שתף קטע נבחר

 

פחד של ילדים כהזדמנות לשינוי

יש שני דפוסי התמודדות נפוצים של הורים שילדיהם סובלים מחרדה - כעס על הילד ודחיה של הסימפטום כדבר אמיתי או הזדהות יתר. איך בכל זאת אפשר למצוא את הדרך לעזור ולהבין מה עומד מאחורי החששות שלו?

היכולת שלנו כהורים לראות בקשיים של ילדינו הזדמנויות להתפתחות וצמיחה - אינה קלישאה. זה נכון, שכשקשה להם אנחנו מודאגים, כואבים, כועסים ולפעמים חסרי אונים, אבל היכולת לצמוח מהקושי, עוזרת לנו בסופו של דבר לסמוך על עצמינו כהורים ולהאמין ביכולותינו לטפח את הילדים ולתת להם את התנאים לממש את כל מה שהם יכולים לעשות ולהיות.

 

כשילדים סובלים מחרדה ההורים נכנסים לעיתים קרובות למעגל של דאגה-תלות-כעס שמנתב את היחסים ואת החרדה של הילד למבוי סתום. ילדים שסובלים מסימפטומים של חרדה תלויים בהורים ובנוכחותם כדי להתנחם ולהירגע.

 

ההורים המודאגים מספקים להם את מה שהם צריכים, אך עד מהרה חשים חנוקים מהתלות, ומתחילים לכעוס ולהפעיל לחצים על הילד להתמודד טוב יותר עם החרדה. אצל ילד שאינו מסוגל לכך, מתעצמים הפחדים, והמעגל אינו מגיע לפתרון או הטבה.

תנו מענה מיידי וקונקרטי לפחד  (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
תנו מענה מיידי וקונקרטי לפחד (צילום: shutterstock)

טקס שינה מתיש

"אמא, תשבי איתי עוד קצת".

"אורית, תנסי להתמודד. תעצמי עיניים ופשוט תרדמי. אני לא יכולה כבר להיות איתך. יש לי המון מה לעשות והיה לי יום ארוך. את כבר גדולה. די".

 

כך היה במקרה של אורית, נערה בת 13, שלא הצליחה להירדם לבד בגלל מחשבות לא טובות ופחדים. אמה שהזדהתה מאוד עם הקושי כי סבלה בעצמה מחרדות בילדותה, נהגה לשכב בסמוך לאורית בחדרה, ולשוחח איתה עד שנרדמה. עד מהרה התעייפה האם מהטקס, וחשה כעס על אורית שאינה "משחררת". הדבר אף הוביל לקונפליקט בין ההורים, כשהאב כעס על האם שבמקום לבלות עימו את הערבים היא ספונה בחדרה של אורית.

 

קראו עוד:

התערבות הורים שעוזרת להצלחה בלימודים

9 משפטים על כסף שצריך לומר לילדים

כיצד מתעצבת אישיותו של הילד?

 

יש שני דפוסי התמודדות נפוצים של הורים שילדיהם סובלים מחרדה. בקצה האחד - כעס על הילד ודחיה של הסימפטום כדבר אמיתי (ההתייחסות לחרדה כמניפולציה או רצון לקבל תשומת לב). בקצה השני -הזדהות יתר המובילה לקושי לסייע לילד והגדלת התלות של הילד בהורה. כמובן שישנם הורים רבים שתגובותיהם נמצאות על הרצף שבין שני הקצוות.

 

דפוסי ההתמודדות ההוריים נובעים מכך שקשה מאוד להגיב באופן מותאם ומדויק עבור הילד שסובל מחרדה, כי מצד אחד ההורים חשים שילדם האהוב סובל ורוצים לתמוך ולעזור, ומצד שני הם מודעים לכך שעליהם לסייע לילד להתמודד בעצמו ולתת לו כלים יעילים, כדי לא להגביר את התלות.

נסו להבין מתי התנהגותו של הילד השתנתה ולמה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
נסו להבין מתי התנהגותו של הילד השתנתה ולמה(צילום: shutterstock)
 

 

להבין מה חווה הילד

כמי שמטפלת בילדים עם חרדה אני מוצאת שכאשר ההורים מצליחים להשתמש בחרדה כהזדמנות להבין טוב יותר מה חווה הילד בעולמו, ולסייע לילד בהתאם - הם מצליחים לעזור לילד להפחית גורמי לחץ בחייו ועקב כך להפחית את החרדה. העיקרון העומד מאחורי התייחסות זאת, הוא שהחרדה מסמנת שמשהו לא מסתדר לילד בחייו. לרוב זה לא משהו שקשור לסימפטום שהילד מתלונן עליו או לחרדה הספציפית ממנה סובל הילד.

