"רוצה לברוח מהבית, ליפול לבור ולמות"
מספר הילדים המופנים לטיפול בבית חולים בשל פגיעה עצמית נמצא במגמת עלייה. "אובדנות בקרב ילדים הפכה לטרנד מדאיג, מספר הילדים בעלי תכנים אובדניים עולה בהתמדה וגילם יורד מתחת לגיל 12", אומר פרופ' גיל זלצמן, יו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות ומנהל מרכז גהה
למיון ילדים שבמרכז הרפואי איכילוב הגיעו בשבוע שעבר זוג הורים מבוהלים ובנם בן השמונה. סיבת הביקור: תכנים אובדניים שהילד משמיע. פסיכיאטר הילדים ד"ר אסף יעקובי, שנקרא למיון, שוחח תחילה עם ההורים ואחר כך ביחידות עם הילד. "מההורים הבנתי את הסיפור המשפחתי הלא פשוט שלהם", מתאר הפסיכיאטר. "האב אומנם מתפקד אבל בעצמו מדוכא, כך שכל עול הטיפול בארבעה ילדים קטנים, כשהבכור בן שמונה, נופל על כתפי האם ומשאיר אותה חסרת אונים וכוחות בהתמודדות הזו".
הילד נטה לבכי ולהתפרצויות, ובשיחה פרטית שניהל איתו ד"ר יעקובי, ללא נוכחות ההורים, הוא הביע משאלת מוות: "אני רוצה לברוח מהבית, ליפול לבור ולמות", אמר. "בהמשך, כשנוצר בינינו קשר אמון, הילד הלך ונפתח ותיאר שהוא בורח מהבית לפעמים כי הוא מרגיש מעמסה על הוריו, ושלהרגשתו קשה להם איתו ולכן הם לא רוצים אותו", חשף ד"ר יעקובי. הרופא זימן את ההורים חזרה לחדר, והילד בנוכחותו חש ביטחון ותיאר בפניהם את תחושותיו הקשות ואת רצונו למות.
"אובדנות בקרב ילדים, שעד לפני פחות מעשור לא הייתה מוכרת, הפכה לאחרונה לטרנד מדאיג. מספר הילדים בעלי תכנים אובדניים עולה בהתמדה, וגילם יורד מתחת לגיל 12", אומר פרופ' גיל זלצמן, יו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות ומנהל המרכז לבריאות הנפש גהה. "בשנת 2016 הסתמנה עלייה באובדנות בקרב בני פחות מ-15. כך למשל, בשנים 2004-2000 התאבדו 12 ילדים, ואילו בשנים 2014-2010 כבר עלה מספרם ל-24 - פי שניים".
מעיבוד הנתונים הקשים שפורסמו במגזין המוביל New Medical Journal מסתמן שבעשור האחרון חלה קפיצה של פי שלושה באובדנות ילדים. רק אתמול הגיעה למיון ילדים באיכילוב ילדה כבת שבע וחצי אחרי שניסתה לכרוך חוט סביב צווארה. "קדמה למעשה בקשתה מהמדריכה בצהרון שתחבק אותה חזק חזק עד שתיחנק. כשהבינה שבקשתה לא נשקלת ברצינות, כרכה את החוט. למיון היא הגיעה מלווה באבא שלה, וכשהבחנתי שלא נוח לה להשיב בקרבתו ביקשתי להישאר איתה לבד בחדר", מתאר ד"ר יעקובי.
"ואז היא שיתפה וסיפרה בפתיחות שלאמא שלה יש התפרצויות זעם, הכוללות גם קללות קשות ובוטות במיוחד כלפי הילדה כמו 'הלוואי שתמותי'. זה גרם לילדה להפנים את הטקסט הקשה הזה ולהרגיש לא רצויה, ולכן עדיף מבחינתה שכבר לא תהיה".
קראו עוד:
כשילד בן 9 אומר שהוא רוצה למות
כלואים בין העבודה לילדים: על הדיכאון ההורי
בהמשך הוכנס האב חזרה לחדר, ושמע מפיה ומפי הפסיכיאטר את המצוקה שעלתה בשיחה. "ביקשתי ממנו שבימים הקרובים הוא ואמה של הילדה ישגיחו עליה ובשלב הזה, כדי למנוע מסוכנות, אסרתי עליה לחזור לבית הספר. ביקשתי שיחזרו אליי כעבור יומיים לבחינת מסוכנות חוזרת, ובמקביל עירבנו את יועצת בית הספר, שלילדה קשר חם איתה, ואת הרווחה ששולחת עובדת סוציאלית לביקור בית לוודא שהילדה לא עוברת התעללות חמורה יותר, כך שככל האפשר סגרנו את כל הקצוות", הוא אומר.
