15 שאלות מעצבנות שהורים שואלים
"למה אתה עושה לי את זה?", "מי הרשה לך?" ו"יש לך חברה" הן רק חלק מהשאלות המעצבנות שהורים שואלים. למה הן כל כך "מקפיצות" את הילדים ומה אפשר לומר במקומן?
אתם רוצים שיהיה להם טוב אבל לפעמים שואלים שאלות שלא מועילות בשום צורה ורק מעצבנות. אז מה הסיבה שכדאי להימנע מהשאלה "למה את עושה לי את זה" ומה אפשר לומר במקום - "למה אתה צועק?"
שירי בכר, מנחת הורים ומרצה:
1. מתי תתבגרי?
אנחנו מצפים מהם להפגין אחריות ושיקול דעת. הגיוני לגמרי, כמו שהגיונית העובדה שהם לא תמיד עומדים בציפיות. השאלה "מתי תפסיק להתנהג כמו ילד?" היא שאלה מתסכלת, ויותר משהיא מכעיסה, היא מעליבה, כי כבר מגיל קטן הם רוצים להיות גדולים. וכך, במחי יד אנחנו מבטלים כל הישג ומאמץ, ומחזירים אותם לנקודת ההתחלה.
על השאלה שלנו שנשמעת יותר כמו ביקורת, אין להם באמת איך להשיב. השתדלו להימנע מההכללה. אם יש עניינים נקודתיים תאירו/תעירו. זה יעורר פחות התנגדות, יניב יותר קשב וסביר להניח שיקדם מהר יותר את השגת המטרה.
לגדל ילדים שמאמינים בעצמם:
2. למה אתה צועק?
הכי מעצבן כשאנחנו שואלים את השאלה הזו רגע אחרי שאנחנו צעקנו. כאילו הצעקות שלנו לגיטימיות ושלהם לא. אגב, הסיבה לרגישות שלנו לצעקות שלהם, היא כי נדמה לנו שהן מעידות על חוצפה, חוסר כבוד או הערכה, אבל צעקה היא לפעמים רק צעקה.
בדיוק כמונו, גם הם מרימים קול לפעמים כדי להישמע יותר טוב או כדי לפרוק תסכולים. ולכן, כל עוד השפה מכבדת והדיבור לא פוגעני או משפיל, טוב נעשה אם נאזין לדברים ולא נהפוך את הווליום למרכז הדיון, נציע לתת לרוחות להירגע ולדבר אחר כך, או לכל הפחות ננסה לא להגיב לצעקה בצעקה, כי דווקא דיבור שקט גורם לכולם להנמיך את הקול.
3. מי הרשה לך?
קורה שהם עושים משהו שלא מוסכם עלינו ומכניס אותנו ללחץ גדול מהרגיל. השאלה "מי הרשה לך" מייצגת מצב של לחץ שכזה. מה רלוונטי מי הרשה? סביר להניח שהבעיה שלנו היא עם המעשה ולא עם נותן הרשות. הבעיה בשאלה הזו שהיא מבטלת את הזכות או היכולת של הילדים שלנו לשיקול דעת. ברור שלא בהכרח לכך אנחנו מתכוונים, אבל זה מה שמשתמע ממנה.
ההמלצה החמה היא להתמקד במעשה ולא בנותן הרשות, ולזכור ששאלות שמבטלות את תחושת הערך מניבות תסכול ויוצרות התקוממות או רתיעה, ומומלץ להימנע מהן.
רוני לנגרמן־זיו, מדריכת הורים, מכון אדלר:
4. למה אתה עושה לי את זה?
משפט כזה נאמר בדרך כלל מתוך כעס, עצבים וחוסר אונים, וברגע של רוגע בואו נחשוב מה בעצם אנחנו אומרים - "למה" שנאמרת בסוג כזה של משפט אינה מילת שאלה כלל כי אתם לא באמת מצפים לתשובה, אלא היא מילת ביקורת, וביקורת לא תעלה מהצד השני תשובה הגיונית, אלא התגוננות, כעס או התעלמות.
חשוב לדעת שהילד לא עושה דווקא (אלא אם כן אנחנו במאבק כוח חריף), אלא עושה בעד עצמו. הוא מחפש את הדבר הבא שמעניין אותו, ובדרך כלל לא מתכוון לעצבן אותנו.
5. למה רק אני עושה הכל בבית הזה?
כשאנחנו נכנסים הביתה ועינינו חושכות מהבלגן, ומתחילים לסדר תוך צעקות בסגנון הזה, לא סביר להניח שמישהו יבוא לעזור. כולם מנסים להתרחק מהסערה המטורפת הזו. גם במשפט הזה "למה" אינה שאלה אלא תלונה.
