"בכיתי על טיפולי הפוריות שנכשלו - וחזרתי לעבוד עם אמהות"

הסיפור של קורנגולד-חיון התחיל לפני תשע שנים בעת לידת בנה הבכור: "ילדתי את הילד הראשון שלי בניתוח קיסרי", היא מספרת. "הייתי בחדר הלידה במשך 20 שעות. הלידה לא התקדמה, הייתה ירידה בדופק של העובר, וכל הצוות הרפואי נלחץ.

"הסברתי להם שאני אחות, ושאני יודעת שאפשר להמשיך ולחכות שתהיה התפתחות טבעית אבל שום דבר לא עזר. אמרו לי שמכניסים אותי לניתוח. סירבתי, והרופא פשוט צרח עליי. הייתי בהלם, שתקתי ואז הכניסו אותי לניתוח, הוציאו את הילד, ואיבדתי את ההכרה. התעוררתי בהתאוששות".

עדי קורנגולד חיון. החלמה קשה מהלידה(צילום: אלבום פרטי)

קורנגולד-חיון מספרת שההחלמה הייתה קשה: "מבחינה פיזית כל דבר בגוף כאב לי כולל הריסים, וגם מבחינה נפשית לא הצלחתי להתגבר. זה היה כל כך חמור מבחינתי כי כמי שעבדה כאחות במחלקת יולדות הייתי בעבר בסיטואציות האלו, וראיתי שאפשר גם אחרת".

"אמרתי לעצמי לא להישבר"

כשיואב היה בן שנה וחצי הבינה קורנגולד-חיון שהיא שוב בהריון: "הרגשתי שהפעם אני כבר יודעת הרבה יותר על הריונות ולידות, ועכשיו תורי לעבור חוויה מתקנת ללידה, אבל אז העובר לא התפתח. בתקופה הזאת אני זוכרת את עצמי ממש באבל, עצובה, כואבת ופצועה. ממררת על העובר שלי שמת".

קראו עוד:

היריון טבעי אחרי שנים של טיפולי פוריות

מחקר: רוצה את אמא - גם בטיפולי פוריות

אימא ואימא בטיפולי פוריות

היא המשיכה לנסות להיכנס להריון אך ללא הצלחה. "נפתח פרק חדש בחיינו שנקרא לו 'אוסף העצות לחיים טובים יותר'", אומרת קורנגולד-חיון . "כל דודה, שכנה, מכרה וקולגה נתנה לנו עצות - 'תיסעו לחו"ל, שם זה יצליח', 'אחרי החגים כולן נרגעות', 'תאכלי ריבת אתרוגים', ועוד.

"ניסיתי הכל אבל שום דבר לא עזר, ובמהלך כל הזמן הזה הייתי יועצת הנקה פרטית ועבדתי גם בבית חולים. הייתי מקבלת את התשובות השליליות מטיפולי הפוריות או פשוט מקבלת מחזור, בוכה בשירותים וחוזרת לעבוד ומחייכת לכולם. אף אחד לא ידע מה עובר עליי".

"אף אחד לא ידע מה עבר עליי"(צילום: אלבום פרטי)

איך מחזיקים מעמד בדיסוננס הזה?

"אמרתי לעצמי שהכל בראש. זה יקרה, לא להישבר. הייתי רואה תינוק, מחבקת אותו, ואומרת - 'טוב שהגעת לעולם'. מחבקת את האימהות ומנסה לחשוב אופטימי ולחייך לעולם. מנסה לחשוב על כל מיני מקרים ששמעתי שזה קרה להם: יולדת בת 64 וכאלה. מנסה לראות את הצד הטוב. הייתי אומרת לעצמי שצריך סבלנות, שעכשיו אפשר לישון, לנסוע לחו"ל, ועוד.

"בעלי ניסה כמה שהוא יכול לעזור, ומאד תמך בי. ניסינו כמה שיותר לצחוק. הוא מאד גיבה אותי. למשל, כשהיו טיפולים שהחלטתי שאני לא עושה אותם הוא תמך בי, וגם כשהיו תקופות בהן החלטתי לעצור את הטיפולים הוא תמך.

"אני זוכרת שיואב היה בן שנתיים והיה מאושפז בבית חולים עקב פרכוס. באותו ערב היה לי תור ראשון לרופא פוריות. לא רציתי ללכת. בעלי שיכנע אותי ללכת, ואמר שהוא יישאר עם יואב. הוא אמר לי והוא צדק - 'אם לא תלכי עכשיו, את לא תסלחי לעצמך שלא ניסית', אז הלכתי".