באותו יום התקבל במיון הילדים של איכילוב ילד נוסף שביצע ניסיון אובדני. בן השמונה הגיע עם אמבולנס, מלווה באמו החד-הורית, אחרי שקפץ מהמרפסת בקומה הראשונה. בפני ד"ר יעקובי ובנוכחות אמו תיאר הילד את תחושותיו הקשות: "הוא חש שאף אחד לא אוהב אותו, לא רוצה אותו ולא דואג לו, ולכן כבר עדיף לדעתו שלא יהיה".
איך נעשית הערכת המסוכנות של הילד על סמך מפגש חד-פעמי?
"הרוב המוחלט של הילדים שמגיעים למיון כאילו רק חיכו לפתוח את מצוקתם, ואחרי שנוצר בינינו כבר קשר והם מזהים בי מישהו ישיר ואמין, הם פותחים בדייקנות וגם במחיצת ההורים את המצוקה הקשה שאליה נקלעו. כך שאת ההערכה הראשונה לא קשה לבצע כבר בסיום המפגש הזה. אני דואג לרשת את המשפחה, בעדכון הגורמים השונים ובהפניה לפסיכולוג ילדים".
באילו מקרים נוכחות ההורים מפריעה לגילוי המצוקה?
"כשאני שואל את הילד ובמקום להשיב הוא מסתכל על הוריו, אני מבין שהוא מחכה לאישור מהם מה מותר או אסור לו לחשוף, ואז בנקודה הזו, כשהילד לא משוחרר להביע את האמת שלו, אני מבקש מהם שייצאו".
כשהם נקראים חזרה לחדר, אתה משתף אותם במה שסיפר הילד?
"בהחלט. לעיתים הילד עצמו חוזר באוזניהם על הדברים, וזה כבר מקור לשינוי, כי אז לראשונה הם מתוודעים למצוקה האמיתית שלו, 'מה אוכל אותו מבפנים'".
כיצד הורים מגיבים?
"בכל קשת התגובות הצפויה. הם כואבים ומתוסכלים ומודאגים, אבל לפחות הגיעו למקום שמאפשר להם לשמוע באמת ומתוך קשב עמוק ומכוון את הילד שלהם, ובהמשך לשקם אותו ולעזור לו להירפא מהחשק למות".
עד כמה ההורים והבית הם גורם סיכון לילדים?
"בעיקר בגיל הצעיר, בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי, התנהגות אובדנית בקרב ילדים והרגשתם הן תוצר ישיר של הקשב והקשר ההוריים, שמהווים עילה דומיננטית ומרכזית לסיבת האובדנות".
.
מנתונים עולה ששיעור ניסיונות האובדנות בקרב בנים גבוה פי ארבעה מאשר אצל בנות. "זה נובע מזה שבנים מטבעם אלימים יותר, ולכן גם ניסיונות האובדנות שהם מבצעים קשים יותר, וגם מזה שבנים לא משתפים במצוקה שלהם, הם מחזיקים אותה בלב עד שלא יכולים, ואז מבצעים את המעשה. גם קבלת ההחלטות של בנים מהירה ואימפולסיבית יותר", אומר פרופ' זלצמן.
לאחרונה, לדבריו, מופנים לחדרי מיון ילדים של גהה ושניידר יותר ילדים בגיל בית הספר היסודי בשל פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות ותכנים אובדניים. הילדים משקפים את כל העדות, המעמדות והמגזרים.
"במרבית מהמקרים המערכות התומכות שהוכנסו לתמונה תומכות בילד האובדני ובהוריו, שמסיבות שונות לא ראו את מצבו או הניחו ש'יעבור לו'. אבל הבשורה האופטימית", אומר ד"ר יעקובי, "היא שבגיל הצעיר ילדים גמישים, ומגיבים מהר לשינוי ההורי החיובי ביחס אליהם ובקשב".
לפנייה לכתב/ת 
