כך תוכלו ללמוד על ילדיכם ממקום לא צפוי
הילדים לא מתלהבים לספר מה עובר עליהם? דרך הדיבור על כוכבי ספורט או על מוזיקה אפשר להגיע לשיחה על נושאים שקשורים אליהם באופן אישי. הילד מדבר כביכול על הדמות המפורסמת, אך למעשה מדבר על עצמו בלי שזה נחווה כאישי מדי או מאיים
כשילדים נכנסים לחדר הטיפולים בפעם הראשונה אפשר ללמוד עליהם המון. איך הם נכנסים לחדר - בביישנות והססנות או כאילו רוצים לטרוף את העולם? במה הם נוגעים בחדר קודם? מה הם בוחרים לספר לי על עצמם כשהם מתחילים לדבר? האם הם משחקים איתי או מעדיפים לשחק לבד? האם הם רואים בי אדם בפני עצמו עם צרכים ורצונות משלו, או מישהי ששם רק כדי לסייע להם ולהענות לצרכיהם?
קראו עוד:
איך לדבר עם הילדים לפני מסיבת הסילבסטר?
ואז הכלבה אכלה את עוגת יום ההולדת
הגיל שבו ילדים מתחילים להיות חברותיים
אני פוגשת בעבודתי ילדים רבים שמספרים על עצמם דרך גיבורי התרבות שהם אוהבים. לא את כולם אני מכירה לעומק, ולכן תמיד מבקשת לראות ביוטיוב על מי מדובר. זה תמיד מסקרן ומרתק אותי לראות מקרוב את גיבורי התרבות שהם אוהבים, ולחשוב עם הילדים מה ממגנט אותם דווקא לדמות הזאת. אני נוהגת לשאול: "למה אתה אוהב אותו כל כך?", "מה היית רוצה לאמץ מהתכונות שלו?", "יש דברים שאינך אוהב אצלו?" ו"מה היית אומר לו אם הייתם נפגשים?"
ההזדהויות של ילדים עם אנשים מפורסמים מתחומי המוסיקה והספורט האהובים עליהם מעניינות ומלמדות על העולם הפנימי של הילדים. ישנם כמה תהליכים רגשיים משמעותיים מעורבים בהערצה לגיבורי תרבות:
1. הזדהות או התחושה שאני והוא דומים, שאני רוצה להיות כמוהו, שאני מזוהה איתו בגלל שאני אוהב ומעריץ אותו. ההזדהות נותנת לילדים כוח ורוח גבית, ועוזרת להם לחוש חזקים ומשמעותיים יותר. הילדים מכחישים את הידיעה הרציונלית לגבי המרחק האמיתי בינם לבין הדמות, והתהליך של ההזדהות הוא לחלוטין רגשי ולא רציונלי.
2. השלכה או הנטיה של הילד "לשים" על הדמות הנערצת תכונות שהילד בוחר להשליך עליה, כדי לעבד נושאים שהילד עסוק בהם. כך למשל ילדים אומרים לי שהם לא אוהבים את רונלדו כי הוא "משויץ" או שהם אוהבים את מסי כי הוא "צנוע".
על ידי השלכת תכונות מסויימות על הגיבורים הם מתמודדים עם תחושותיהם לגבי ילדים מהכיתה שמשוויצים ביכולותיהם וגורמים להם לחוש חלשים, או עם התחושה שלהם עצמם שהם משויצים ולא יודעים מה לעשות עם תחושות הגאווה העצמית שעולה אצלם כשהם מצליחים.
3. לא תמיד ילדים אוהבים לדבר על הקשיים שלהם בחיים האמיתיים. יש ילדים שחשים יותר בנוח לדבר על עצמם דרך דמות רחוקה ונערצת ואז לא צריכים להתגונן או לא חשים מותקפים ו/או חלשים.
דרך הדיבור על כוכבי ספורט או מוסיקה אפשר להגיע לדיבור על נושאים שהילד עסוק בהם. הילד מדבר כביכול על הדמות המפורסמת, אך למעשה מדבר על עצמו בלי שזה נחווה כאישי מדי או מאיים. כך למשל אחרי תבוסה של קבוצתו של מסי הגיע ילד בן עשר עצוב וחפוי ראש ואמר לי שהוא מאוכזב ממסי וכועס עליו. הוא אמר שמסי יכל לשחק יותר טוב ולא נתן את כל כולו.
ידעתי שהילד הזה הוא ילד שמשקיע את כל כולו בכדורגל, ולא תמיד מצליח לתפקד במשחקים כפי שהיה רוצה. האמירה שלו הובילה לשיחה פתוחה על כך שלא הכל בשליטת השחקן, ולפעמים גם כשהוא נותן הכל מבחינתו ישנם גורמים מתערבים שמשפיעים כמו - רמת הלחץ שהוא נתון בה, מצב הרוח שלו באותו יום, תחושה גופנית לא טובה, ועוד.
דיברנו על אכזבה מעצמינו ועל איך אפשר לקבל את עצמינו גם כשאנחנו לא בשיא. השיחה החשובה הזאת התנהלה בלי להזכיר אף לא פעם אחת סיטואציות אמיתיות מחייו של הילד, ולכן הילד חש משוחרר ולא הרגיש צורך להתגונן.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
במקרה אחר ציינה ילדה בת 12 שהיא אוהבת מאוד את סגנון הלבוש הנועז של הזמרת הנערצת עליה. ביקשתי לראות קליפ של אחד השירים והבטנו ביחד על ה"לוק" שבחרה הזמרת. זה הוביל את הנערה הצעירה לספר לי על טעמה בבגדים ועל הויכוחים עם הוריה על איך היא מתלבשת ומתנהגת.
הבנתי שהנערה משליכה על הזמרת תעוזה ויכולת "לא לשים" על אף אחד ולעשות מה שנראה לה נכון. דיברנו על ההתמודדות של הנערה עם הוריה, על נקודת המבט שלה ושלהם, ועל היתרונות והחסרונות של תעוזה ועצמאות, לעומת מה שהנערה כינתה "כניעה" לדרישות של ההורים. דיברנו גם על פשרות. ההשלכות של הנערה על הזמרת עזרו לי להבין מה הקונפליקטים עימם הנערה מתמודדת ומהם הקולות הפנימיים המצויים בתוכה.
כהורים ומטפלים חשוב שנכיר היטב את עולמם התרבותי של ילדינו, נצפה איתם יחד בסרטונים, וננסה להתחבר לדמויות האהובות עליהם ללא ביקורת או שיפוטיות. חשובה ההבנה שלנו שההערצה עוזרת להם להכיר את עצמם, לעבד קונפליקטים בתוכם, ולקבל את עצמם על המעלות והמגרעות. כדמויות חינוכיות אנחנו יכולים לתווך להם לעיתים את המפגש עם הדמויות שהם אוהבים כדי לדבר על נושאים חשובים שהם מתלבטים ועסוקים בהם.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת את מרכז גרתי לטיפול רגשי ברעננה
לפנייה לכתב/ת 
