כך אתם עוצרים את ילדיכם מלהגשים חלומות
לפעמים הילדים באים עם רעיונות ורצונות חדשים, אך ההורים עוצרים את ההתלהבות ברגע מבלי לשים לב. לפני שאתם מחליטים מה מתאים או לא מתאים לילדיכם, כדאי לחשוב איזה מסר אתם רוצים להעביר ואיך לומר את הדברים, מבלי לדכא את היצירתיות שלהם
ליאור, בן 35, הגיע לקליניקה מיוסר, כשהוא בזוגיות ממושכת שבה התקשה להרגיש שהוא אוהב ובוחר. הוא לא הרגיש דחף מיוחד לילדים משלו, לא גילה התלהבות מיוחדת מבחירת תפקידו בעבודה וממימוש רצונות נוספים בחייו. בפגישותינו סיפר על ילדותו ועל הבית בו גדל, שהיה מפתח להבנת קשייו ולהיותו "האיש שמתקשה לרצות".
ליאור גדל בבית עם אבא כעוס תמידית ותוקפני מאוד לילדיו. הוא סיפר על תשוקתו העצומה ליצור מוזיקה ועל שנים של מאבק עיקש לזכות ברמקולים מאביו, שנענו, דרך קבע, בתשובות: ״לך תעבוד. תמיד אתה רוצה מותרות". ובהתייחסות לעגנית של האב: "איזה מוזיקה כבר תייצר?" בפגישות שלנו נזכר בחוויות דומות נוספות מילדותו, בהן ספג גינויים וכעסים, כשכל חטאו היה ביטוי רצונותיו.
שוללים את רצונות הילדים
פעמים רבות, הורים מציבים גבולות באופן חסר גבולות לחלוטין. תשובות תוקפניות שאומרים הורים מבלי לחשוב פעמיים, כמו "אתה מגזים", משתקות את הנינוחות שבה ראוי שילד ילמד לבטא את רצונותיו. בניסיון לשרטט גבולות ילדים רבים למדים, מדי יום, שהרצונות שהם מבטאים אינם לגיטימיים. מבלי דעת, ההורים גורמים לטשטוש רצונו של הילד ושמחת הבחירה שלו, להחנקת רצונות, להטייה של תפיסת המציאות של ילדיהם ולהיעדרה של אבחנה ברורה בין טובתם לטובת הזולת.
האופן בו הורים מציבים גבולות לילדיהם הצעירים עלול להוות מכשלה להתפתחותם כאנשים בוגרים שמבטאים את רצונם ומממשים אותו, כי הוריהם שללו את רצונותיהם מכל וכל וגם דירגו והעניקו לרצונותיהם ציונים שליליים. אותם ילדים הופכים, לעיתים, למבוגרים שלא יודעים לבחור, שמתנגדים לציות לחוקים ושמפתחים חוסר אמון ומרד כלפי סמכות.
דרכים שיעזרו לילדים לפתח דימוי עצמי חיובי ולהאמין בעצמם:
לפני שאתם מציבים גבולות לילדים כדאי לשים לב לדברים הבאים:
1. השתדלו ככל האפשר להנחיל גבולות בנועם. כאשר הגבולות מוצבים באופן כוחני ומכניע, היחסים הופכים לשדה קרב ולזירת התנגדויות והתנצחויות. תנו מקום לקולו של ילדיכם ובטאו את עצמכם בחופשיות. אפשר להציב גבולות, תוך שמירה על קרבה ובוודאי כביטוי של אהבה.
2. אם אתם כעוסים דחו את משימת הצבת הגבולות, כדי שהגבול לא יהיה תוקפני, ובכך חוצה גבול ומשניא. חלק מההתנהגות העבריינית מוסברת על ידי השלטה כוחנית ואלימה של המבוגרים את הילדים.
3. בטרם תציבו גבול, בדקו ביניכם לבין עצמכם האם קבעתם גבול בשל מגבלה או אי רצון שלכם - למשל כאשר אתם לא מסוגלים לראות את עצמכם מבלים עם הילדים בלונה פארק, או שאין לכם אמצעים כספים להיענות לבקשה חומרית.
דברו על המגבלה שלכם, תוך כבוד לבקשה של הילד. עזרו לילדיכם להמשיך להבחין ברצונותיהם ולבטאם, מתוך התלהבות ושמחה. כשאתם מבחינים ומדברים על הרצונות, האפשרויות והטוב שלכם ושלהם, אתם מגדלים ילדים בוחרים, ומבססים את האמון ביניכם לביניהם.
קראו עוד:
השיעור הכי חשוב שצריך ללמד את הילדים
להורה יש זכות לשתף תמונות ילדיו ברשת?
ההורים שטסו להודו עם שבעה ילדים
4. הורים מחפשים גבולות ערכיים אבסולוטיים, מה "נכון" לתת או לעשות למען ילד. הרבה פעמים הנימוקים הערכיים משמשים להורים כתירוץ, שלא להודות במגבלות ובגבולות שלו. הגבול האמיתי הוא למעשה מה ההורים מרגישים ויודעים שהם יכולים ומוכנים לתת לילד, מבלי להרגיש אי נוחות או ערעור כלכלי.
5. מסר או מוסר כפול? חלק גדול מההורים מטיפים לילדים לעצמאות ולצניעות, או להפסיק לצרוך בהפרזה סלולריים ומסכים למיניהם. לרוב התביעה אינה עולה בקנה אחד עם ההתנהלות שלהם, ועם הדוגמה האישית שהם מספקים.
6. האם אתם מבקשים להקנות לילדיכם בחירות מגובות בשיקול דעת? הקניית כלים, כמו שיקול דעת טרם בחירות, היא מטרת חיים ארוכת טווח שלא תושג בהצלחה בהנחתות ושלילה מכל וכל. בכל תחום, חוץ מכאשר מדובר בסכנת חיים, נסו להעניק לילדיכם מידע שיעזור להם לחשוב על המחיר, התועלות והחסרונות של הרצונות וההעדפות שלהם.
7. הבחנה בגבול שעובר בין הילדים להורים - אמנות הצבת הגבולות נעוצה גם בכושר ההבחנה היכן עובר הגבול בינינו לבין ילדינו. או בהיעדרו של הגבול - לדוגמה: אמא ספורטיבית שלוחצת על בתה לבצע פעילות גופנית היא אמא המתקשה להבחין בינה לבין ביתה.
מומלץ לשאת ולתת עם ילדים כחוויה שיתופית ונעימה ולא מאשימה, תוקפנית ופוגענית. יהיה זה יעיל יותר ונעים יותר להציב גבול, תוך שאתם מספרים על עצמכם בענווה מסויימת, לדוגמא: הילד ביקש כסף לבילוי יקר או לפריט יקר? במקום לגנות ולשלול מכל ממליצה לשבח את הרצון, ולשתף ביכולת האמיתית, או בגבול האמיתי שלכם. למשל: "זה כל כך יפה שאתה רוצה, אבל לנו אין כסף עכשיו".
כהורים איננו כל יכולים וחלק גדול מההתנגדות שלנו לרצונות שמבטאים ילדינו
נעוצה במגבלות שלנו ולא באמת מוחלטת. גבול במהותו נועד להיות סימון שטח ולא כיבוש.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית
לפנייה לכתב/ת 
