הטיול הגדול: אבא ובת בטרק בנפאל
דורית לקחה את שני ילדיה ופגשה את בתה בהודו, רועי נסע לעשות טרק בנפאל עם בתו ופנינה טסה לדרום אמריקה כדי לסיים יחד עם בנה את הטיול. הורים שהצטרפו לטיול אחרי הצבא של ילדיהם מספרים על החוויה
"אני זוכרת את הטיול המשמעותי שלי לפני 35 שנים, בתקופה שעוד לא היה לנסוע לטיול אחרי צבא. נסעתי ליוון והמשכנו למזרח. לא הייתה הכנה, למדתי הכל תוך כדי תנועה ואני זוכרת כמה שזה העצים אותי", משתפת דורית מזרחי מכפר ורדים. "היו לי כרטיסים להודו ואז אבא שלי נפטר, חזרתי לארץ ולא ממשתי את הודו. הנסיעה להודו עם הילדים הייתה סגירת מעגל".
יותר ויותר הורים מחליטים לנסוע להודו, דרום אמריקה או כל מקום אחר כדי לבקר את הילדים שנמצאים בטיול הגדול שלהם. געגועים? הזדמנות לראות כולם? ניסינו לבדוק מה המניע ואיך זה עובד.
"הבת שלי טיילה שמונה חודשים ורצתה לחזור כי נגמר לה הכסף", מספרת מזרחי. "עודדתי אותה להמשיך לטייל. אמרתי שלא מסיימים טיול רק בגלל כסף ועזרתי לה קצת, למרות שרצתה להיות עצמאית. בטיול מהסוג הזה מתמודדים עם משברים, הולכים לאיבוד, מנהלים משא ומתן, זו האוניברסיטה הכי טובה שיש".
מזרחי נסעה עם שניים מילדייה ונפגשה שם עם בתה טל. "טל הייתה אז בת 24 ונסעתי עם אחותה בת ה-22 והבן הצעיר בן ה-12. בבית נשארו בעלי ובן נוסף שהיה בשנת שירות".
היו חששות?
"אולי זה היה קל יותר אם היינו רק שתינו. היינו ארבעה אנשים, ולכל אחד צרכים משלו. לקחתי את זה בחשבון, עשינו שיחות הכנה לפני. אני למשל מאוד זקוקה למרחב שלי: מדיטציות בבוקר, לאוכל המיוחד שלי, אני טבעונית ללא סוכר וגלוטן, זה מאתגר. דיברנו, הבטחנו להיות סובלניים, לאפשר לכל אחד את הקצב שלו, לא לרוץ ממקום למקום, שחררתי לגמרי.
"טל מכירה מקומות והיא הובילה, היא טיילה במזרח, הייתה ארבעה חודשים בהודו ואנחנו הצטרפנו לחודש. התנהלות נפלאה, בוגרת, שיתופי מאוד וגם הבן הצעיר מאוד עצמאי. הרגשתי נוח עם שלושתם. כל אחד מצא את עצמו לבד, אם רצה להישאר, נשאר במקום מסוים, אפילו הצעיר יצר קשרים לבד עם בני גילו".
קראו עוד:
גם לנו יש חיים: שינוי בסגנון ההורות
רביטל ויטלזון יעקבס: "טיולים ואני לא הולכים ביחד"
בבית, היא משתפת, נשארו בן נוסף ואב המשפחה: "מאוד רציתי שהם יצטרפו, אבל הבן היה בשנת שירות ואת בעלי לא עניין לטייל. אני חושבת שהצגנו לילדים פן נוסף, הורות מאפשרת. חזרתי לגעגועים של בן זוגי לטעם של עוד, מלאת שמחת חיים, זה היה גיבוש משפחתי".
מה הרווחת מהטיול?
"מאוד התקרבנו. למדנו להעריך את הרגעים הקטנים, את הפשטות. טל אמרה 'מטיילים כמו שאני מטיילת' אכלנו במקומות פשוטים, התמקחנו על כספים כמו שהיא מתמקחת, מקלחות עם דלי ומים חמים, צחקנו המון, נסענו באוטובוס 14 שעות. נהנינו מכל שנייה. ראיתי איך הבת שלי גדלה, צברה בטחון ושיפרה את האנגלית".
טרק של אבא ובת
רועי ברקוביץ מנווה סביון הצטרף לביתו לטרק המפורסם באנהפורנה שבנפאל, בשנה שעברה. "לא היה ברור שאצטרף בהתחלה", הוא מספר. גל הייתה מעט מסוגרת, הייתה צריכה את הזמן שלה, לחוות לבד, לטייל קצת, לראות עולם וכשהרגישה בשלה, נפתחה ונפגשנו. יש מן הסתם רצון לצעירים הללו לעצמאות מלאה וזה מובן, כיבדתי אותה. אם היא הייתה בתחילת הטיול, אולי זה היה אחרת, אבל אחרי שטיילה בשתיים-שלוש מדינות, הצטרפתי אליה".
למה היה לך חשוב להצטרף אליה?
"ראיתי מקרה בחדשות על הטרק וילדה אחת סיפרה שהתעופפה ברוח והרגישה יד חזקה תופסת אותה, זו הייתה היד של אבא שלה. זיהיתי מיד את היד, של חבר טוב, והבנתי שאני רוצה גם. היה לי חשוב לעשות את המסע הזה איתה. זה היה בפסח של שנה שעברה. קניתי כרטיס לקטמנדו, נפגשנו אחרי שלא ראיתי אותה ארבעה חודשים. הייתה התרגשות גדולה".
