי צריך לשנות את הקריירה שלי, לשנות את חיי מקצה לקצה ולהתמקם בישראל. בנוסף, הייתי צריך למצוא את האחת שתתאים להורות משותפת איתי, ואחרי תהליך ארוך וקשה שנמשך חמש שנים הם נולדו.
"להגיע לרגע הזה אחרי חמש שנים של נסיונות ויאוש זו הייתה הפסגה הגבוהה ביותר. פתאום להחזיק את שתי הנשמות האלה על הידיים זה מאוד מרגש.
"היה עוד דבר באותו היום - זוגתי להורות עברה ניתוח קיסרי והייתה בהתאוששות של כמה שעות אחרי הניתוח. כל השעות הראשונות שלהם היו איתי. כל הדברים הראשונים שהם עשו - האכלה ראשונה, המקלחת, המשקל, הזריקות, החיתול הראשון וההשכבה לישון - אני עשיתי איתם. לא אשכח את חמש השעות האלה כל החיים.
"בגלל שהייתי איתם לבד כי לא נתנו לאף אחד להיכנס לתינוקייה אלה היו רגעים מאוד אינטימיים. אני אדם שמאוד מרגיש אנרגיות ומיד ראיתי שם את האישיות של כל אחד מהם".
קראו עוד:
שרון אילון: "אני מתפקדת מעולה במצבי לחץ"
איבונה קרוגליאק: "תמיד יהיה לאנשים מה לומר"
מיכל ינאי: "הכי קשה לי? לקום לילדים בלילה"
המטלה הכי קשה בהורות
"המטלה הכי קשה היא גם הכי חשובה - וזו הדיסציפלינה. אני מאוד מאמין במשפט 'חושך שבטו שונא בנו'. קשה לנו כהורים להגביל את הילדים שלנו אבל זה התפקיד שלנו. אנחנו חייבים לתת להם את הטוב ולהרחיק אותם מהרע, וזה לא תמיד על פי דעתם.
"הייתי בטוח שאהיה הורה הרבה יותר קשוח ממה שאני. לא גדלתי בסביבה שהייתה בה הרבה דיסציפלינה ושילמתי על זה מחיר, במיוחד במקצוע בו אני מתעסק. לכן חשבתי שאהיה הורה עם חינוך מאוד נוקשה וברור, וגם אמם של הילדים כזו, אנחנו באותו ראש בעניין הזה. אבל מה שקורה בפועל זה שהרבה פעמים אני זורם איתם, זו הדרך הקלה, ואז בחלוקת התפקידים בינינו יוצא שאני קצת יותר רך ממה שרציתי להיות ומאימא שלהם.
"זה גם מאוד תלוי בכמה אנרגיה יש לי כשאני אוסף אותם מהגן. אם אני בא עם אנרגיה גבוהה אז רמת הדיסציפלינה תעלה, וגם אם מישהו בוכה או מתעצבן, אני נשאר בעמדה שלי, אבל אם אני מגיע עם אנרגיה נמוכה ואין לי כוח להתמודד איתם אני הופך להיות הורה יותר רך.
"אני מאמין בהורות שיש בה המון רגש ומצד שני משמעת. לא מאמין שאחד מהצדדים צריך לגבור על השני".
מאכל שהילדים שלך הכי אוהבים לאכול
"זה נושא רגיש מאוד. המאכל שהם הכי אוהבים בעולם זה גלידה אבל הם אוכלים גלידה רק לעיתים רחוקות. אימא שלהם נוקטת, בצדק, מדיניות של מיעוט מאכלים שיש בהם סוכר והיא כל הזמן מבקשת ממני להקפיד, אבל אני לא תמיד ממושמע.
"הילדים יודעים שאצל אבא יש להם סיכוי לקבל גלידה ולכן הם באטרף כשאני מגיע לאסוף אותם מהגן ומבקשים לאכול גלידה, אבל הם מקבלים לעיתים רחוקות.
"אני מבשל דברים בסיסיים כמו חביתות, קציצות. אצל אמא שלהם הם אוכלים הרבה יותר טוב. לי אין זמן לבשל עדשים. אני מסיר את הכובע בפניה. היא מתעוררת מוקדם ומכינה להם אוכל בריא. הם גדלים על האוכל הכי משובח שיש. אין אצלנו מיצים וממתקים בבית. הם אוכלים מעדנים אורגניים. בבוקר אני לפעמים נכנע להם ונותן קורנפלקס, אימא שלהם פחות אוהבת את זה אבל היא למדה לחיות עם זה".
