שוב הילד לא הוציא את הכלב לסיבוב

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

אם אימצתם לאחרונה כלב הביתה ויש לכם ילדים, בטוח שמעתם את אחד מהמשפטים הבאים: "אתם מאמצים בשביל הילדים אבל ברור לכם שהאחריות היא בעיקר עליכם, נכון?, הם יתלהבו ממנו בהתחלה אבל יעבור להם ואז הם לא יעזרו יותר".

לרוב זה מגיע מהורים אחרים שאימצו כלב ומצאו את עצמם במצב הזה. את הכעס על המצב הקיים הם מוציאים בהערות כלפי אחרים, כלומר כלפיכם. אבל הם לא באמת כועסים עליכם או על הילדים שלהם, הם כועסים על עצמם. כי האחריות על הכלב לא נפלה עליהם או הועברה אליהם בהפתעה, וגם להם בטח אמרו את אותם המשפטים. הם כועסים על עצמם כי הם אלה שוויתרו ואיפשרו למצב הזה לקרות.

מתלהבים ממנו בהתחלה(צילום: shutterstock)

דיון משפחתי

גידול כלב הוא הצבת גבולות לכל דבר. ההחלטה לקחת כלב הבית צריכה להגיע ממקום של הבנה שהילדים גדולים מספיק בכדי לטפל בו ושהטיפול הוא של כולם, ולא ייפול בסופו של דבר על ההורים. ההחלטה לקחת כלב היא לא ליומיים-שלושה או לשבוע או חודש, היא לשנים רבות. לכן חשוב לעשות דיון משפחתי לפני ולהחליט ביחד אם אתם באמת רוצים, יכולים ומוכנים להקריב בשביל זה, כי להביא כלב זו סוג של הקרבה.

החלטתם שכן? מעולה. האחריות היא על כולם לתמיד. הרבה הורים בסופו של דבר לוקחים את האחריות עליהם (שוב - היא לא נופלת עליהם בהפתעה) ומוצאים את עצמם מאיימים לא פעם על הילדים - "בשביל זה לקחנו כלב? אני אחזיר אותו!", וזה כמובן לא קורה, אבל הכעס נשאר. אז איך פותרים את זה?

קראו עוד:

מה קורה כשאתם סוחבים את התיק של הילד

"בכל ריב של הילדים - היינו מתכווצים"

האם אתם הורים חרדתיים? כך תזהו

ברגע שהחלטתם לאמץ כלב מהרגע הראשון ההקרבה היא משפחתית. ללכת לבחור ביחד כלב, לקבל הדרכה מסודרת מה צריך, לרכוש את כל מה שצריך עבורו ואז לבצע חלוקת תפקידים מסודרת. כאשר יש חלוקה מסודרת, אפילו לפי טבלה ברורה של מי מטייל עם הכלב ומתי, מי מסרק אותו, מי אחראי להאכיל ולוודא שיש אוכל ומים בקעריות באופן קבוע, זה בדיוק כמו משימות אחרות בבית. אם תוותרו עליהם - הילדים לא יתווכחו או יריבו אתכם. הם יפסיקו לבצע אותן והאחריות פשוט תועבר אליכם.

בדיוק כמו כל משימה אחרת בבית(צילום: shutterstock)

חינוך לאחריות

אין באמת הבדל בין משימות אחרות בבית או הטלת אחריות בנושאים אחרים לבין גידול כלב. החוקים צריכים להיות ברורים וצריך לעמוד מאחוריהם. אם תגידו לילד לטייל עם הכלב בערב אחרי ארוחת הערב אבל הוא לא יעשה זאת, ואתם תתעצבנו ותטיילו איתו - הוא מבחינתו הרוויח. יש כלב ומישהו אחר מטייל איתו. אבל אם טיול עם הכלב יהיה חלק מלוח הזמנים של הערב - ארוחת ערב, טיול עם הכלב ורק אז צפייה בטלוויזיה, הוא ימהר לבצע את המטלה.

כלב אכן מלמד את הילדים שלנו רגישות, חמלה, קבלה, ומעניק להם הרבה אהבה ללא תמורה. אבל את החלק של החינוך הורים רבים מפספסים, ומוצאים את עצמם מטיילים עם הכלב שהם בכלל השתכנעו לקחת כי אותם ילדים שרצו אותו מאוד משחקים עכשיו במשחק במחשב.

גבולות בחינוך מתבטאים גם בגידול של כלב, וכל עוד תקפידו עליהם, לא תמצאו את עצמכם מעבירים את הכעס שלכם להורים אחרים, אלא מזכירים לילד שזה תורו ובנתיים אתם אלה שצופים בטלוויזיה ברגוע, כשהם מטיילים עם הכלב למטה.