כועסים על הילדים? כך תישארו רגועים
הילדים לפעמים אומרים או עושים משהו שמוציא אתכם מדעתכם, אבל לפני שאתם מתעצבנים וחושבים איך הם לא מעריכים שום דבר, עצרו רגע. יש דרך אחרת להגיב, ואחרי שמיישמים אותה מבינים שאפשר גם אחרת
לדוגמה, בני המתבגר טעם מן המרק הכתום שהכנתי בסוף יום עבודה ארוך ומתיש. טעם ואמר "איכסה מה הכנת" והדף את הצלחת. מה קרה לי כאמא באותו הרגע? התנגן לו בראש הפסקול הבא: "הוא לא מעריך שום דבר, הוא לא רואה כמה התאמצתי, איזה חוצפן" וכן הלאה.
פסקול שמעורר כעס, עלבון, דחיה והתנגדות. ממש התחשק לי להגיד לו "זה מה יש!" ושיתמודד. למזלי, מתוך מיומנויות ותרגול רב שנים נשמתי והדחקתי את כל הקולות וחשבתי מה נכון לענות לו, מתוך מקום של נתינת כלים לעתיד, כשהחבר שלו, למשל, יכין עבורו אוכל.
אמרתי לו "אתה יודע שהאופן בו אמרת לי היה לי פחות נעים? אתה יכול להגיד את זה כך שאוכל להקשיב?" הוא החוויר, השתתק, אסף את עצמו ואמר "אני מצטער. אמא, זה לא לטעמי, אני יכול משהו אחר?" כן, הוא יכול. כאן אני יכולה לבחור לשים לב לגבולות שלי (בכל זאת יום עבודה ארוך והשתדלתי) - אם אכין לו את האוכל או שאשחרר אותו לתרגל עצמאות בהכנת האוכל. בסופו של דבר הוא הכין לעצמו.
פער בין רצונות
פעמים רבות אנחנו פועלים מתוך מקומות מוכרים לנו וכך זה צריך להיות. הסביבה שלנו היא הגורם המכריע בהתפתחות שלנו. לפי מחקרים עדכניים סביר שנלמד את מה שנחשפנו אליו, אפילו יותר מגנטיקה.
משפט כמו "אני לא רוצה להיות כמו הורי" הוא משפט מובן מתוך מקום של פגיעות ורצון לשנות, אבל, במציאות, מי מאיתנו ההורים לא תפס את עצמו פעם ואמר - "אני נשמע כמו אבא/אמא שלי?"
קראו עוד:
"אולי עשינו טעות כשאיחדנו משפחות"
כאשר אנחנו נתקלים בפער בין הרצונות שלנו לבין הרצונות (שלרוב יראו כמו התנגדויות) של הילד, כדאי שנשים לב ראשית לסיבה שאנחנו מבקשים מילד לבצע אותה, ושנית לאופן שבו אנו מבקשים.
למשל, לסדר מיטה זו דרישה שמעניקה תרגול למיומנות חשובה בעתיד. כאשר ילד מתנגד כדאי לזכור שהוא זקוק לדוגמה, גם אתם צריכים לסדר מיטה ואפילו לעזור לו בהתחלה. הוא גם זקוק לתרגול אם לא היה מורגל בזה קודם, כמו כל רכישת מיומנות חדשה. כאשר ילד מבין מה היתרון בפעולה, מה "יצא" לו מזה, יש סיכוי גדול שהוא יעשה את זה.
אני צופה לא פעם בהורים שפועלים באופן שלא מוביל לתוצאה שהם רוצים והם לא יודעים להצביע על הסיבה. לדוגמה הורה שצועק על הילד שלו לצאת מהגינה שסמוכה למגרש משחקים לרוב פועל מבושה או לחץ ואינו רואה את הצורך או הרצון של הילד.
פעולה מתוך מקום כזה לא תגייס את הילד. נסו לחשוב באותו רגע - מה אני רוצה ללמד את הילד שלי. אני רוצה למשל ללמד אותו שראיתי אותו, שלא מקובל להכנס לגינה, שיש לשמור על הסביבה ושאני מצפה שיקשיב לי.
מתוך הבנת מכלול הסיבות ההורה בשל להציב גבול על ידי הנחת הציפיה מהילד. "אני רואה אותך בגינה. צא ממנה בבקשה. כניסה לגינות הורסת אותן ולא מקובלת". אם הילד לא מקשיב אפשר כמו תמיד להציב גבול ברור, למשל "ביקשתי שתצא מהגינה. במידה ולא תצא אני אעזור לך לצאת" .
הבנת הצרכים
רצוי להתחיל לזהות את שדוני ההורות שלנו כמה שיותר מוקדם כמובן, ולהחיל את התקשורת והדרישות באופן מתאים בגיל צעיר ככל הניתן, אך הורי מתבגרים, אל נא תאמרו נואש, ובוודאי שאל תאמרו לעולם למתבגר כי הוא אינו רצוי בבית, לא משנה כמה גבולות הוא יחצה.
הדרך להציב גבולות, גם אצל מתבגרים, היא על ידי הבנת הצרכים של כל הצדדים ויכולת לפעול מתוך מקום שקול ונותן כלים ולא ממקום פגוע.
בסופו של דבר הכל עניין של מודעות, תרגול ואמונה כי ניתן לעשות אחרת. ניתן לחיות אחרת, באופן פחות כועס ומבזבז אנרגיות, יותר מאוזן ומותאם.
הכותבת היא מטפלת באמצעות מוסיקה (MA), מומחית בהתפתחות ילדים (B.ED חינוך מיוחד) ומנהלת את קבוצת הפייסבוק"התפתחות רגשית - ייעוץ מקצועי להורים"
לפנייה לכתב/ת 
