גם לנו יש חיים: שינוי בסגנון ההורות
מרגישים לפעמים קצת כמו עבדים שצריכים לספק בכל רגע נתון את כל הדרישות של הילדים? פסח הוא זמן טוב לעצור רגע, לבחון את ההורות שלכם ולמצוא את הדרך להיות עבורם אך גם להקדיש זמן לעצמכם. התוצאה: הורים וילדים שמחים יותר
פסח הוא הזדמנות נהדרת לערוך סדר לא רק בביתנו אלא גם בחיינו ולעורר את המחשבות על אופן תפקודנו כאנשים וכהורים - ממה אנחנו מרוצים, מה גורם לנו להרגיש טוב, מה מכביד ומעיק עלינו, איפה אנחנו מרגישים עבדים ואיפה חופשיים לבחור?
עבדות בהורות
עבדות מתחילה בכך שצרכיו ורצונותיו של האדם מבוטלים. "עבדות בהורות" באה לידי ביטוי בעיסוק מתמיד בריצוי הילדים ודאגה לספק להם את כל מבוקשם. הורים שלרוב חשים "עבדים" נוטים להיות הורים טוטאליים ומסורים לילדיהם באופן יוצא דופן. הורות שכזו מלווה פעמים רבות ברגשות אשם על ההחלטות שהחלטנו, על איך החברה רואה אותי וחושבת עליי, ובעוד מגוון רחב של רגשות ומחשבות לא נעימים.
לעומת זאת, הורות מתוך בחירה תתאפיין בכך שההורה יבחין ויכיר גם בתחושות, בצרכים וברגשות שלו, תוך היענות לילדיו. "הורות מתוך בחירה" תהיה קשובה לצרכי הילדים, אך לא תשכח את ההורה, את צרכיו ותחושתיו. יהיה בה גם וגם, כאשר ברור שצרכיו של הילד קודמים לרוב בשגרת היומיום. חשוב שנזכור שכאשר ההורה מרגיש טוב עם עצמו ובעל יכולת לבחור הוא יהיה נינוח ושליו יותר עם ילדיו.
טוטאליות ועייפות
שירן וארז, הורים לשני ילדים (5 ו-8) עסוקים מאוד ברצון להרגיש הורים נוכחים ומעורבים בחיי ילדיהם,אך מצויים בהרגשה כי אינם מצליחים למצוא זמן להקדיש לעצמם ולזוגיות שלהם. ככל שהם מרשים לעצמם, לעיתים רחוקות, לקחת זמן לעצמם, הם חשים רגשות אשמה, על עזיבתם את ילדיהם ועל כן, כמעט ולא עושים זאת.
תפיסתם הייתה שמאז שהפכו להורים, ישנה ציפיה גדולה להיות סביב ילדיהם ובכל זמן פנוי, הם אכן עושים זאת. "כך גם אני גדלתי", מתארת שירן, "אמא שלי הייתה שם בשבילי, כל יום, כל היום. אני זוכרת שהיא לא הייתה נוסעת לחופשות או מקדישה לעצמה זמן, אבל הייתה איתנו. אני חושבת שאני חייבת את זה לילדים שלי. להיות שם עבורם".
בתפיסתה את האימהות, שירן הרגישה שהיא חייבת להיות אמא טוטאלית לילדיה, אך המחירים לכך לא איחרו לבוא. "הרבה פעמים אני מגיע הביתה ורואה את שירן עצבנית וקצרה עם הילדים", מספר ארז. הוא מוסיף ומתאר: "אני מרגיש שכבר אין לה כוח להיות בבית וכאשר אני מגיע, כל שהיא רק רוצה זה לסיים את היום בצורה המהירה ביותר. אין שום שמחה ולרוב יש תחושת עצבנות גדולה". תיאורו של ארז שיקפו לשירן את צורת אימהותה - מרצה ונוכחת, אך נוכחותה הייתה חלקית, מלווה במצבי רוח שליליים וללא חשיבה על סיפוק צרכיה כאדם, וללא הנאה מהזמן שלה עם ילדיה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
בתפיסתה של שירן, כמו של לא מעט הורים, עומדת ציפיה אוניברסלית של הורה לספק את צרכי ילדיו באופן מלא ואבסולוטי. בספרות מתוארת תיאוריית ההתקשרות (Bowlby J, 1968) שבבסיסה ההנחה שבנפשו של התינוק טבוע צורך מולד ליצור קשר עם דמות מטפלת דומיננטית וקשר זה חיוני להתפתחותו הנפשית התקינה של התינוק.
כהורים לתינוקות אנחנו אכן נעשה מאמצים לספק את צרכיהם המלאים של ילדינו. כאשר ילדינו גדלים מעט הם כבר זקוקים לנו אחרת. אך ההנחה כי עלנו לספק את כל צרכיהם מלווה אותנו גם כאשר ילדינו גדלים וכבר לא זקוקים לנו באופן בו נזקקו לנו בתחילת חייהם. ההתמסרות המוחלטת לילדינו גובה לעיתים מחירים כבדים ביחסינו אל עצמנו וכפועל יוצא גם אל ילדינו.
