איך מסבירים לילדים על השואה?

גילאי 4-3

הדגש בשיח עם גילאים אלו הוא על מה שנוגע בשגרת יומם. כדאי להסביר להם שהם הולכים לגן כבכל יום, אבל היום הוא יום מיוחד. קוראים ליום הזה יום השואה והוא יום זכרון, שבו אנחנו זוכרים את הדברים העצובים שקרו ליהודים בעבר באירופה. רוב הסיכויים שהמילה "אירופה" לא אומרת להם דבר אך חשיבותה בכך שהיא מרחיקה את הדברים העצובים מהמוכר שכן כשמציינים "אירופה" ברור להם שזה לא ישראל.

עוד כדאי לומר - כדי שנוכל להתרכז ולזכור זאת עומדים למשך שתי דקות של שקט, דומיה. ובכדי שכולם יוכלו לעמוד יחד, באותו זמן וידעו כמה זמן זה שתי דקות, תשמע צפירה, שזה כמו סירנה חזקה. האורך שלה הוא בדיוק שתי דקות, אך אם קשה להם לעמוד הם לא חייבים. אם הם רוצים לנסות הם מוזמנים.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

אם הם נוכחים בעת הדלקת נר זיכרון או שואלים עליו כשדולק, מסבירים זאת באופן דומה - נר מיוחד שדולק במשך כל היום המיוחד הזה בו אנחנו זוכרים את הדברים העצובים שקרו ליהודים באירופה.

בגילאי הגן הצעירים זה לגמרי מספיק אך אם הם מיוזמתם מפתחים את השיח ושואלים "אילו דברים עצובים?" אפשר לענות להם "כל מיני דברים, למשל שצחקו עליהם ושלא רצו לשתף אותם. ואם הם מקשים ושואלים "למה?" אפשר להוסיף "כי באירופה באותה תקופה לא אהבו את היהודים".

קחו בחשבון שהם עלולים לשמוע דברים נוספים מחשיפה לכלי התקשורת, אחים או חברים. הכי חשוב שתהיו ערניים ורגישים כדי לתת מענה לשאלותיהם באופן המותאם לגילם. אם עולה שאלה שאתם מתלבטים איך לענות עליה התייעצו עם הצוות החינוכי או עם אנשי מקצוע המטפלים בילדים.

תנו הסברים המותאמים לגילם(צילום: shutterstock)

גילאי 6-5

בשלב הזה הם כבר חשופים יותר למושגים סביב יום השואה: "שישה מיליון" ו"נאצים". זכרו שבשבילם מושגים אלו הם מושגים חלולים ויש להזהר כשמסבירים אותם, שכן היכולת הרגשים והקוגניטיבית שלהם עדיין לא מפותחת מספיק כדי להבין ולהכיל זאת. מבחינתם, בשלב זה, "שישה מיליון יהודים" זה מספר שאומר המון יהודים ו"נאצים" הם מי שלא אהב אותם באותה תקופה, ממש כמו היוונים בחנוכה או המצרים, עליהם שמעו ממש לא מזמן, בסדר פסח.

מומלץ להתעדכן על מה מדברים איתם בגן כדי להיות מוכנים להמשיך את השיח במידה והילדים יחזרו עם רצון לשתף. שימו לב לא להוסיף מידע, אלא להישאר עם הילד בחוויה שלו. אם הילד מספר על סיפור שקראו בגן דברו איתו על הסיפור והרגשות של הילד לגביו.

קראו עוד:

פחדים של ילדים - לפי גילאים

איך להסביר לילדים על מוות?

בית ספר יסודי

בגילאי היסודי ילמדו הילדים את נושא השואה דרך החיבור לילדים בשואה, לא כמושג כללי אלא כפרטים עם זהות, עם משפחה, באמצעות סיפורים אישיים, וסרטונים הנבחרים בקפידה, כך שיהיו מותאמים לגילם וליכולות הקוגניטיביות והרגשיות שלהם. בתחילה יהיו הספרים והסרטונים מאויירים ובהמשך גם משולבים בצילומים, הממחישים את חיי הילדים בתקופת השואה ואף אחריה, עם עלייה מבוקרת ברמת הקושי הרגשי המועלה דרך התכנים. ככל שעולים בשנתונים.

