השיעור הכי חשוב שצריך ללמד את הילדים

מקרי האונס, שהתפרסמו בתקשורת בימים האחרונים, טלטלו את כולנו, כהורים וכבני אדם. אכן מדובר במקרים קיצוניים וקשים בחומרתם, בעיקר היות והמעורבים בדבר הינם ילדים ונערים צעירים.

אבל האלימות הגואה בחברה שלנו היא כבר מזמן נגע חמור ומעורר דאגה - אלימות ברשתות החברתיות, תופעות של שיימינג, חרמות כנגד ילדים, אלימות בבתי הספר, במגרשי הכדורגל, בכבישים ואיפה לא, בעצם?

להתחיל לחנך בגיל צעיר

אכיפה וענישה הן אולי אמצעי הרתעה משמעותי ביותר, אך רחוק מלהוות פתרון כולל לבעיה. בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי". כהורים וכמחנכים עלינו לתת את הדעת למסרים שאנו מעבירים לילדינו, החל מהגילאים הצעירים ביותר כאמצעי מניעה להתרחשותן של תופעות כגון אלה.

שימו לב למסרים שאתם מעבירים לילדים(צילום: shutterstock)

ברצוני להפנות את ה"זרקור" לחשיבותו של החינוך לאמפתיה. המושג "אמפתיה" מתייחס ליכולת של האדם להרגיש את רגשותיו של האחר, להבין מה קורה לו ולהגיב בהתאם.

היכולת האמפתית הינה יכולת מולדת, ויש הטוענים כי אפשר לזהות סימנים ראשונים שלה כבר בתקופת הינקות (מכירים את זה שתינוק מתחיל לבכות כשהוא שומע תינוק אחר בוכה?).

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

מחקרים בדקו ומצאו, כי היכולת האנושית לאמפתיה מהווה בסיס להתפתחות היכולת המוסרית של הפרט, להתנהגויות פרו-חברתיות, כגון: אכפתיות, דאגה לזולת, עזרה, חמלה ונתינה, וגם - כתשתית למניעת התנהגות אלימה בהמשך.

איך מלמדים אמפתיה?

כשאנחנו רוצים לחזק שריר מסוים בגוף, אנחנו נדרשים לעשות פעילות גופנית, שתפעיל את אותו השריר. ניתן לדמות גם את היכולת לאמפתיה כסוג של שריר, שיש להתחיל ולאמן אותו מוקדם ככל האפשר. ככל שנקדים את גיל "האימון" בקרב ילדים - כך יגדל הסיכוי לתוצאה טובה יותר בהמשך.

שבחו את הילדים על גילויי אמפתיה(צילום: shutterstock)

מספר הצעות מעשיות להורים ולמחנכים - כיצד ניתן לאמן את ילדינו ולפתח את כישורי האמפתיה שלהם, כבר בגיל הצעיר:

1. הדגמה (modeling)

לפני הכול, חשובה הדוגמה האישית שאנו נותנים לילדנו. כשם שאדם מעשן אינו יכול להטיף לאחרים כנגד עישון, כך גם הורה המתנהג בגסות או בזלזול כלפי אנשים אחרים לא יכול להטיף לילדו להתנהג בצורה חברית או אמפתית.

לעומת זאת, התנהגות המבטאת אכפתיות ודאגה אמיתית, לנוכח קושי או מצוקה של הזולת - חשובה יותר מאין ספור מילים או הסברים. הלמידה החברתית המשמעותית ביותר היא דרך התבוננות בהתנהגותם של המבוגרים המשמעותיים בחיי היום-יום.

2. לדבר בשפה של רגשות וכוונות

נמצא, כי "שיח רגשי" מעודד התפתחות של יכולת אמפתית בקרב ילדים. חשוב, כי בשיח היום-יומי שלנו עם ילדינו נקפיד על שילוב של אמירות המבטאות רגשות, רצונות וכוונות, הן של המבוגר עצמו והן של הילד.

לדוגמה: "אני מבינה שמאוד כעסת, אבל אנחנו לא מרביצים". או - "תראה, X בוכה, זה היה לה מאוד לא נעים שדחפת אותה". שיח שכזה, המתקיים בסביבתו של הילד מפתח אצלו בהדרגה את היכולת להיות קשוב ומודע, הן לרגשותיו ולצרכיו שלו והן לאלו של זולתו.

קראו עוד:

ההורים שטסו להודו עם שבעה ילדים

מה שקורה באיה נאפה לא נשאר באיה נאפה

אם לילדה מיוחדת: "יש מחיר כבד להסתרה"

3. לייחס לילד תחושת יכולת

חשוב להעביר לילד מסרים המבטאים אמונה ביכולת שלו להיות סובלני ואמפתי כלפי הזולת. לדוגמה: "אני יודע שאתה יכול לחכות בסבלנות בתור עד שיגיע תורך למגלשה", "אני יודע שאתה חבר טוב, ומוכן לתת גם לאחרים לשחק קצת במשחקים שלך".

4. לעודד ולשבח גילויי אמפתיה 

ילדים בגיל צעיר עדיין מתאמנים בכישורים החברתיים שלהם, לפעמים בהצלחה ולפעמים פחות. חשוב, שכהורים וכמחנכים נלמד לזהות את הניסיונות הראשוניים ו"הבוסריים" הללו ונשבח את הכוונות הטובות שעמדו בבסיסן. למשל: "ראיתי שנתת את המוצץ לאחיך הקטן כשהוא בכה, כי מאוד דאגת לו".

5. שיח מזדמן

אירועים בהם אנחנו נתקלים בבית או ברחוב מדי יום, סיפור שקראנו, תכנית טלוויזיה או סרט שראינו ביחד - כל אלה יכולים להוות הזדמנות נהדרת לשיחה עם הילדים. חשוב לנצל הזדמנויות שכאלה בעודן קורות, כדי להעביר לילד מסר של חמלה והתחשבות כלפי הזולת.

כדי למנוע או לצמצם אירועי אלימות ולייצר חברה סובלנית, סבלנית ומכבדת יותר כלפי הזולת, עלינו לתת את הדעת לפיתוח כישורי האמפתיה של ילדינו - מוקדם ככל האפשר.

תוכניות שכאלה כבר פותחו ומתקיימות בחלק ממסגרות החינוך. מן הראוי להפוך את הנושא לחלק הכרחי מתוכנית הלימודים בכל מסגרת חינוכית אפשרית ולהעלות את המודעות לנושא גם בקרב הציבור הרחב.

נושא שכזה הוא בבחינת השקעה לטווח ארוך בעיצוב דמותה של החברה בה אנחנו רוצים לחיות ולגדל את ילדינו.

הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מטעם סמינר הקיבוצים ומשרד החינוך, עו"ס בעלת התמחות בגיל הרך (M.A) ומפקחת ומדריכה פדגוגית במעונות ובגנים