איך להגיב להתקפי זעם בכל גיל?
הם פתאום מתחילים להתעצבן ולבכות ואתם לא מבינים מה עובר על הילדים החמודים שלכם. מה גורם להתקפי זעם ואיך כדאי להתייחס אליהם, בהתאם לגיל? מדריך
כעס הוא אחד הרגשות הבסיסיים בחייו הרגשיים של כל אדם. זהו רגש חשוב ופונקציונלי שמטרתו להגן ולשמור עלינו כבני אדם מפני הסביבה ולכן חשוב מאד ללמוד להקשיב לכעס. השאלה המרכזית היא כיצד מבטאים ומנהלים אותו נכון ולא כיצד מעלימים את הכעס.
בני אדם בכל גיל כועסים על דברים שונים. לרוב כעס מבטא רגשות נוספים והמרכזי בינהם, בעיקר כאשר מדובר בילדים צעירים, הוא תסכול. ילדים בגילאים שונים יחוו תסכול וכעס מסיבות שונות ויבטאו אותו בדרכים שונות. כיצד ילדים מבטאים כעס וכיצד ניתן להבין אותו לעזור להם לבטא אותו?
עד גיל שנתיים
בקרב תינוקות ופעוטות ישנה דרך אחת להביע אי-נוחות או תסכול והיא בכי. סיטואציות שיכולות לגרום לפעוטות לכעס הן למשל הגבלה של חופש התנועה.
תינוק שמגיע לשלב שבו הוא מנסה להתרומם לקראת זחילה אך הוא כבול בשמיכה יכול לחוש תסכול שיתבטא בבכי. ככל שילדים גדלים, הם רוצים להתנסות ביותר ויותר דברים לבדם, רצון שלכשעצמו חשוב מאד וקשור להתפתחות העצמאות ותחושת העצמי, למשל הרצון לאכול בכוחות עצמם. הגבלה של הנסיון הזה גם כן יכולה לעורר התקף בכי.
אצל ילדים בעלי רגישות חושית גבוהה תסכול שנובע מרעש או אור חזקים יכולים להתבטא במה שנראה כהתקף כעס.
המלצות:
בגיל שבו מתעורר הצורך לעצמאות אצל פעוטות רצוי לנסות לשחרר ולתת להם לחקור את הסביבה בסקרנות. מבוגר שמגביל מאוד את הסקרנות והאומץ לחקור יגרור תגובות כועסות. בנוסף, בגילים האלה ילדים לומדים בהדרגה לחלוק עם אחרים. זהו תהליך חברתי התפתחותי שלוקח זמן ויכול לעורר כעס בהתחלה, אך רצוי לעודד את הילד ללמוד לחלוק דברים שהוא אוהב עם הסובבים אותו, לצד אמפטיה לקושי לחלוק במשחקים ששייכים לך ויקרים לך.
אצל תינוקות צעירים ופעוטות רצוי להגיב מיד לאי נוחות שמתבטאת בבכי. זה יעורר אצלם תחושה שדואגים לצרכיהם ויעזור להם לפתח ביטחון בעצמם ובעולם.
קראו עוד:
בזכות הגננת - ההורים יצאו לחופשה
"שנות בית הספר היו סיוט עבורי"
הרגלים רעים שאתם מחזקים אצל הילדים
גילאי 4-2
בגילאי הגן כעס הוא רגש שילדים מביעים יחסית הרבה, כאשר צרכיהם לא מקבלים מענה, כאשר הם מרגישים מוגבלים או כאשר הם לא מקבלים את תשומת הלב שהם רוצים. אולם, בגילים אלה, לאחר ההבעה הראשונית של תסכול ושימוש בטונים גבוהים, הילד אמור ללמוד לווסת את הכעס שלו ולהשתמש במילים כדי להביע את רגשותיו ולנסות להשיג את מבוקשו ולא על ידי בכי או התנהגות מפריעה.
המלצות:
התאמות פיזיות, בין אם מדובר במרחב בו הילד משתמש או הפעילויות בהן משתתף והתאמת הציפיות ליכולותיו של הילד. חשוב להתאים את המרחב לילד. חלל גדול מדי עלול לגרום לפחד. חלל קטן מדי יכול לגרום לתחושה של הגבלה.
ספקו מגוון אפשרויות למשחק ותעסוקה. יכולת הקשב של ילדים בגילים האלה יחסית קצרה וקשה להם לשבת הרבה זמן ללא מעש. ברגעי שעמום ילדים יחפשו עיסוק להפגת השעמום ובמצבים אלו בקלות שיעמום הופך להצקות לילדים אחרים.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
ילדים רוצים להרגיש עצמאיים ולקבל החלטות בעצמם. הגבלה של זמן המשחק או קבלת הוראות ממבוגרים בניגוד לרצונים יכולים לעורר כעס גדול, כאשר הם מתבצעים בצורה לא רגישה, לכן, חשוב לתת לילד התראה מראש לפני סיום משחק או לפני שינוי בפעילות (למשל במעבר ממשחק למקלחות או ארוחה), כך שכאשר יגיע זמן הסיום הילד יהיה ערוך לכך ולא יופתע.
