דרכים לעזור לילדים לנצח את הדחיינות
"אחרי שאסיים את המשחק" ו"עכשיו אני עייף" הם רק חלק מהמשפטים שילדים אומרים כדי לא להכין שיעורים או ללמוד למבחן. לפעמים זה סימן שקשה להם בגלל הפרעות קשב וריכוז או קשיי התארגנות שונים, וההורים יכולים לעזור על ידי הנחיות שיעשו סדר בבלגן
אני מניח שהסיטואציה הבאה תהיה מוכרת לחלק מכם היטב - הילד סיים לאכול, לראות טלוויזיה, לשחק על המחשב, הגיע הזמן לעשות שיעורים, אבל הוא נמצא באזור אחר. אז אחרי שביקשתם, הערתם, הזכרתם, פעם, פעמיים, שלוש, לרוב תגידו - "אולי תתחיל כבר את השיעורים, למה אתה מחכה?" התשובות יהיו מגוונות: "יש עוד זמן", "רגע, אני רק מסיים את המשחק ומתחיל", "לא עכשיו, אני עייף".
כהורים לילדים עם הפרעת קשב אנו שומעים תכופות את התשובות הללו ומרגישים איך התיסכול גובר ואי ההבנה מדוע הם כל הזמן דוחים, מתמהמהים ומתחמקים עד לרגע אחרי האחרון, גורמת לנו להגיב לא מעט פעמים בכעס ועצבים.
חשוב להבין שלדחיינות יש הסבר. הדחיינות אינה צונחת על האדם משום מקום, אלא נובעת לרוב מקשיים בתפקודיים הניהוליים, אשר מהווים מקור הקושי לרבים מהמתמודדים עם הפרעת קשב. התפקודים הניהוליים הם למעשה אוסף של תהליכים קוגניטיביים-מנטליים אשר מתפתחים לאורך הילדות, כששיא הבשלות מגיע בגילאי 20-18. תהליכים אלו מאפשרים לנו לבצע פעולות חשובות כמו תכנון, ארגון, בקרה, פתרון בעיות לטווח ארוך וקצר ומסייעים לנו לחבר בין המשימה הנדרשת כרגע לבין התנסויות העבר ופעולותינו בהווה.
לילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב יש קושי רב בהפעלת התפקודיים הניהוליים ולעיתים תכופות הם זקוקים לסיוע על מנת ללמוד להפעיל ולהשתמש בהם בצורה מותאמת. קושי בתפקודים הניהוליים יבוא לידי ביטוי במעגלים רחבים בחיים, למשל: בלמידה, בתחום הרגשי (ויסות רגשות ועיבודם), במצבים חברתיים, מערכות יחסים ועוד.
סיבה לדחיינות - "נראה לי קשה מדי"
פעמים רבות המשימה הנדרשת לביצוע נתפסת בעיני המבצע (ילד או מבוגר) כקשה מדי, כמשהו שהוא אינו מסוגל לעשות, שאין לו את הכלים הנדרשים ושזה לא ברמתו.
הפתרון: לקיים שיחה פתוחה, כנה ובעיקר מכילה שבה תוכלו להבין מה נראה קשה מדי ולמה זה נראה קשה. לנסות לפורר את אותה משימה למשימות קטנות וברורות יותר, ובמקביל לתת לו לחוש שאתם כאן בשביל לעודד, לחזק ולתת סיוע ככל שנדרש.
קראו עוד:
שינויים קטנים בכיתה שיעשו הבדל גדול
"האובססיה לאיתור מחוננים עברה כל גבול"
איך אפשר לזהות דיכאון אצל ילדים?
סיבה לדחיינות - "אני מתקשה להתחיל במשימה"
הרבה מאוד פעמים הקושי מצוי בפעולת ההתנעה, כלומר בסיבוב המפתח בסוויצ' של האוטו כדי להתניע את התהליך, או במילים אחרות - להביא את עצמך למצב של עשיית המשימה.
הפיתרון: עזרו לילד לקבוע נקודת זמן מדויקת להתחלת המשימה. תנו לו להחליט על עיתוי שמתאים לו, אבל הכרחי שהוא יהיה מדויק. כשצריך, תזכירו או הציעו לילד להשתמש בתזכורת שבטלפון, על מנת למנוע את התירוץ הידוע "שכחתי".
סיבה לדחיינות - "אני מוצף"
כן, התחושה הזו של הצפה במשימות, עבודות, מבחנים, שיעורי בית ומטלות החיים חוזרת פעמים רבות ומהווה את אחת הסיבות המרכזיות לדחיינות, גם אם המשימה שעומדת בפניהם חשובה ממדרגה ראשונה.
