כך נראה יום של הורה שעובד מהבית
עבודה מהבית נשמעת כמו שילוב מוצלח בין הזמן עם הילדים להשקעה בקריירה, אבל מה קורה כשכל רגע הילד רוצה לומר משהו, ואיך מגיבים לריבים ובקשות להסעות באמצע יום עבודה? כמה דברים שאתם צריכים לדעת לפני שמחליטים על הצעד
יש לא מעט מקצועות בהם ההורים עובדים מהבית או שעובדים בערבים, וביום הם זמינים לילדים. זה אכן חלום, אך יכול להפוך במהרה לחלום בלהות ולטמון בחובו לא מעט טעויות בחינוך וביחסים עם הילדים. אם לא יודעים לשים גבולות, אפשר בקלות לגדל ילד מפונק ותלותי . אגב, את הגבולות שמים לעצמנו ולא לילדים.
האם זה מתאים לכל אחד?
לא בטוח. כמו בכל נושא והחלטה יש מחיר ויש תמורה. הפנטזיה על ילדים החוזרים מהמסגרות בשעות הצהריים לארוחה חמה והורה מכיל ומחבק יכולה להיות נחמדה ומספקת, ויחד עם זאת יכולה גם להיות מאוד שוחקת וסיזיפית. כל מה שמכיר הורה העובד מחוץ לבית מקבל ההורה העובד מהבית בווליום הרבה יותר חזק ובתדירות הרבה יותר גבוהה.
אם הבשילו התנאים והגיעה השעה מבחינתכם לעשות את השינוי ולעבוד מהבית, קחו בחשבון כי התנאים החשובים להצלחת הקשר בין ההורה לילד הוא הקשבה נכונה ומעורבות מידתית.
היום הגרוע בחיי
כשהילדים חוזרים הביתה מהמסגרות הרבה פעמים הם מגדירים את היום שהיה כ"יום הכי גרוע בחיים שלי". כששמעתי את המשפט הזה בפעם הראשונה הייתי מזועזעת, וגם היום שלי הפך להיות גרוע לא פחות.
אל לנו לשכוח שהילדים חוזרים לעיתים עייפים, רעבים וטעונים מהמאבקים והתסכולים עם החברים או עם אחת מדמויות הסמכות, ישר אל תוך זרועותינו, והורה העובד מהבית מקבל את המידע טרי וטעון.
ברוב המקרים, מה שנראה נורא ביותר בצהריים חולף עד הערב ונהיה פעוט ושטותי, כך שהורה הפוגש את ילדו בערב בכלל לא ייחשף למידע הזה, והילד גם ירוויח מכך שילמד להתגבר על הקשיים ולהכיל תסכולים. האינסטינקט הראשוני של כל הורה כמעט הוא לפתור הבעיה כדי להעלים את המצוקה של ילדו.
קראו עוד:
מקסים בגן וזועם בבית - מה עושים?
סיפורה הטראגי של מעיין: שני האחים נפטרו תוך שבוע
כך מלמדים ילדים בקליפורניה לדבר מול קהל
כל מקרה לגופו, ויש מצבים אשר יש להתערב אבל השאלה הנשאלת היא מה הגבול בין התערבות למעורבות? כשילד לא פותר בעצמו את האתגר וההורה מסדר לו את המציאות בכל פעם כשקשה לו, הוא לומד שהוא כנראה לא מסוגל בעצמו וצריך עזרה. הוא בקלות יכול להפוך לתלותי.
כשהילד חוזר ממסגרת הוא נשאל על ידי ההורה "איך היה?" אם יענה - "בסדר", השיחה בדרך כלל מסתיימת אבל אם יענה "נורא ביותר" הוא מזהה שההורה כל כולו התגייס לטובתו, כל תשומת הלב מרוכזת בו, ולא פעם הוא לומד לייצר דרמות וסיפורים על מנת לקבל תשומת לב בלעדית. אין כמעט הורה שלא יפול במלכודת הזו .
האם ריבים בין אחים יכולים גם להועיל? צפו:
כשהורה עובד מהבית כל ארוע נהיה דרמטי וגדול יותר. ההורה העובד בחוץ לא רואה את הילד מכונס בעצמו בשעות אחר הצהריים המוקדמות, הוא לא שומע את האכזבה של הילד מכך שלא תייגו אותו באינסטגרם או ששתי חברות קבעו ללכת לקניון ודווקא הבת שלו לא הוזמנה, ואז מזבוב נהיה פיל.
הרי זה כבר ידוע שלהיכן שמרוכזת תשומת הלב הוא זה שגדל, ולכן אל לנו בתור הורים נוכחים פיזית בבית ליפול למלכודת הדרמה היתרה. יש לנרמל ולענות רק כשנשאלה דעתנו ולא כי במקרה עברנו ושמענו את המתחולל בעולמם של המתבגרים.