לעיתים קרובות גם לאחר הכנה והודעה מראש הצורך להסיק משחק או פעילות עשוי לגרור כעס וניסיונות להתנגד לשינוי. עם זאת, חשוב מאד לעמוד על הגבול שהוצב, רק כך הילד יוכל להפנים כי יש לכבד גבולות. בנוסף, חשוב ביותר, לעזור לילדים ללמוד להביע כעס באמצעות מילים. אפשר להשתמש בבובות כדי להדגים דרכים שונות להתמודד עם כעס, לדבר או לשחק בחוץ כדי לשחרר קיטור למשל.
גילאי 6-4
בגילים הללו המקור העיקרי להתקפי זעם הוא תסכול שיכול לנבוע מצורך להמתין, חוסר רצון לחלוק או הצורך לוותר. המקור למרבית הסיבות לכעס הוא תהליך רכישת מיומנויות חברתיות. בדרך כלל הבעיות חמורות יותר בתחילת השנה ולקראת סופה הילדים כבר רגילים יותר לשגרה הקבוצתית בגן ולשהייה המשותפת עם ילדים נוספים במסגרת.
בהתאם לכך מאמצע השנה בגן חובה, מקור התסכול של הילד עובר בדרך כלל מאחרים לעצמו. תהליך הלמידה של מיומנויות כגון קריאה, ציור וחשבון עלול לגרום לתסכול רב, בעיקר אם הציפיות של הסביבה ושל הילד עצמו אינן תואמות את יכולותיו.
ילדים בגילאי גן חובה יודעים לבטא את רגשותיהם במילים בצורה טובה יותר ובנוסף לכך מתחילים להבין מה מקובל ומה פחות מקובל בחברה. זהו שלב שבו יש ניסיון לפעול בהתאם לנורמות, אך עדיין יש נטיה להביע כעס קודם כל במעשים ורק אחר כך במילים. זהו גיל מאתגר מכיוון שיש דרישות מהסביבה לפיתוח סבלנות ולהבנה מסוימת של רגשות אצל ילדים אחרים.
המלצות:
- חשוב לדעת מתי לאתגר את הילד ומתי להרפות ולעבור לפעילות אחרת. נסו לשים לב לרמת הריכוז של הילד בפעילות, אם דעתו מוסחת כנראה שהוא סיים איתה לעת עתה. הקפידו שיהיה סיום נעים ומעודד לכל פעילות.
- ספקו לילד דרכים לפרוק כעס, למשל משחק בחימר או בכדור בחוץ.
- שמשו דוגמה אישית כאשר משהו לא עובד לפי רצונכם. החיים מלאים רגעים מתסכלים וכך הילד יכול ללמוד שהתסכול הוא חלק מהחיים וניתן לבטא אותו מבלי להביע זאת באמצעות התנהגות מוחצנת ופוגעת.
- נסו לצפות את הקשיים מראש, אם אתם מבחינים שהילד משתעמם או מתעייף מפעילות מסוימת עברו למשהו קליל ואקטיבי יותר. גם כאן חשוב להמשיך לשקף את הכעס, לתת לו מקום, לצד שמירה על הגבולות.
מה אפשר לעשות?
קודם כל להיות עקביים בתגובות להתנהגויות המפריעות ולנסות להבין בהקדם מה המקור להם. יכולות להיות בעיות בוויסות חושי, הפרעות קשב וריכוז, חרדה לא מאובחנת ועוד. עקביות ושמירה על גבולות, לצד הבעת הבנה למקור הכעס והתסכול ושיום הרגשות הבולטים עשויים לעזור לילד לווסת את כעסו ולבטאו בצורה ראויה יתר.
בנוסף, ניתן לחשוב עם הילד על דרכים לביטוי כעס שהן מתאימות יותר לסביבה, למשל התרחקות ממקור התסכול לפרק זמן כדי להרגע, הכנת קופסת הרגעה (עם חפצים שונים שיכולים לעזור להרגעה) או כל טכניקה אחרת שתעזור לילד להירגע לפני שהוא מתמודד עם הסיטואציה.
במידה ודרכים אלו לא עזרו, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מומחה בילדים, שכן התקפי זעם שנמשכים פרקי זמן ארוכים מדי עלולים לפגוע בילד מבחינה חברתית ורגשית ואף להיות בעלי השפעה שלילית רחוקת טווח.
אלעד דהן, עו"ס קליני, פסיכותרפיסט, מנהל מרכז "רימון - טיפול פסיכולוגי"
לפנייה לכתב/ת 