הפתרון: לסייע לפרק את המשימה, לתת יחידות קטנות ובכל פעם לקבוע משימה אחת ולטווח זמן קצר. חשוב לזכור שאחרי כל סיום יש לחזק ולעודד. סדר וארגון בסביבה הקרובה יסייעו להפחית את ההצפה.
סיבה לדחיינות - "אני לא אוהב לבצע את המשימה"
מי אוהב לבצע משימות? רובנו לא, אבל הרבה מאוד ילדים ומבוגרים מונעים מתוך ההרגשה של "אוהב" או "לא אוהב". ובפועל, כשהם אוהבים משהו הם יתאמצו יותר, וכשלא הם פשוט יוותרו.
הפתרון: אין טעם להכנס איתם לדיון ולנסות לשכנע אותם שהם בעצם טועים ומה שהם מגדירים כלא אוהבים הם אוהבים וכמה זה יעזור להם בעתיד, זה לא יעזור. מה כן אפשר לעשות? להגיד בצורה ברורה וחד משמעית - "כן, אני מבין/ה שאתה לא אוהב וזה אפילו בסדר, אבל אין צורך שתאהב, אף אחד לא ביקש אהבה, אלא יש צורך לעשות ובוא נראה עכשיו איך נעשה. את האהבה נשאיר לדברים אחרים".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
סיבה לדחיינות - "לא יודע לנהל את הזמן"
לרבים מהילדות והילדים (גם מבוגרים) מאותגרי הקשב יש קושי רב בניהול זמן. לרוב תחושת הזמן לא קיימת, החיים מתנהלים ב"כאן ועכשיו" ובסוג של "כיבוי שרפות". מרחק החשיבה מסתכם במקרה הטוב ביום שלמחרת ובמקרה הפחות טוב בעשר דקות הקרובות.
.
הפתרון: ללמד אותם כיצד לנהל את הזמן - אם אתם לא יודעים תפנו לעזרה מקצועית, כי ניהול זמן זה אחד הפרמטרים הכי חשובים ביצרת סדר יום שבו ניתן להספיק ולהכיל את כל המשימות. לימוד ניהול הזמן כולל ניהול שגרת היום, דרך בניית תוכנית עבודה על פי ימים ושעות עם בניית סדרי עדיפויות והקמת עמודות של תאריכי יעד לכל משימה. מומלץ להשתמש באמצעיים הטכנולוגיים הרבים שיוכלו לסייע ולעזור לשלוט בזמן .
ומה נעשה על מנת שהשינוי המיוחל יתרחש?
עלינו להגדיר עם הילד את הצפיות ממנו ואת התוצאות אם לא יעמוד בהם. מצד אחד לחזק כל פעולה חיובית, ומנגד חשוב שתהיה תגובה ותוצאה אם הילד לא פעם כפי שנקבע. עלינו לזכור שתהליך של שינוי הוא איטי עם עליות ומורדות ולוקח זמן, לעיתים רבות הרבה זמן, אבל זה אפשרי.
חשוב לזכור שדחיינות היא ענין מטריד המלווה בלא מעט תסכול, ולא רק שלכם, אלא גם ואולי במיוחד לאותם ילדים ומבוגרים, אשר מתמודדים עם העניין ברמה השוטפת לאורך כל החיים וידי יום. בכדי להתמודד עם זה טוב עלינו לעשות את ההפרדה בין התסכול שנובע מהדחיינות וההשלכות של זה עלינו כהורים לבין הצורך להבין שמקור הקושי אינו נובע מעצלנות או זלזול, אלא מקושי אובייקטיבי.
להרבה מאוד ילדים מאותגרי קשב יש הורים מאותגרי קשב, ולכן התסכול הוא כפול והקושי לסייע בנושא גדול. במצבים כאלו וגם במצבים שבהם ההורים אינם מאותגרי קשב, אך עומדים מול שוקת שבורה ואינם מסוגלים לטפל בזה עוד, אפשר להסתייע בעזרה מקצועית, שתוכל לתת את הכלים המדויקים לצרכים של אותו ילד, בכדי לעזור לפתח את המיומנויות הדרושות להתמודדות מועילה עם הדחיינות.
הכותב הוא מומחה לטיפול בהפרעת קשב ולקויות למידה , מחבר הספר "אל תוותרו עליי"
לפנייה לכתב/ת 
