מה עובר על ילדים פרפקציוניסטים?
לפרפקציוניזם אצל ילדים יש הרבה יתרונות אך גם לא מעט חסרונות. קיבצנו כמה עצות שיעזרו להורים להקל על ילדיהם להתמודד עם קשיים, תסכולים וכשלונות
פרפקציוניזם או הצורך לשלמות מוכר וידוע לנו על היבטיו הרבים. לא מעט ידוענים, מנהלים בכירים, ספורטאים ואמנים ניחנים ומתאפיינים בתכונה זו. אלו אותם אנשים החיים בחתירה תמידית לשלמות מוחלטת בכל דבר, קטן כגדול, ומשקיעים בכך אנרגיות אדירות ובלתי נלאות.
וכפי שהתכונה באה לידי ביטוי אצל האדם הבוגר, בקריירה או בהישגיו השונים, כך גם בא הדבר לידי ביטוי עוד הרבה קודם, בילדות ובשלביה המוקדמים.
פעמים רבות נזהה בקרב הילדים את ביטויו של הפרפקציוניזם באופנים רבים - בציונים ובהישגים הלימודיים הבלתי מתפשרים שלהם, בסידור החדר והקפדה על הדברים הקטנים, בהישגים הספורטיביים שלהם, במערכות היחסים הטוטאליות שלהם עם חבריהם, בדרך בה הם מתארים חוויות ולא מפספסים אף פרט ובעיקר בדרך בה הם נוכחים בעולמנו ובעולמם המושלם כל כך.
אז רגע, פרפקציוניזם הוא טוב?
לפרפקציוניזם יש היבטים חיוביים, בעיקר במישורים ההישגיים והתחרותיים. ילדים עם נטייה לפרפקציוניזם יעפילו לא פעם לפסגות ששמורות רק לטובים ביותר. הצורך או הדחף שמניע אותם לשלמות טומן בחובו הישגיות אדירה ומוטיבציות פנימיות בלתי מתפשרות.
אלו הילדים שיהיו בקדמת הבמה בכל דבר בו הם ישקיעו - לימודית, אומנותית או ספורטיבית, ורבים מהילדים בקרבתם יסתכלו עליהם בקנאה. עד כאן, על פניו, מדובר בתכונה חיובית.
קראו עוד:
"בתחרות הכי חשובה שלי - הפסדתי"
ילד להורים גרושים לא רוצה להרגיש שונה
אולם למעשה הפרפקציוניזם הוא דבר שלילי כיון שהילדים משלמים על כך מחיר יקר, יקר עד מאוד וקשה מנשוא. התכונה הזו גורמת לתסכולים רבים, למתח ולחרדה, להסתכלות על "החצי הריק של הכוס" לצד התבוננות דיכוטומית קיצונית ונטייה להימנעויות ממקומות בהם הילד לא קוצר הצלחות. במקרי קיצון, הפרפקציוניזם אף עלול להוביל בעתיד, על פי מחקרים, לגרום לדיכאון, לחרדות וגם לנטייה להתמכרויות.
רבים מהילדים הסובלים מפרפקציוניזם נמנעים מאחת ההנאות השמורות לעולמם של הילדים והיא חדוות המשחק. הפחד מהפסד אפשרי לא מאפשר להם ליהנות מהמשחק עצמו. למעשה, ההנאה מהמשחק אינה נחשבת בעיניהם אלא רק המטרה העליונה - הניצחון.
לרוב הם נמצאים במצב של כעס או ביקורתיות רבה משום שבעיניהם אידאל השלמות אינו מושג, לרב הם מתקנים אותי על דפוסי המשחק והשיח והקשר הטיפולי עימם יאופיין ביחסי תחרות ושוויוניות, דבר המאפיין את קשריהם גם בעולם החברתי מול קב' השווים ובני משפחתם.
חינוך או גנטיקה?
כמובן שישנם מספר היבטים, בראש ובראשונה נטייה גנטית ותורשתית. שנית, מודל התנהגותי בבית אצל אחד מבני המשפחה אותו הילד מחקה וממנו לומד, ובנוסף נמצא כי בבתים בהם הביקורתיות גבוהה וההסתכלות ההורית נוקשה ישנו סיכוי רב יותר להופעת
הנה מספר כללי אצבע שעשויים להועיל לילדכם ולמוסס את הקושי והתסכול שהפרפקציוניזם מעורר:
1. בחנו את הפרפקציוניזם האישי שלכם: לא פעם אני מוצא כי הורים לילדים עם נטייה לפרפקציוניזם הינם למעשה הורים הסובלים מתכונה זאת בעצמם. כיון שכך הם פני הדברים ואתם ההורים מהווים מודל לחיקוי עבור ילדכם עליכם לטפל בתכונה זו בעצמכם על מנת לא להדהד אותה הלאה לילדכם.
2. למדו אותם לטעות: אמצו טעויות, גם אם הן יזומות, והפכו אותן לחגיגה משפחתית על מנת שילדכם יצפו בהתנהלותכם. לדוגמה טעו בדרך הביתה ואמרו בקול: "איזה מבולבל אני, טעיתי בפנייה, אך לא נורא לטעות זה אנושי וטבעי ומה שחשוב זה להמשיך ולנסות".
הכינו לעצמכם כוס קפה ושימו בקפה מלח במקום סוכר ואז צחקו על כך בקולי קולות על מנת שילדכם ילמד איך להתנהל בהומור לנוכח שגיאות טעויות ואי הצלחה.
3. שבחו על המאמץ ועל ההתמדה ולא רק על התוצאות: השתדלו להבליט את שביעות רצונכם מהמאמצים ולא בהכרח מהתוצאות. לדוגמה, אל תאמרו "איזה ציון מדהים השגת!", אלא שבחו על כך שניכר שהם השקיעו ועל זה מגיעה להם הערכה בעינכם.
4. עזרו לילדכם לאמץ דרכי חשיבה אלטרנטיביות: בהיבט הקוגניטיבי, לילד בעל נטייה לפרפקציוניזם ישנה חשיבה דיכוטומית אשר מחלקת את ראייתם לצבעי שחור ולבן, כאשר עיקר תשומת הלב הוא על האדרת והעצמת "האין על פני היש".
הילד יטה לראות את החלקים החסרים או הלא מושלמים בתוך המציאות ולבטל את החלקים החיוביים. לדוגמא - בציון במבחן בו הילד יקבל 85 הוא לא יצליח לראות את ההישג אלא יראה את 15 הנקודות החסרות והן יהוו עבורו כישלון מהדהד.
לכתבות נוספות - היכנסו לפיסבוק הורים של ynet
ראיית עולם מעין זו תלווה את הילד ותמנע ממנו לפתח חוסן נפשי וליהנות מחדוות החיים גם בהמשך דרכו והפיכתו לנער ולמבוגר שכזה, ולכן עזרו לילדכם בהדגשת החיובי ובקבלת פרופורציות נכונות יותר על עצמו ועל החיים בכלל.
במידה והפרפקציוניזם מתקבע ומתחיל להוות מכשול ובמידה ואתם עדים לכך שהדבר מונע ממנו הנאה או לחלופין מתחיל לפגוע בתפקודו יש להיעזר באיש מקצועי על מנת לסייע לילד בשינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות וכדי לתת לכם ההורים כלים לסייע לילדכם.
הכותב הוא מומחה בטיפול התנהגותי קוגניטיבי (M.S.W) ומדריך מוסמך
לפנייה לכתב/ת 
