לונה גל ושק שינה בכנרת - החופש של ההורים

ימים אחרונים של החופש הגדול. הילדים כבר לא יודעים מה לעשות עם עצמם, מנצלים את ימי החופש האחרונים כדי לשקוע בבייבלד או באיזו סדרה, ואתם מספרים להם שבגילכם יצאתם לשחק מחבואים ושבע אבנים. כדי לבדוק עד כמה החופש שלנו שונים מהילדים שלנו ניסינו לברר עם כמה הורים בעלי זיכרון מוצלח במיוחד.  

חופשים באוניה

"אבי ז"ל היה רב חובל, וחלק מהחופשים ביליתי איתו בלב ים", מספרת יונית נדב, אמא לילד. "זה היה זמן איכות עם אבי שנעדר לעיתים תכופות מהבית בשל העבודה".

מה החוויה הכי משמעותית שהייתה לך בחופשות האלו?

"קודם כל עצם העובדה שהייתי מפליגה באוניה ומגיעה למדינות שונות בתקופה שילדים עדיין לא נסעו לחו"ל. בזמן ההפלגה אבא שלי לימד אותי להשיט ספינות עם כל המורכבות שבזה, למצוא את המיקום שלנו בעזרת הכוכבים ולתקשר בשיטת מורס, וכמובן שהיה את הצד היותר כיפי שבכל אוניה הייתה בריכה וחדר משחקים לילדים.

"אהבתי את ההפלגות איתו. אבי היה אדם מאד משכיל ומלומד, דיבר חמש שפות ואהב תרבות. בזמן ההפלגות היינו מדברים המון, ולמדתי ממנו רבות. כשהיינו מגיעים ליעד, היינו יורדים לחוף ומטיילים במשך מספר ימים. כילדה זאת היתה חוויה גדולה. ראיתי ונחשפתי לכל כך הרבה תרבויות, אנשים, מאכלים ומקומות בגיל מאד צעיר. חוויות אלו השפיעו עליי בבגרות, הרחיבו את אופקי, ובבגרותי לא הפסקתי את המסורת וגרתי בלונדון וגם במיאמי. עד היום אני מכורה לים ולא יכולה לחיות במקום רחוק מהים. כשאני עולה על יאכטה, אני מרגישה בבית".

יונית נדב - אז והיום(צילום: אלבום פרטי)

מה ההבדלים בין החופשים האלו לחופש שהילדים שלך חווים כיום?

"כשלא הפלגתי עם אבי, שיחקתי עם חברים, טיילתי עם המשפחה, הלכתי לישון מאוחר, התעוררתי מאוחר ונהנתי בעיקר מהבטלה. אז לא היו מחשבים אבל היו טלוויזיה ומשחקים, וכך העברנו את החופש, בכיף ובטלה גדולה. היום, כשאני רואה את הבן שלי משחק עם החברים שלו, שכל אחד בבית שלו בפלייסטשיין, אני חושבת לעצמי, איזה כיף להם, כולם משחקים ביחד וכל אחד בבית שלו - לנו לא היתה את הפריבילגיה הזאת".

"האם היה משהו שהיית רוצה לשנות בחופש שלו , כך שיראה אחרת?

"הדבר היחידי שאני חולמת עליו הוא שנוכל בכל חופש גדול לנסוע למדינה אחרת ולהרחיב את אופקיו. הכוונה היא לא לטייל אלא לגור במקומות חדשים, לחוות את המקום בעיניים של תושב, לספוג מהתרבות והשפה. החלום שלי הוא להתחיל בצרפת. השנה הזמינו אותנו למיאמי לחופש הגדול והיו לי התחייבויות קודמות, מקווה בקרוב להתחיל ולהגשים את החלום".