כשאנחנו רוצים לגייס את הילדים לעזרה, ניקח רגע נשימה לפני ההתפרצות, ובמקום כל התלונות האינסופיות תוך כדי סידור לגמרי לבד, נבקש בקשה ספציפית: - "בואו תעזורו לי רגע", "תוכלו בבקשה להרים את התיקים מהכניסה? תודה". להפוך תלונה לבקשה, תוך כדי שימוש במילים בבקשה ותודה, הוא אחד הכלים האפקטיביים ביחסים בכלל, ובהורות בפרט.
קראו עוד:
בדקנו: שיחות עם הילדים רק בווטסאפ
"המעבר למגורים משותפים הוא רעידת אדמה"
הפכו לחברות הכי טובות בזכות הלידה
6. למה החברים שלך לומדים ואתה כל היום משחק?
כל השוואה לבני גילו: "למה ניר למד למבחן ואתה לא?", "למה מאיה לא מדברת ככה להורים שלה?", "למה שירה ידעה מה צריך להביא להיום ואת לא?" - מעליבה מאוד, סוגרת ואינה מאפשרת למידה כי הילד מרגיש שאנחנו מעדיפים את חבריו על פניו.
אסור לנו להשוות את הילד שלנו לאחרים. כל ילד מתקדם על הציר האישי שלו, ואנחנו יכולים להשוות אותו רק לעצמו, ובהשוואה הזו חשוב בעיקר להתרכז בהצלחות, למשל - "אתה יכול להיות גאה בעצמך שהיום זכרת להביא לי את האישור לחתימה".
7. למה אתה כזה נודניק כמו אבא שלך?
השוואה שממנה גם הילד וגם ההורה השני יוצאים רע, נאמרת מתוך כעס וללא שליטה עצמית. שימוש בילד ככלי נשק במלחמה בין ההורים גורם נזק כבד לכל הצדדים. חשוב לנשום רגע לפני שאומרים משפט כזה ולנסח את המסר אחרת.
אם אתם רוצים להעיר משהו לילד, עשו זאת בצורה שמכבדת אותו ושאינה מערבת את הכעס על ההורה השני. ואם אתם מאוד כועסים ולא יכולים להגיב עניינית - עדיף ללכת לחדר השני ולהירגע.
ליאת קרן, מטפלת משפחתית:
8. יש לך חברה?
כשהילדים קטנים הם יענו על כך בתמימות האופיינית לגילם. בגילאי העשרה השאלה נכנסת לקטגוריית "השאלות הכי מעצבנות שההורים שואלים" ויש סיכוי טוב שאף תעלה לגמר, מאחר ובשלב זה הם מבססים את עצמאותם בנפרד מהמשפחה והחברים תופסים מקום מרכזי ומשמעותי יותר.
שאלה מסוג זה נחשבת אישית ופולשנית. בגדר מוקש. אם אין חברה - זו עשויה להיות נקודה רגישה. אם יש ובחר לא לספר, סיבותיו עמו. כשירגיש נוח ישתף או יזמין אותה הביתה. רוצים להיות בעניינים? יותר חשוב שתדעו לאן הוא הולך, עם מי ועד מתי. לא כתחקיר בטחוני, אלא כדי שתוכלו להיות זמינים עבורו במידת הצורך.
9. רוצה תרד (או כל מאכל בריא אחר שהילדים לא אוהבים)?
שאלה מסוג השאלות הנשאלות בזמן הארוחה ומעצבנות את הילדים בקביעות כי הרי ידוע שהם לא אוהבים, אז למה לשאול שוב? כי זה בריא? כי מקווים שהתשובה תשתנה? במציאות, ככל ששואלים יותר זה מעצבן יותר והסיכוי לשיתוף פעולה במצב כזה יורד.
איך כן? אפשר לנסות בצורות הגשה שונות, בשיחה על תועלות ויתרונות, או בדרך משחק "אתגרים" בסגנון "המירוץ למיליון" - מנסים טעמים חדשים.
משפטים שילדים אומרים על אוכל:
שיר דרור, עובדת סוציאלית קלינית:
10. למה את לא נפגשת עם חברות?
הכוונה שלכם כהורים יכולה להיות טובה - אתם רוצים שלבתכם יהיו לה קשרים קרובים, אבל אם היא לא נפגשת עם חברות, אולי יש סיבה שאתם לא מודעים לה. למשל יכול להיות שהיא זקוקה לזמן עם עצמה יותר מאחרים והיא נהנית מכך, אולי היא בכלל לא מוזמנת והשאלה לוחצת לה על נקודה רגישה וכואבת. ייתכן גם שהיא נמנעת כי לא יודעת איך לייצר אינטראקציה.
