הגננת שמלמדת על שוויון בדרך מקורית

החשיבות של התייחסות שווה ומכבדת במערכת החינוך לכל ילד, ללא הבדל דת, גזע ומין, ברורה ומובנת, אבל כמה באמת מיישמים בפועל, מעבר לסיסמאות הגדולות?

כשאווקה (קובי) זנה עבר עם משפחתו מקריית גת לראשון לציון, בתו בת השנתיים הייתה הילדה היחידה בגן מהקהילה האתיופית. בשיחה עם הגננת, זנה ביקש לקשט את הגן, כך שיהיה גיוון בבובות ובקישוטים, ושהתכנים יהיו מותאמים לכל הילדים.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

הגננת, יעל כהן, נענתה בשמחה, ובעקבות הפרסומים הפחות חיוביים שהיו לאחרונה בנושא, על כך שילדים מהקהילה האתיופית הופרדו משאר הילדים, חשוב לה להדגיש את חשיבות הנושא: "ה'אני מאמין' שלי הוא שווה בין שווים, לחנך שאין שוני. אני חושבת שזה לא פחות חשוב ממוטיבים של ערכי ראש השנה".

"הילדים מחקים את המבוגרים"(צילום: אלבום פרטי)

כהן, גננת ב"גן של יעל" לגילאי שנה עד ארבע, במשך 16 שנה, מדגישה: "יש לי בגן ילדה כהת עור, כל הסביבה שמקיפה אותה היא כזו - הסבתא והסבא, האחים, אבל מנגד, הדמויות שהיא רואה בגן לא תואמות את המשפחתיות שלה. אם לא אעשה זאת, אני לא מחברת אותה לעצמה".

במה זה בא לידי ביטוי?

"למשל הייתי צריכה לקנות לקראת ראש השנה מוטיבים שקשורים לחג. יש דמות ורואים ילד מחזיק שופר, אבל אין ילד כהה עור שמחזיק דבש או ילדה ג'ינג'ית.

"במפגש בתחילת שנה אני נעזרת למשל בבובת יד. יש בובה לבנה, אבל רציתי שתהיה גם בובה כהה. פניתי לספקים, חנות שכולם קונים ממנה ואמרו שאין כאלו, שהן לא קיימות ואין טעם לנסות. לא ויתרתי. ידעתי שאם אתחיל לייצר לחץ, זה יעבוד. הפצתי בקרב חברותי הגננות, שבאו יחד איתי בדרישה".

הלחץ השפיע, כהן כאמור הצליחה לגייס גננות נוספות, מצאה ספק אחר, שבזכותו יצרה בגן לוח תוכן עשיר ומגוון עם כל הדמויות. "אני חושבת שזה תרם. בעבר לא רצו לייצר, היום יש יותר פתיחות. יש עוד דרך לשינוי, אבל זו בהחלט התחלה", היא אומרת.

בובות בכל מיני צבעים(צילום: אלבום פרטי)

זנה, שבמקצועו הוא עו"ד וראש היחידה הממשלתית למאבק בגזענות במשרד המשפטים, אומר: "זה פתח לה את הדרך לגוון בכל הסוגים. יש ילדים עם משקפים וילדים בלונדינים. אני יודע שזה לא היה פשוט עבורה. זו יוזמה אישית והיא הובילה את השינוי. היא פנתה לספקים, עשתה 'קואליציה' עם גנים אחרים כדי לייצר גיוון בגן. הילדים נחשפים לבובות, לתמונות, וזה נשאר איתם".

מדוע זה חשוב לדעתך?

"אני חושב, וזה גם ידוע לפי מחקרים, שככל שנקדם ונחשוף מגיל מוקדם למגוון של שונות, יהיה קל להטמיע בקרב הילדים, ואז לא ניצור בורות וחוסר הכרות, ובעתיד נתקל בפחות גזענות.

"אם יכולתי, הייתי כופה חינוך למניעת גזענות מגיל שלוש. אבל זו הזדמנות להראות גם למשרד החינוך שיש יוזמות פרטיות שרואות בערכים שכאלו כתפיסת עולם".

קראו עוד:

אפשר "להפיל" כל קושי על הפרעת קשב?

שאלות שעוזרות להתמודד עם קושי בלימודים

למה רק ילד אחד במשפחה עוזר בבית?

איך הבת שלך מרגישה בגן?

"היא לא רואה את עצמה כחריגה או זרה, משום שגם כאשר ציורי הקיר והתכנים שמועברים, אז כל התפיסה של הגן שהבת שלי לא חריגה. היא בנאדם, עולם ומלואו, פסיפס חברתי בגן. היא רואה את עצמה בהמון אופנים, דרך המרחב שנוצר.

"כשההתייחסות שווה ומכבדת, כשמראים לה שהיא חלק מהחברה, היא הולכת שמחה לגן, וחשוב לייצר את המרחב הזה בכל מקום. מקווה שמשרד החינוך ייקח דוגמה, כתפיסה ערכית".

פסיפס חברתי בגן(צילום: אלבום פרטי)

כהן מספרת שהיא מקפידה להתייחס לכל שונות של ילדי הגן. "בשנה שעברה הייתה לי ילדה לקוית שמיעה. האמא חששה איך הילדים בגן יגיבו. ביקשתי ממנה שתביא לגן את מכשיר הדמה. הנחתי את המכשיר על האוזן שלי והסברתי להם על המכשיר.

"במשך יומיים הם גילו בו ענין, הבינו שזה לא נורא, ולכן כשראו את הילדה שהגיעה פתאום עם מכשיר שמיעה, זה נראה להם טבעי, וכך התנהגו כלפיה. אנחנו מחנכים לשוויון דרך חיבוק ואהבה, ולא כאמירה. אני חושבת ששיוון מתחיל בנו, המבוגרים.

"הילדים פוגשים בכל הדמויות במשחקים, במפגשים ובלוחות התוכן, ואז הם משחקים עם הילדים. זה יוצר אינטראקציה והם פתוחים יותר. לצערי, לא תמיד זה בא להם בטבעיות, אבל הם נפתחים אחד לשני, יושבים זה ליד זו בשולחן האוכל, מחזיקים ידיים וזה כבר נראה טבעי להתגלש במגלשה ביחד.

"הילדים מחקים את המבוגרים. הם רואים איך אנחנו מתנהגים, ולאט לאט זה מושרש בהם. אם נתייחס לכולם כשווים, יהיה נעים יותר ונגדל דור אמיתי".