 

כך למשל, יפתח בן השש פחד ממכשפות ורצה שהוריו ירדימו אותו. הוא חשש כשהם יצאו לבדם בערב, וביקש שלא ילכו. הוא ניסה לבלות איתם כל רגע פנוי וציין שרק כשהוא נמצא עם ההורים הוא מרגיש שמח ורגוע. ההורים פנו לטיפול רגשי.

 

בדיקה מעמיקה יותר העלתה שמאז שנולדה אחותו התינוקת, בילה יפתח פחות עם הוריו שניסו לתמרן בית בית וקריירה תובענית. בציוריו (שצייר בשעה הטיפולית) ביטא יפתח חוויה שהוא מתרחק מההורים, פחד שיישאר לבד, ותחושה שאינו קטן וחמוד כמו שהרגיש פעם, כשהיה הילד היחיד של הוריו. המטפלת הסבירה להורים שהחרדה מהמכשפות היא רק סימפטום. היא מבטאת את הצורך של יפתח בביטחון, נוכחות וקרבה הורית.

 

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

 

"אז לא תעזרי ליפתח להפסיק לפחד ממכשפות?" שאלו ההורים את המטפלת. "אעזור", הבטיחה המטפלת, "אך תחילה ננסה להנהיג כמה שינויים בבית, כדי לתת מענה לפחדים העמוקים יותר של יפתח".

 

על פי הכוונת המטפלת, כשהוריו של יפתח התפנו כדי לעטוף אותו בנוכחות תומכת, לקחו אותו אחת לשבוע ל "זמן איכות" לבד בלי האחות, ושוחחו עימו בפתיחות על הרגשות הקשים שחש מאז נולדה אחותו, פחתה החרדה ממכשפות בצורה ניכרת, ולבסוף חלפה לחלוטין. ההורים יכלו לראות בחרדה הזדמנות להתכווננות מחודשת ותכנון משפחתי שונה, שהביא לידי ביטוי את הצרכים המשפחתיים החדשים, באופן תואם ומדויק יותר.

 

להעלים את המכשפה בכל מחיר (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
להעלים את המכשפה בכל מחיר(צילום: shutterstock)

תנו לגיטימציה לתחושות של הילד

להורים שמתמודדים עם ילד חרד, שהתנהגותו השתנתה, שנמנע מדברים שבעבר אהב לעשות בגלל שחושש כעת לעשותם, ושמתלונן על דאגות ופחדים, אני ממליצה לנקוט בכמה צעדים:

 

1. לתת לילד מענה מיידי וקונקרטי לפחד שלו אחרי שהקשבתם היטב והבנתם ממה הוא מפחד. למשל - להשאיר אור בחדר, לשים לו מתחת לכר "חרב" פלסטיק כדי להילחם במפלצות, לסכם איתו שיקרא להורה לחדרו אם הוא מפחד וההורה יישאר איתו לזמן מה ולציידו בשעון כדי לדעת בדיוק מתי ההורה חוזר. זכרו כי זהו מצב משברי, זמני, ולא תדרשו לסיוע הזה תמיד, ולכן נסו להיות תומכים וסבלניים.

 

2. לתת לגיטימציה לתחושות של הילד. לעודד, לחבק ולהסביר כי זהו מצב זמני שיבוא על פתרונו.

 

3. לעבור על כל התחומים בחייו של הילד - הלימודי, החברתי, המשפחתי, תחום החוגים וכל תחום אחר, כדי להבין מהם הקונפליקטים עימם מתמודד הילד שלכם, מה הסתבך לו שם, וכיצד ניתן להקל עליו. זכרו שלרוב החרדה באה כדי לסמן לילד ולנו שצריך להתארגן קצת אחרת, לבדוק מחדש את המערכות, ולהנהיג שינויים כדי להפחית גורמי לחץ ודאגה.

 

4. אל תהססו להתייעץ עם גורם מקצועי (פסיכולוג ילדים או מטפל רגשי) כדי לקבל סיוע בהבנה ותרגום של הסימנים שמציג ילדכם, וכדי לקבל כלים לסייע לילד להפחית את החרדה.

 

אסנת גרתי היא פסיכולוגית קלינית, מנהלת "מרכז גרתי" לטיפול רגשי בילדים ונוער ברעננה

 

 

 


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
הזדהות יתר מובילה לקושי לסייע לילד
צילום: shutterstock
מומלצים