היו קשיים?
"היו חששות אישיים, לעשות מסלול מאתגר, למרות שאני מרתוניסט ובכושר טוב. יש משברים פיזיים שמשפיעים על המנטליים. כשעשיתי תדריך, הסבירו שחשוב לשמור על קשר, לדבר ולשתף ברגשות במהלך המסע. אתה לומד המון דברים, מתמודד עם הליכה מאוד איטית ועם קור.
"אני זוכר שביום האחרון לבשנו את כל מה שעלנו, כולל השמיכות שלנו ועדין היה קר. מתחילים מסלול מגובה 1,100 מטר ומגיעים כמעט ל-5,500 מטר. יש המלצות מצילות חיים. אם אתה לא מקשיב לגוף, הולך מהר, לא אוכל או שותה מספיק - אתה יכול למות.
"תמכנו מאד אחד בשנייה. יש מצבים לא פשוטים וצריך הכלה אחד של השני. בסיס משפחתי חזק תרם להצלחה ותרם עוד יותר לחיבור. זה חיזק את הקשר שלנו. סיימנו בעיירה פוקרה, שם הקצב משתנה ויש מסג'ים ופאבים. כיף להיות עם החבר'ה הצעירים האלו, ישראלים יפים במיטבם. לא עשיתי טיול אחרי צבא וזה היה מעין הטיול אחרי הצבא שלי. אחרי 18 יום, אני חזרתי לארץ והיא המשיכה".
לברקוביץ חשוב לציין שאשתו פרגנה מאד. "היא אפשרה את הזמן ביחד, נתנה את המקום ונהנתה בזמן איכות משלה עם הבנות".
מה מיוחד לדעתך בהורים של היום שמצטרפים לילדים שלהם?
"ההורים של היום הרבה פעמים חברים של הילדים שלהם, מחוברים מאוד ומקבלים אהבה בחזרה. אני שומע על הרבה הורים שמצטרפים. יש לי חברים שנסעו, גיסי וגיסתי עכשיו עם בתם בטיול בדרום אמריקה. בסופו של דבר זה להיות עם הילד שלך בחוויות שכאלו, זה מחבר ומנציח חוויה בצורה טובה. הם לא מצטרפים לכל הטיול, לנקודה קטנה וזו זכות, מחזק את הקשר מאוד".
"לא רצינו להפריע"
"הרעיון להצטרף היה אחרי שאחיקם טייל בדרום אמריקה שבעה חודשים", מספרת פנינה ברוך מהיישוב רעות. "חשבנו על ארגנטינה, צ'ילה ופרו. כבר תכננו הכל, קנינו כרטיסים, הזמנו בתי מלון, ובסוף ביטלנו. החלטנו לעצור, לחשב מסלול מחדש כדי לא לשבש את מהלך הטיול שלו. לא רצינו להפריע משום הוא טס עם החברה והחברים.
בכך לא הסתיימו התוכניות - "עלה רעיון עם זוג הורים נוסף, שהבן שלהם טייל עם אחיקם", מספרת ברוך. "הם הציעו שנבוא בסוף הטיול, נעשה מסלול ביחד, במקום שהילדים לא טיילו. היינו שני זוגות הורים ושני ילדים. כשאתה לבד, אתה פנוי לעצור, לשנות תוכניות, אבל כשאתה עם חברים וחברה, זה עלול לקטוע, לשבש, ולכן הרעיון של לבוא בסוף, אחרי שסיים עם החברים, היה מוצלח. היינו יחד שבועיים באקוודור ואז עוד שבוע בגלפגוס. הוא אפילו האריך קצת, הבין שיש זמן וטס לקולומביה עד שנפגשנו".
מה הוביל למחשבה לטייל יחד?
"יש לנו חיבור מדהים, הוא הבן הקטן, כל התקופה הייתי מחוברת לטלפון. ממש ביקשתי ממנו שלא יבטל את האופציה 'מתי נראה לאחרונה', זה עזר. תמיד דאג לעדכן אם יוצא לטרק או שלא יהיה זמין כמה ימים. בימי שישי ידע את שעת הקידוש שעושים בבית ורוב הפעמים צלצל והיה איתנו בקידוש בטלפון. היה קשר הדוק לאורך כל הטיול".
איך הוא הגיב כששמע שאתם רוצים להצטרף?
"הוא שמח מאוד. שיתפתי אותו לאורך כל הדרך שאנחנו רוצים לפגוש אותו ולטייל איתו כמה ימים. הרעיון של לבוא אחרי, היה מוצלח. היה ברור שזה הולך להיות נפלא ומרגש. הגענו למלון בקיטו וראינו אותו. הוא היה נטו איתנו ואנחנו איתו. היה המון זמן לביחד וזה מקסים. עשינו טיולי אופניים, טיילנו בעיירות ושווקים. בסוף חזרנו יחד הביתה".
מה את מרגישה שהרווחת?
"מעבר לנופים, הטבע, התרבות והאנשים, זה היה אחד על אחד. היינו איתו שבועיים וראיתי איך הוא שולט בשפה, משתלב בנוף המקומי, חוויה מדהימה להיות ביחד ומתנה נפלאה".
לפנייה לכתב/ת 