בניסוח השאלה באופן הזה, יש מרכיב של האשמה והתרסה. במקום זאת התעניינו בה, באופן אכפתי ופתוח, ואז ישנה סבירות גבוהה יותר שתזכו לתגובה משתפת, שתאפשר לכם לייצר דיאלוג, להגיש עזרה אם צריך או פשוט לתמוך בה ולתת לה תחושה שהיא לא לבד.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
11. למה אתם לא יכולים בלי לריב?
פעמים רבות, הורים נותנים פרשנות של מריבה להתגוששות בין אחים, כי קשה להם עם הרעש או שהם סבורים שאחד הילדים במצוקה, אלא שלרוב מדובר בדינמיקה בריאה שמלמדת את הילדים לחלוק, להתעקש, לוותר ולנהל משא ומתן.
השתדלו להיות בעמדת התבוננות עד כמה שניתן. נסו להבין את מהות הדינמיקה - האם אחד הילדים סובל? האם שניהם נהנים? האם יש ניצול של עמדת כוח או שגם החזק שומר על גבולות סמויים כדי לא לפגוע בחלש בצורה מוגזמת? הנטייה לגונן על הקטן או החלש היא טבעית ואוטומטית, אך לעיתים עלינו לרסן אותה לטובת התפתחות נורמטיבית ובריאה.
12. למה אתה לא יכול להיות רגוע כמו אחיך?
וכמוה שאלות השוואתיות אחרות בין אחים. כל ילד הוא אחר, על יתרונותיו וחסרונותיו, ובכלל מי מאיתנו אוהב שמשווים אותו לאחרים? אצל הילד המושווה לרעה, זה יכול במקרה הטוב לעורר תחושת נחיתות, ובמקרה הרע לעורר אנטגוניזם כלפי האח שאליו הוא מושווה.
האלטרנטיבה היא, להתייחס לילד בהשוואה לעצמו, תוך הדגשת המסוגלות - "שמתי לב שבשבת האחרונה היית רגוע מאוד ועכשיו אני רואה שאתה צועק הרבה. בוא נחשוב יחד, מה היה בשבת שעזר לך להיות רגוע?". באופן זה, הילד יהיה פתוח לשמוע את הדברים, כי יבין שאתם מזהים בו גם את היכולת, ולא יחוש מותקף בביקורת שתקשה עליו לשתף אתכם פעולה.
האם ריבים בעצם מועילים?
לאה שטרן, מרצה ומנחת הורים, מכון אדלר:
13. למה אתה מתבייש כל הזמן?
לא מעט ילדים נוטים לביישנות. הם סוקרים את הסביבה ונפתחים אליה בקצב שלהם. כהורים, אנו נוהגים לדרבן את הילד להשתחרר מהביישנות, ולכן נאמר משפטים כמו "תפסיק להתבייש", "למה אני האמא היחידה שנשארת איתך ביום ההולדת?"
עלינו להבין שלכל ילד יש את הקצב שלו. נתעלם מהביישנות ונעודד את הילד כאשר הוא בוחר לפעול ולהעז.
14. למה החדר שלך כל הזמן מבולגן?
החדר המבולגן של הילד הוא אחד הנושאים הנפוצים המעכירים יחסים בין הורים לילדיהם. חשוב שנבחין בין המרחב הציבורי בבית לבין המרחב הפרטי עליו אחראי הילד בלבד. נקבע איתו הסכם מה אנו מצפים לגבי החדר ומהן התחייבויתיו, וכמו כן מה יפסיד אם לא יעמוד בהתחייבויות אלה.
כך גם נלמד את הילד להתנהל בעצמאות, נלמד אותו לקחת אחריות על בחירותיו ובעיקר ניתן לו את התחושה שאנו מאמינים בו וסומכים עליו. תחושה שלא ניתן להשיג במשפט מיותר של תיאור החדר המבולגן.
15. למה אתה כזה חוצפן?
לא פעם הילד שלנו מביא אותנו לידי כעס או צעקות ואנו כועסים על החוצפה ועל טון הדיבור. בדרך כלל גם טון הדיבור שלנו עולה ומסלים בסיטואציות אלה. כשכך הוא המצב, אנו מדגימים לילד הלכה למעשה חוסר כבוד לאחר, דיבור תוקפני ובעיקר אנו מלמדים אותו להתנהג בצורה כזו כאשר משהו לא קורה כפי שהיינו רוצה שיקרה.
הילד שלנו לומד מההתנהגות שלנו ויש סיכוי גבוה שאף יחקה אותה. לכן, ניקח נשימה, נזכור שאנחנו המבוגר האחראי, ונגיב עניינית בטון רגוע ומכבד.
לפנייה לכתב/ת 