קראו עוד:

- סימנים שהילד סובל מחרדה חברתית 

- הכירו את קבוצת הוואטסאפ הסודית

- נקמת האמהות לסוף החופש

קייטנה כמו גיבוש של הסיירת

צליל סודק, אב לשתי בנות, משחזר את חופשות הקיץ בקיבוץ ונזכר כי לא הכול היה פשוט: "גדלתי בקיבוץ, ובחופשים הייתי מצטרף לאבא שלי לשמירות לילה בקיבוץ או בשדות של האבטיחים", הוא מספר. "בין ביקור באוהל של הפועלים לארוחות שחיתות של טוסטים במפעל של הקיבוץ הוא היה נותן לי לנהוג על הסובארו טנדר המיתולוגי. העובדה שהייתי ילד בן עשר, ולא הגעתי ללחוץ על הגז, הברקס או הקלאץ' הייתה פרט שולי, כי בזמנו אם הגעת לגיל עשר ועדיין לא עשית רברס עם עגלה אתה לא נחשב קיבוצניק אמיתי. בנסיונות שלי לנהוג, בין לבין, היו נשמעות צעקות כמו: 'תגיד לי, אתה לא רואה?' או 'אתה לא יודע לנהוג!'.

מה החוויה הכי משמעותית שהייתה לך באותה תקופה?

"פעם בשנה אבא שלי היה לוקח אותנו ללונה פארק בתל אביב, וגם זה היה תלוי האם אברום, סדרן הרכבים של הקיבוץ, דאג לנו למכונית. אחרי שהקאנו את נשמתנו בכל הסחרחורות, והתפרענו בארבע ארוחות ילדים במסגרת 'הכול כלול' בבורגראנץ', הגיע גולת הכותרת של חווית הקיץ - הקייטנה של הקיבוץ. זאת הייתה קייטנה שהזכירה הכנה לגיבוש של הסיירת. היא כללה טיולים ליהודיה, זויתן והחצבני.

"בלילה היינו ישנים בשקי שינה בחום של 40 מעלות, ולחות של 98% על שפת הכנרת, שברקע יתושים גדולים שעשו עלינו מתקפת התאבדות כמו קמיקזות. אחרי ארבעה ימים של גיבוש עוברים לפעילות מבצעית, וזה אומר ביקור בסחנה או בלונה גל, שם הראנו את היכולות המבצעיות האמיתיות שלנו בבריכות ובתור לאבובים".

סחנה ואבובים(צילום: אלבום פרטי)

"ההבדלים הם בבחינת שמיים וארץ. פעם הילדים היו מעסיקים את עצמם בחופשים, יוצאים החוצה לבד, משחקים, פוגשים חברים. היום, מעבר לקייטנה של חודש יולי, החיים שלנו כהורה הופכים להיות קייטנה עצמאית, שבה אתה מוצא את עצמך בתפקיד המפעיל, המשגיח ומתקן הפעילות שעליו קופצים, בועטים ומזילים ריר ולבסוף מקבל את החשבון המנופח של ההוצאות".

"הייתי רוצה שמערכת החינוך תיקח אחריות, ותעשה פעילויות חינוכיות לילדים בקיץ. הפכנו להיות חברה בעלת תרבות שפע, כזאת שצריכה לספק את הילדים בכל מה שניתן, וכל זאת במקום שהילדים ידעו גבולות ברורים, וימצאו מסגרת חינוכית מלמדת ובונה".

קמפינג בכנרת

מה זכור לך במיוחד מהחופש הגדול?

"בילינו חלק ניכר מהחופש הגדול באוהלים על שפת הכנרת. בכלל, הכנרת הייתה אחד המקומות האהובים ביותר על אבי וגם עלינו. אף פעם לא ידענו מתי בדיוק ניסע כי הנסיעות האלו לא תוכננו מראש. היו פעמים בהן היינו פשוט מוצאים את עצמנו מתעוררים באוהלים על החוף, ומבינים שההורים החליטו באמצע הלילה לנסוע לכנרת.

