מה קורה כשאתם סוחבים את התיק של הילד
אתם עושים כל מה שצריך כדי להקל עליהם, אבל כדי שילדיכם יגדלו להיות אחראיים ועצמאיים, הם חייבים לקחת אחריות מגיל צעיר, גם אם זה לא נוח. מתי יודעים שהפינוק כבר עבר את גבול הטעם הטוב ואיך משנים הרגלים?
המראה של הורה הנושא שלושה תיקים ואת תיקו האישי בדרך לבית הספר או בחזרה ממנו אינו זר לנו, אפשר לומר שאפילו התרגלנו למראה הזה. כשאני שואלת הורים מדוע הם מספקים את השירות הזה עבור הילד אני מקבלת שלל תשובות כמו: "התיק כבד מאוד", "ייקח לי זמן כפול להגיע הביתה" , "הוא נורא עייף" וכו'.
זו רק דוגמא אחת לשלל השירותים המיותרים שאנו נותנים לילדים ובטוחים שאנו בעצם מקלים עליהם, אך למעשה אנו עושים את ההיפך ומשיגים את התוצאה ההפוכה. פינוק משמעו לעשות עבור הילד את מה שיכול לעשות עבור עצמו באופן קבוע.
כששואלים הורים לגבי החזון ההורי שלהם הם בדרך כלל עונים שהיו רוצים שילדם יגדל להיות אחראי, עצמאי ובעל תחושת ערך טובה. אך במחשבה לטווח הקצר אין קורלציה אמיתית בין המעשים היומיומיים של ההורים לבין הרצון שלהם לטווח הארוך.
תלות בהורה
כחברה ישראלית לקחנו את ענין השירותים המיותרים צעד אחד קדימה, אנחנו פשוט לא יכולים לשאת את תסכול ילדנו. לא פעם קורה שההורה לוקח על עצמו את אחריות שיעורי הבית או סידור התיק, מצלצל למורה כדי שתתחשב בו כי הוא רגיש מאוד ואף מגן עליו בכל דרך מפני כל אתגר או מכשול הנקרים בדרכו.
קראו עוד:
"בכל ריב של הילדים - היינו מתכווצים"
7 קלישאות ההורות שעדיף להימנע מהן
איך להשיג חינוך והישגים כמו בסינגפור
אם ילד לא הכניס מחברת לתיק וההורה הוא זה שעובר אחריו בסידור המטלות, הילד מבין שיש מי שמסדר אחריו והוא למעשה לא לומד את התוצאות ההגיוניות של מעשיו או אי מעשיו. אם ילד באופן קבוע שוכח לקחת את הכריך בבוקר יש לפחות שתי דרכים לפעולה: האחת היא לפעול ככבאי ולרוץ להביא לו כריך או לצלצל למורה שתנסה לעזור לו בכל פעם מחדש. פעולה זו תלמד את הילד גם מחר ומחרתיים לא לקחת כריך ולייצר תלות בהורה שיפתור לו את הבעיה, כיוון שרגשות האשם שלנו ההורים עובדים שעות נוספות, במיוחד כשהענין קשור למזון.
דרך נוספת לפעולה היא לפעול כבנאי, תוך מחשבה לטווח הארוך. כלומר לומר לילד - "אני מבין שזה מאד מתסכל ואתה בטח מאד רעב, איך אתה חושב לפעול כרגע?" בערב לפני שיילך לישון או בזמן רגוע ומתאים יותר, נשאל אותו מה יעזור לו לזכור לקחת את הכריך מחר. בדרך זו הילד חווה את תוצאות מעשיו. הילד יבין שהוא אחראי על הכנסת הכריך לתיק וילמד לשחרר את התלות מההורה. דרך פעולה זו גם מקדמת אותנו לעבר החזון ההורי הנכסף לעצמאות ואחראיות.