עם כל הרגישות לתכנים ולאופן בו הם מועברים במסגרות החינוך, אתם מכירים את ילדיכם הכי טוב ויודעים את רמת רגישותם. כשנוצרת הזדהות זה מקרב נושא שעד כה היה בגדר מושג על משהו שקרה במקום רחוק, שלא באמת נוגע בהם ופתאום הוא קרוב ונוגע אישית. יש ילדים שמדברים ושואלים, מתרגשים ומשתפים, אחרים שותקים, אך אין זה אומר שאינם מושפעים. היו רגישים אליהם ולצרכיהם.

דווקא אצל הילדים שנמנעים מלדבר על כך ולא מעבדים את הרגשתם עלולים להתפתח פחדים וסיוטים. היו אמפתים להרגשתם, דברו איתם על הקושי ומצאו בסיפור גם את דרכי ההתמודדות של הגיבור. איך שרד את השואה? מה עזר לו? ובו בזמן תזכירו גם את העובדה שהיום אנחנו חיים בישראל ומוגנים מדברים כאלו.

בגילאי היסודי הילדים חשופים עוד יותר לתכנים במדיות השונות. יתכן שיתקלו במידע שאינו תואם לגילם. נסו להבין מהם מה ראו ולתווך להם את המציאות. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא דרך איזון של סיפורי הגבורה, של הניצולים והמצילים. גם זה היה וחשוב לזכור זאת וזה גם מועבר להם בתכנים המותאמים לגילם.

אתם מכירים את ילדיכם ויודעים את רמת רגישותם(צילום: shutterstock)

חטיבה ותיכון

בגילאי החטיבה הילדים בשלב התפתחותי בו ראייתם התרחבה מעבר לתא המשפחתי והם שמים משקל רב יותר על החלק החברתי. באופן מותאם גדלה חשיפת נושא השואה לגילאים אלו והיא עוסקת גם בתכנים הקהילתיים בהקשר ההסטורי והגאוגרפי שלהם. בתיכון מחברים את כל הפרטים ומביטים גם מנקודת מבט גלובלית.

בדיונים בגילאים אלו עלולות להתעורר שאלות סביב נושאים כמו זהות, מורשת, חברה, שייכות וכדומה. בגיל ההתבגרות הילדים נוטים פחות לבוא להורים והמלצתי היא שתצרו את ההזדמנות לשיח משותף כדי לאפשר העלאת הנושא בשיח שיכול בהחלט להיות חשוב - פורה ומפרה.

המתבגרים עלולים לפתח חרדות ומחשבות מפחידות אך להמנע מלשתף מתוך מבוכה ואמונה שהם כבר גדולים ולא אמורים לפחד. התכנים של יום השואה הם נוראים ובלתי נתפסים. אין באמת גיל שבו המידע הזה עובר עלינו באדישות. זה בסדר להרגיש כך.

● החשיפה לתכנים היא כמעט בלתי נמנעת. היו ערניים לתכנים שמביאים איתם הילדים, לשאלות שהם שואלים. תנו מענה תואם גיל אך אל תוסיפו מידע שלא נשאלתם עליו.

● חשוב להיות בקשר עם הגן/בית הספר כדי לדעת מה נאמר לילדים ואיך לתווך להם את הנאמר. אם מקריאים להם סיפור או מראים להם סרט כדאי שתהיו מעודכנים.

● היו עם היד על הדופק לגבי היכולת הקוגניטיבית והרגשית של הילדים שלכם להכיל מידע מסוג זה ואל תכבירו בסיפורי זוועות.

● זכרו לאזן עם הטוב שהתגלה בנסיבות הכה קשות - מסירות, שכנות טובה, חברות טובה, סיפורי אומץ וגבורה.

● אין להכריח ילדים וגם לא נוער להיות נוכחים ועצובים ביום הזה. יש שיצמדו למידע ויש שירצו להתנתק וזה עשוי להתהפך לגמרי בשנה אחרי. הילדים עצמם פעמים רבות מרגישים מה הם מסוגלים להכיל ומה לא. כבדו זאת.

● לא לשכוח להזכיר בבוקר את ההבדל שבין צפירת דומיה (טון אחיד) לאזעקה (עולה ויורדת).

● במידה ומתעוררות חרדות והן נמשכות או מתפתחות יש להתייעץ עם איש מקצוע.

הכותבת היא מטפלת משפחתית מוסמכת, מייסדת מרכז "מתחברים " לכישורים חברתיים