גם ההורה יכול ליהנות
נחזור לארז ושירן שמתארים בפגישתם את סופי השבוע כזמן שוחק, מלחיץ ומחניק. ההורים מתארים את מסע הריצוי שמרגישים לספק את צרכי ילדיהם, בלי להכניס את צרכיהם כלל.
זמני משפחה משותפים בהם ההורה נמצא עם ילדיו הינם קצובים וממוקדים, וכדאי שזמן זה יהיה מהנה עד כמה שניתן לילד אך גם להורה. ישנה חשיבות רבה לשמירה על שיגרה וגבולות הבית גם בזמן המשותף. יש ליישם את הגבולות לפי הבנתו של ההורה ולעודד את הילד גם לשחק עם עצמו, עם חברים ועם אחיו.
זמן ההנאה המשותף יכול אף להתבטא בהנאה של הורה לצד ילד ולאו דווקא במשחק משותף המחייב את ההורה להיות את כל זמנו עם הילד. תחושת המחויבות הטוטאלית שואבת אותנו למחוזות של רגשות אשם, תחושות מחנק וקושי רב.
סיטואציות אלו, מביאות את ההורה לחווית עבדות, בה ההורה "עובד" בתוך הקשר ההורה-ילד, בסיפוק צרכי הילד ושם את עצמו בשולי סדרי העדיפויות. שירן וארז הבינו כי הם כל כך עסוקים בריצוי כל רצונות ילדיהם, ששכחו את עצמם בתוך היום יום.
קראו עוד:
המשפחה שעברה להודו עם שתי מזוודות ותיק
כמות מול איכות
מה אפשר לעשות אחרת? כאן נכנס השינוי בתפיסת ההורה את עצמו. בראש ובראשונה ננסה לאתר ולהבין מה אנחנו מרגישים ואיך אנחנו היינו רוצים שהיום ייראה. עדיף שנבלה זמן קצוב עם ילדינו, אך הוא יהיה זמן איכותי, נעים ורגוע מאשר זמן ארוך מדי, בו נרגיש שצרכינו נעלמים ולא קיימים. בסיטואציה שכזו, סביר להניח שנמצא את עצמנו כעוסים וחסרי סבלנות. כל אלו מהווים דוגמה שלילית של הורה שנוטה לבטל את עצמו ואת צרכיו ואף נוטה למצבי רוח בעקבות כך.
הורה שדואג לילדיו, ובד בבד גם לעצמו, תורם להתפתחותו החיובית של הילד. כך מתפתחת בהדרגה ההבנה של הילד כי הוא חשוב ביותר, אך הסביבה לא תמיד אמורה לספק את צרכיו. באופן כזה אנו דווקא עוזרים לילדינו להתפתח, לעבור מעמדה אגוצנטרית המאפיינת ילדים לשלב התפתחותי שבמהלכו הילד מבין שההורה הוא בשר ודם, ושמערכות יחסים מאופינות בהדדיות, ולא רק בהיענות לצרכיהם.
טיפים לזמן בחירה קצוב ומוצלח
• הגדרת זמן המשפחה: בחרו זמן קצוב וידוע מראש בו תשהו עם ילדיכם ללא הפרעות. היערכו לכך מראש עם פעילות משותפת שגם לכם וגם לילדיכם תהיה נעימה.
• הגדרת זמן עבור ההורה: זהו הזמן החשוב ביותר עבורכם ותתפלאו, גם עבור ילדיכם. הורה שמרגיש שחוק, עייף ועצבני, כנראה שרגשות אלו יעברו אל ילדיו. ולכן, הגדירו זמן שהוא רק עבורכם, זמן שבו תצאו מהבית או תנוחו בו. זמן שהוא רק שלכם.
• זמן להשתעמם: להשתעמם ולא לעשות כלום, זה חשוב. אל תחששו מזמנים בהם אין פעילות או מאמירות שילדים אומרים שמשעמם להם. אפשרו להם להשתעמם. דרך השיעמום הם ימצאו לעצמם את התעסוקה המתאימה להם ואין חשוב מכך.
• ספרו לילדכם מה אתם מרגישים: כמה זה חשוב לשתף את ילדינו בחוויות הרגשיות שלנו. החיוביות אך גם השליליות. "התעייפתי מלשחק, אני רוצה עכשיו לשבת ולנוח קצת", "נעים לי מאוד לשחק איתך עכשיו". היו כנים, אמיתיים ורגישים לעצמכם, ילדכם ילמדו מכם להתנהג כך בעצמם.
• למדו להיעזר: הכלל החשוב ביותר. קשה לכם, אתם עייפים - קחו עזרה. חלקו את זמנכם עם בני הזוג שלכם, בקשו עזרה מילדכם או עם כל מי שאפשר, כך ילדיכם ירוויחו את ההורה שאיתם עירני חיוני ונינוח.
הכותבים הם ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה, ואפרת פיינשטיין, פסיכותרפיסטית, מרכז ד"ר טל.
לפנייה לכתב/ת 