לידה ואירוע מוחי

כעבור שש שנים הגיעה סוף סוף הבשורה שחיכו לה - הריון עם תאומים. "לא ידעתי את נפשי מרוב אושר", מספרת קורנגולד-חיון. "בהתחלה הכל פחות או יותר זרם. אבל ככל שההריון התקדם כך ההריון היה יותר קשה. חשבו שהילדה לא בסדר, דיברו איתי על כך שצריך לעשות הפלה אבל החלטנו שאנחנו ממשיכים. עשינו סקירות מעקב, מדי שבוע, וראינו שהיא בסדר".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

אבל הדרמות בחיים לא הסתיימו - כשהתאומים היו בני חודש, קרלוס בעלה, שהיה קצין במשטרה, עבד במשמרת ערב ועבר אירוע מוחי. "הוא יצא לנהל הפגנה, כך שבלילה שלחתי לו הודעה ושקעתי בשינה עמוקה", היא מספרת.

"באמצע הלילה אמא שלי ואחותי הגיעו לבית שלי והעירו אותי. הסתבר שאמא שלי קיבלה טלפון מהמשטרה ואמרו לה שקרלוס עבר אירוע מוחי. הם לא רצו להתקשר אליי כי ידעו שאני לבד עם הילדים. פחדו שיקרה לי משהו. בשנייה אחת התעוררתי, לקחתי משאבת הנקה ונסעתי עם אמא שלי אל קרלוס שהיה כבר בטיפול נמרץ. אחותי נשארה עם הילדים". מאותו הרגע החיים שלה נעו בין שאיבות חלב, רחצת הילדים, הנקה, החלפת טיטולים וטיפול בבעלה בבית החולים. 

"החלטתי שלא אפסיד במלחמה הזו"(צילום: אלבום פרטי)

איך מתמודדים עם מצב כזה?

"לא מתמודדים. פשוט עוברים עוד דקה ועוד יום. בכל הבלגן הזה המשפחות שלנו עזרו, חיבקו ונתנו המון אהבה. חברים וחברות הביאו אוכל, הסיעו ודאגו לכל כך הרבה דברים.

"היה שלב שרציתי לברוח, שרציתי לצרוח על העולם אבל לא ידעתי על מי, ואז החלטתי שבמלחמה הזאת אני לא אפסיד ויהי מה. התחלתי להכריח את קרלוס לצאת הביתה, להכיר את הילדים שנולדו, עד אשר הסכימו בשיקום לאפשר לו לישון בבית ולהגיע כל יום לשיקום.

"כיום הוא כבר התאושש וחזר למשטרה. הוא עדיין לא חזר לעצמו לחלוטין, אבל מבחינתי כל מה שקרה חיזק אותנו". 

מה את רואה בשטח שקורה כיום להורים טריים?

"לזוגות כיום יש קריירות וחיים פעילים ומלאים והם הופכים להורים בגיל לא צעיר כשהבגאז' שלהם מלא בחיים ובהצלחות, חוץ מבתחום אחד: הבאת ילדים לעולם. לאחר הלידה הם פתאם מוצאים עצמם במצב שונה, חדש.

"ואז, מגיעים הורים משכילים, מצלחים, שקטפו הישגים לא מבוטלים ומוצאים עצמם מאד חסרי אונים ואבודים. הם חשים מאד מבולבלים, כאשר תורמת לכך לכך גם העובדה שברשת יש המון מידע זמין, אבל רק מעט מאד ממנו מהימן".

מה את מייעצת להורים שנמצאים במצב כזה?

"קודם כל חשוב להיערך לפני הלידה - ללידה עצמה, להנקה ולטיפול בתינוק. הכנה כזו תאפשר להם להתמודד בצורה טובה יותר עם הלידה, ותקל גם על ההתמודדויות עם המצב החדש שלאחר הלידה. אם תדעו לפני הלידה למה להיערך, כל הדברים ה'מפתיעים' יפתיעו קצת פחות.

"אחרי הלידה לנשום עמוק, לדעת לבקש ולקבל עזרה. כמו כן, אני מייעצת להורים לסמוך על עצמם, ולהקשיב לתחושות הבטן שלהם. במקרה בו הם חושדים שקיימת בעיה, כדאי שילכו להיבדק אצל אנשי מקצוע מוסמכים".