"בכל בוקר, כשהיינו בכנרת, אבי היה נוסע לטבריה לקנות לנו ארוחת בוקר שכללה בורקסים, קראוסונים ומיני מאפים וגם חלב ושוקו. בזמן שבו היינו במים אבי היה עומד על החומות ומשמש כמציל פרטי. הוא היה מכוון אותנו ולעיתים צועק לנו שלא נתרחק מהחוף.

"בחופשה הזאת אחד הדברים הכיפיים היה המפגש בין עשרות משפחות וילדים שמתרוצצים על החוף ויוצרים קשר אחד עם השני. מהר מאד כולם היו מדברים זה עם זה, צוחקים, ואנחנו הילדים היינו גם משחקים במשחקים שאילתרנו בחוף.

"לצערי היום לילדים שלנו אין חוויות כאלו. הילדים היום עסוקים כל-כך בניידים שלהם בכל מקום שבו הם נמצאים. בנוסף לכך, כיום כל יציאה מחייבת את ההורים בהוצאה כספית מטורפת, כאשר הילדים ממצים את הבילוי במהירות ומעדיפים לבלות במקומות סגורים עם מזגנים".

"אני לא חושבת שניתן לשנות משהו, בעיקר מכיוון שהחופשים של הילדים היום הם מלאי אטרקציות ומלאי ריגושים, על מנת שיעניינו אותם. לנו, כילדים, הספיקו אבן וגיר כדי לצייר קלאס ולשחק, והריגוש הממש גדול שלנו הסתכם בכך שמצאנו חמש אבנים מתאימות למשחק".

חופש גדול בשנות השמונים:

נסיעה ברכבת לחיפה

איך נראו החופשים שלך?

"גדלתי בחולון ושיחקנו קלאס, מחבואים, קפיצה בחבל, קפיצה בגומי וחמש אבנים, אבל הכי אהבתי את אוסף המכתביות הריחניות שלי. היו לי אלפי מכתביות שעליהן שמרתי מכל משמר. בחופש הגדול, בכל שבת, היינו מגיעים לסבא ולסבתא ושם היינו ממש משתוללים. הייתה להם מגלשות מים שמניחים על הדשא ומחובר אליה צינור מים, כזה שדוד שלי קנה לכל הנכדים מחו"ל כי לא היו דברים כאלו בארץ. אני זוכרת גם שנסיעה ברכבת לעכו או לחיפה הייתה חוויה של ממש שגררה התלהבות רצינית מצידנו".

לכתבות נוספות - היכנסו לפיסבוק הורים של ynet

"בעבר הכול היה הרבה יותר צנוע, ואנחנו כילדים גם לא דרשנו יותר מדי. מבחינתנו הרגשנו שהיה לנו הכול. לעומת זאת, הילדים של היום הרבה יותר מפונקים, והאמת היא שזה לא בגללם אלא בגלל ההורים. לדוגמה: כשהייתי קטנה וחגגתי יום הולדת תשע, אמי הזמינה את כל הכיתה לבית שלנו. היא קישטה בבלונים, היה שולחן ממתקים וחצאי פיתות עם חומוס ומלפפון חמוץ או שוקולד, וזאת הייתה חגיגה שלמה.

"היום כל יום הולדת של ילדים הוא כמו בת מצווה. בנוסף לכך, אם לנו היו בעבר סדרות טלוויזיה תמימות כמו קישקשתא ושכונת חיים, היום יש לילדים סדרות שונות לגמרי, ובל נשכח גם את הניידים.

"אני משתדלת לשלב את זכרונות הילדות שלי ולהעביר אותם לילדות שלי, לדוגמה לימדתי את הבנות שלי לשחק בחבל, בגומי ובחמש אבנים. אבל האמת היא שזה לא כמו שאנחנו היינו ילדים, ולא נראה שאי פעם נוכל לתת להם את ההרגשה של החופשות כפי שהיו לנו. אנחנו חיינו בעבר בצניעות. זה היה הכול עבורינו, וזה היה הכי כיף בעולם".