איך תוודאו שהילד שלכם לא יעשה חרם?
להורים יש תפקיד חשוב במניעת החרם הבא. מה אתם יכולים לעשות כדי שילדיכם לא יהיה שותף בקבוצת המחרימים ואיך זה קשור לשאלות על פורטנייט?
בימים האחרונים הרשת הוצפה בסיפורים על חרם, אך חשוב גם להתייחס לילדים המחרימים, אלו שיוזמים את החרם ואלו שמצטרפים אליו, ולדבר על התפקיד שלנו ההורים כדי למנוע מהילד שלנו לקחת חלק בחרם, ולסייע לו לעמוד לצידו של המוחרם.
כולם רוצים להיות שייכים ולפעמים לא מבינים עד הסוף את המחיר שהאחר משלם. אז מה אנחנו, ההורים, יכולים לעשות כדי שהילד שלנו לא יהיה חלק מקבוצת המחרימים ויגלה מספיק אומץ לעמוד לצד המוחרם או לפחות לשתף אותנו במה שקורה?
הקשבה אמיתית
הדבר הראשון שנשמע פשוט אבל לעיתים הוא הכי מורכב הוא להיות זמין בשביל הילד ופנוי להקשבה. הכוונה היא לא להיות נוכח איתו פיזית באותו חדר או לנהל אותו במהלך שעות הפנאי, אלא במקום של פניות וזמינות שלכם, ההורים, להקשבה אמיתית, תוך הצטרפות לעולם התוכן שלו, גם אם הוא לא עולם התוכן שלנו או אולי קשה להבנה.
אמחיש באמצעות דוגמא על בני שמשחק פורטנייט. מעבר לזה שאני קשובה לשיח עם החברים, מדי פעם אני שואלת אותו על כל נושא המשחק בקבוצות, למשל: "איך מחליטים מי בקבוצה?" או "מה קורה לו אם בוחרים לא לשחק איתו?"
שאלות אלו מובילות אותנו לדבר על חברות ורגשות, וזו הזדמנות מצויינת בשבילי להעביר לבני את המסר שאני רוצה, ולא בדרך של הטפת מוסר אלא בשיחה כיפית. כמובן שגם דוגמה אישית, סיפור על עצמכם ועל מה אתם הרגשתם, יכולים לייצר הרבה מאוד אמפתיה והבנה יותר מכל הטפת מוסר.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
בלי הטפות
הדבר השני הוא הקשבה ללא ביקורת ושיפוטיות. לפעמים הילדים באים לשתף אותנו במשהו לא פשוט, בהתנהגות לא טובה שלהם או במשהו שהם חוששים לספר. ברוב המקרים, אנחנו ישר שופטים, מבקרים, מטיפים מוסר, ואף תוך כדי קטיעת הסיפור שלהם מבלי לשמוע אותם עד הסוף.
הדבר הנכון לעשות הוא תחילה להקשיב עד הסוף בלי לקטוע אותם, וזאת על מנת שלא "יתכווצו" ויחזרו בם מלספר. לאחר מכן, נביע תמיכה, נשאל שאלות ונעזור לילד להבין מה אפשר היה לעשות אחרת.
הילדים מצידם יודעים מה תהיה התגובה שלנו, ולכן פעמים רבות בוחרים לא לשתף כדי לא שלא יכעסו עליהם, ואנחנו, ההורים, נשארים בחוסר ידיעה. מצב זה הכי גרוע עבור הילד, שמתמודד לבד, ללא הכלים שיכולנו להעניק לו. זה המקום להיות אמפתי לרגשות של הילד, להבין את הקושי שהוא נמצא בו ולחשוב ביחד על פתרונות אחרים.
מירב גלאם מספרת על החרם שעשו עליה בילדותה:
ביטחון עצמי
הדבר השלישי והחשוב לא פחות הוא לחזק ולהעצים את הביטחון העצמי של הילד, את האמונה שלו בעצמו ואת תחושת המסוגלות שלו. ככל שילד מרגיש ביטחון עצמי ומאמין ביכולות שלו, כך יהיה לו פחות צורך לעשות חרם על אחרים כדי להרגיש "חזק" ו"שווה".
ככל שלילד שלכם יהיה ביטחון עצמי ואמונה בעצמו, כך יהיה לו את האומץ לעמוד על שלו, להיות לצידו של החלש ולעמוד עמו על עקרונותיהם.
האחריות לחזק את הביטחון העצמי שלו היא עלינו ההורים שיכולים לשים זרקור על החוזקות שלו, ההצלחות שלו ולעזור לו להאמין בעצמו וביכולות שלו.
קראו עוד:
המשפחה שעברה דירה בגלל חרם על הילדה
האמא שקוראת להורים למנוע את החרם הבא
"עברתי חרם בגיל 12 ורציתי להיעלם מהעולם"
ומה עושים אם הילד שלכם שותף לחרם?
1. מקשיבים לו בלי שיפוטיות ובלי ביקורתיות, למרות שזה מאוד קשה לנו לגלות את זה. בודקים איתו ביחד מי יזם את החרם, למה הוא שותף, מה הוא מרגיש לגבי זה, אם היה רוצה לא להיות חלק מהחרם ואם יש עוד ילדים שלא נוח להם המצב.
השאלות האלה יסייעו לכם להבין את תמונת המצב ולעזור לילד להתמודד עם פתרונות וגם יראה לילד שאתם מבינים את העמדה שלו, הוא פוחד שאם הוא לא ייקח חלק בחרם יחרימו גם אותו.
2. בודקים איתו מה הוא יכול לעשות כדי לתת לילד המוחרם הרגשה טובה, אולי בשלב הראשון מחוץ לבית ספר ובודקים איתו אפשרות לצרף עוד ילדים למהלך.
הרבה פעמים כשהילד ירגיש שהוא לא יישאר לבד ולא יחרימו גם אותו אז הוא יתחיל להתפנות לרעיונות איך לסייע לחבר המוחרם.
3. משתפים את הורי הילד המוחרם שאולי לא יודעים בכלל מה קורה ומציעים להם לשתף את הצוות החינוכי כדי שיסייע לילד המוחרם. חשוב שהצוות החינוכי יפעיל גם הוא שיקול דעת איך להתנהל בסיטואציה שנוצרה וחשוב שההורים והילד יהיו שותפים למהלך.
4. מדברים איתו על משמעות החרם, על תוצאות אפשריות, אפשר ביחד לחפש פתרונות באינטרנט מה אפשר לעשות, להראות לו כתבות על ילדים שהוחרמו ומה הם הרגישו - כל זה לא ממקום של הטפת מוסר אלא ממקום של אמפתיה לאחר.
5. נמנעים מלחייב אותו לדבר עם הילד המוחרם בוודאי שבבית ספר כיוון שהוא לא במצב שהוא מסוגל להכיל את זה וחשוב להגן על הילד המוחרם ולא פחות על הילד שלכם.
6. יוצרים קשר עם הורים נוספים בכיתה שאתם בקשר איתם ומגייסים גם אותם לפיתרון במידה והם רוצים להיות שותפים ויוצרים שותפות הורית שבה קבוצת תלמידים מפסיקה את החרם בשלב הראשון בשעות אחר הצהריים ואחר כך גם בבית הספר.
כל התייחסות חיובית תתן לילד המוחרם אור בקצה המנהרה ולאט לאט יש סיכוי שהילדים כולם יחזרו לדבר איתו בהדרגה.
הכותבת היא מנחת הורים , בוגרת מכון אדלר
לפנייה לכתב/ת 