חברת הסעות ושירותים מיותרים
שעת צהריים, הילד סיים מסגרת, ההורה בבית ואז מתחיל הטלפון היום-יומי - "בוא תאסוף אותי מבית ספר. חם/קר מאוד". ההורה בדילמה, חושב לעצמו - "מה בדיוק הבעיה לאסוף אותו אם אני בבית?" אבל מה הילד מפסיד מהשירותים המיותרים? בדרך הביתה יש המון שיחות חברים ותכניות הנרקמות להמשך היום בין החברים.
אפשר להחליט על יום בשבוע שבו ההורה אוסף ומסיע ובשאר הימים לשחרר את רגשות האשם, וגם אם אתם בבית ויכולים לאסוף/ להקפיץ לתנועת הנוער, תסרבו בנימוס. פינוק משמעו לעשות עבורם את מה שיכולים לעשות בעצמם באופן קבוע.
הוא הרביץ לי
כהורים העובדים מחוץ לבית אתם בטח מכירים את הטלפונים של הילדים עם תלונות על האח שלקח, הרביץ או העליב. מרחוק אפשר לסנן את השיחות הללו. המעורבות היא חלקית ולא תמיד מתאפשרת עקב אילוצים מהעבודה.
כשהורה עובד מהבית, הריב מתחולל לנגד עיניו והוא ממהר לכבות את השריפה ולעצור את הריב. בכך ההורה מונע מילדיו מיומנות חברתית חשובה של משא ומתן ופתרון קונפליקטים.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הרבה ריבים בין אחים הם הצגה להורה, וכשהקהל נוכח כל היום בבית, ההצגה יכולה להמשך אלא אם נשכיל לעצור אותה. ביחסים בין אחים הכי חשוב זה לא להתערב, אלא אם מדובר בבטיחותו ובביטחונו של הילד, וכשהורה עובד מהבית האתגר הרבה יותר קשה אך אפשרי.
הקשבה נכונה ושימת גבולות נכונים הן הדרך למערכת יחסים בריאה בין הורים לילדים בכלל ולאלו העובדים מהבית הן אתגר אפשרי אם מכניסים מודעות ומשחררים את רגשות האשם.
איך עושים את זה נכון?
1. יש להגדיר מראש שעות עבודה שבהן אתם לא זמינים, גם אם אתם נוכחים בבית, וליידע את הילדים שבשעות הללו אתם בעבודה ואינכם זמינים לשאלות, תלונות ושירותים כאלו ואחרים. זה הגבול שעליכם להציב לעצמכם ולעמוד בו גם אם המקרה נראה בעיני הילד מאוד דחוף. הילד לומד להתאפק ולכבד את הזמן של ההורה.
2. להיות נוכח פיזית - כשאתם לא עובדים, שבו ליד הילד, בגובה העיניים. מומלץ להתנתק מהמסכים, ופשוט להיות נוכחים. לעיתים דווקא ההורים הנוכחים זמן רב בבית לא שמים לב דגש על הנוכחות האיכותית.
3. לפעמים הילד זקוק שרק נקשיב לו - הוא פורק וזו הזדמנות עבורנו להאזין, לחבק אותו, להתרכז במבט עיניו ולהקשיב ברוב קשב לדבריו.
4. לא תמיד לרוץ ולפתור להם את הבעיות, אלא להכיר ברגשות השליליים שלהם. בהקשבה אמתית מקבלים את האדם כפי שהוא. בהקשבה האדם מבקש הבנה, הכרה ותוקף להיותו ולאפשר לו להיות מי שהוא.
אנחנו מונעים מאנשים להתמודד עם הקושי על בסיס יומי בלי לשים לב, וממהרים לפתור, ובכך מפספסים את ההקשבה האמתית. לדוגמה, הילד אומר "אתה אף פעם לא משחק איתי". התגובה שלנו - "רק אתמול שיחקנו יחד". עדיף לומר - "אני מבין שאתה רוצה שנשחק יחד אבל כרגע אני עסוק". המסר הוא - ההורה לא עסוק בלהצדיק את עצמו אלא במתן תשובה אדיבה למעשיו.
5. תנו לילד להציע פתרונות, צרו שיח מעורר מחשבה - תוכלו להעצים אותו עם שאלות כמו "מה לדעתך תוכל לעשות מחר כדי להשתתף במשחק עם החברים?"
כשהורים עובדים מהבית הם יותר גמישים ויותר נוכחים בחיי הילדים, לכן חשוב להכניס לחינוך: מידתיות, מודעות, שימת גבולות ברורים ואמפתיה להורות מקרבת וליחסים תקינים בבית.
הכותבת היא מדריכת משפחות וסדנאות, מנהלת התוכן של מרכז הורות גבעתיים
לפנייה לכתב/ת 