חוסר הערכה של הילדים
אחד הנושאים המרכזיים העולים בסדנאות ההורים הוא חוסר ההערכה של הילדים כלפי השירותים המיוחדים שההורים נותנים להם. להורה יש ציפייה להערכה, תודה ולהתנהגות נאותה. לאחר מכן מגיעה האכזבה כי הילדים עסוקים בחייהם ומקבלים את הנתינה כמובנת מאליה, ואז מתעורר הכעס אצל ההורה שמוביל לפיצוץ, צעקות, איומים ועונשים. כתוצאה מכך ההורה מרגיש אשמה ומרגיש צורך לפצות את הילד ואז שוב מגיע לנקודת ההתחלה המקורית של נתינה מעל ומעבר.
כל הורה מכיר את ילדיו ויודע הכי טוב מה נכון עבורם, השאלה האם אותו הורה עצר לחשוב לרגע ופתח חלון מודעות לנתינה שלו? האם הוא נוהג כך מבחירה או באופן אוטומטי? בסוף היום ההורה מותש מרוב טיפול ופינוק, ואין לו פנאי לדברים החשובים יותר בהורות. אין לו פנאי למלא את המצברים שלו עצמו והוא גם אינו נהנה מההורות שלו אבל תמיד אפשר גם אחרת.
מה עושים?
ראשית, מתבוננים - מה סדר היום שלנו? כמה אנו עסוקים בלרצות את הילדים? כמה הסביבה משפיעה על ההחלטות שלנו? מה סדר העדיפויות שלנו בנושא ההורות והחינוך ומה החזון ההורי שלנו? כי היום הילד בין חמש אבל לא ירחק היום היום שהוא יהיה בן 25 והזמן עובר מהר - תשאלו את ההורים שלכם.
שנית, מבינים שההורות היא דינמית ומשתנה כל העת ואת מה שאנחנו קיבלנו או לא קיבלנו מההורים שלנו, לא חייב בהכרח להשפיע על הנתינה שלנו כלפי הילדים. אם אנחנו כהורים מחזיקים בתפיסה שניתן מעל ומעבר לילדנו כי אנחנו לא קיבלנו דבר מהורינו, כנראה שנקלקל את הדור הבא ונגדל אותם להיות מפונקים וחסרי תושייה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
זכרו כי פינוק גרוע מהזנחה. לילד מוזנח מספיק מבוגר אחד שירים אותו ואילו ילד מפונק כל הזמן רעב, מתוסכל ואינו מבין למה העולם שם בחוץ אינו הוגן כלפיו. כמבוגרים לילדים מפונקים קשה להחזיק בעבודות קבועות וגם אחוז הגירושים עולה פלאים עם בא הילד הראשון למשפחה כי לטפל במישהו אחר זו עבודה קשה ולא מוכרת עבורם.
דבר נוסף שאנחנו כהורים יכולים לעשות הוא לתת לילדים ללמוד מהתוצאות הטבעיות וההגיוניות של מעשיהם. על ההורים מוטל תפקיד התיווך - לעדכן מראש מה תהיינה התוצאות של המעשה כמו למשל "אם לא תשליך את מדי הספורט לסל הכביסה, סביר שהם לא יהיו מכובסים לאימון הבא שלך".
המטרה לאפשר למידה , לקיים קשר הדוק והגיוני בין מעשי הילד לבין התוצאה. לתמוך ולהכווין מתוך כבוד, אהבה ודאגה. ולבסוף , להבין שכשאנו לא נענים באופן מיידי לכל ציוץ, בקשה או מטלה שהם מבקשים מאיתנו אנו בעצם מכינים אותם לעולם האמיתי, וכן זה מתחיל כבר בגיל ינקות, כבר בנשיאת התיק לגן ולבית הספר ובמעשים הפשוטים והיומיומיים שלנו כהורים.
הכותבת היא מנחת משפחות מוסמכת משרד החינוך ומנהלת התוכן של מרכז הורות גבעתיים
לפנייה לכתב/ת 