המשפט הכי מצחיק שאחד הילדים אמר
"אפריל יצאה מהגן ואמרה - 'אבא, אני רוצה שתביא לי טינדר'. אמרתי לה שתגיד שוב את המשפט והיא חזרה עליו. לא הבנתי מאיפה היא מכירה את האפליקציה. כמעט חזרתי לגן כדי להבין מאיפה הילדה מכירה את המילה, אבל פתאום הבנתי שהיא התכוונה לקינדר והתבלבה באות, וזה היה מאוד מצחיק".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הדבר שהכי הפתיע אותך בהורות
"אני שונא לדבר בקלישאות אבל בכל מה שקשור בהורות אין ברירה. ילד זה פלא של הטבע. אני אדם מאמין ואם הייתי צריך הוכחה לאלוהות זה הפלא שנקרא ילד. למשל לימוד השפה שזה היה בשבילי בלתי נתפס. איך בגיל כל כך צעיר, בגיל שמונה חדשים, הילדים התחילו לדבר, והדרך שלהם לתפוס את הרעיונות מסביב. שאלות כמו 'למה דווקא הלילה חשוך?' ו'למה השמש מתעוררת בבוקר דווקא בצד הזה?'
"ומצד שני אי ההבנה וחוסר הפרופורציות, למשל כשאני לוקח צ'יפס אחד לילדה והיא מתחילה לבכות ברמה כזו כאילו שגנבתי לה את הבית. ההגדרות של נושאים כמו סבלנות ופרופורציות שהן די מלאכותיות עבור ילדים. כל הדברים האלה, הדיאלקטיקה הזו בין הטבעיות שלהם לבין ההגבלות והאיסורים שלנו, אנחנו בעצם לוקחים משהו מהם למרות שאנחנו צודקים ברוב המקרים".
"אני תמיד מדבר אל הילדים כמו מבוגרים", אומר שוחט. "יום אחד אימא שלי אמרה משהו לאפריל והילדה ענתה לה 'בשום פנים ואופן לא', ילדה בת שלוש. היא שומעת אותי ומדברת כמוני. יום אחד היא אמרה לגננת - 'אני לא מקבלת את ההתנהגות הזאת'.
"עיקרון נוסף שאני דוגל בו הוא דוגמה אישית. אם הורה מתנהג לילד שלו כמו מלאך אבל מתנהג בעולם כמו אדם מגעיל, הוא לא עשה שום דבר טוב לילד. ילדים רואים הכול. הם רואים את ההורים בכל מה שהם. לכן כשאנחנו מביאים ילדים לעולם אנחנו חייבים להיות האנשים הכי טובים - לא בשבילנו אלא בשבילם.
הדבר הכי מאכזב בהורות
"בלי לפתוח פה, טפו טפו, חמסה חמסה, ההורות הרבה יותר נוחה ממה שחשבתי וזה בזכות הילדים המקסימים שלי. הם ילדים מאוד טובים".
משחק או חפץ שהילדים שלך הכי אוהבים
"הם מאוד אוהבים להסתכל בקטעי יוטיוב. אני נותן להם מדי פעם באוטו לצפות בקטעי יוטיוב והם מאוד אוהבים את זה. הם כבר למדו להפעיל בעצמם, רואים את התמונות ולוחצים. זה החפץ היחיד שהם אוהבים לאורך זמן ולא נמאס להם אחרי חמש דקות".
שיר או סיפור ילדים שאתה הכי אוהב
"סיפור הילדים הקלאסי 'מקס ומוריץ', שגם כתבתי עליו אופרת ילדים, אבל עד היום לא הקראתי להם כי הסיפור קצת אכזרי ומפחיד. אני ממציא להם סיפורים לפני השינה ומציג להם אותם".
מה הכי אהבת לעשות כילד
"החל מגיל חמש, כשגיליתי את העולם המוזיקלי, הייתי מסתגר בחדר ומקשיב ליצירות מוזיקליות. הייתי ילד בודד. הקשבתי ליצירות ולמדתי אותן. כל הימים האלה שהייתי לבדי זה מה שעיצב אותי. היום כשאני בכל ערב נותן את הידע הזה ל-1,000 איש מולי, אז אומנם אני מול 1,000 איש אבל לבד על הבמה. הבדידות הזאת נשארה מהילדות וכנראה תלווה אותי עד יומי האחרון. אני לא חושש ממנה. הייתי ילד שאוהב להיות לבד. הייתי אמן כבר אז.
"עם זאת, החיים שלי מלאים, במיוחד מאז שהילדים הגיעו. לפני חמש שנים, כשנפרדתי מבן זוגי והתחלתי את התהליך, הייתי גבר שחי לבד, מנהל קריירה יפה אבל בודד. היו לי גם כל מיני מתחים בתוך המשפחה, לא היה לי צורך דחוף לפתור אותם, ופתאום בבת אחת יש לי שני ילדים, בן זוג, אימא של הילדים והמשפחה המקסימה שלה שהיא כמו משפחה שלי, בת הזוג שלה שיש לה שני ילדים שאני ממש דוד שלהם, ובן הזוג שלי הוא אבא לשני לילדים. כל המתחים שלי במשפחה לאט לאט נעלמו בזכות הילדים. אני רוצה שהם יהיו עם הדודים והבני דודים, ופתאום ממצב שהייתי לבד לגמרי אני במרכזה של משפחה ענקית.
"אם פעם הייתי רוצה לטוס לפריז הייתי קונה כרטיס וטס. היום זו אופרציה מטורפת, אני לא יכול לנסוע לאשקלון בלי לתכנן מראש. הפכתי לאיש משפחה כמו כפפה ליד".
לפנייה לכתב/ת 
