ההורים ששמים סוף ל"בן אמיץ וילדה יפה"
משחקי כדורגל לבנות ולבנים, שינוי השילוט בכיתות, הכנסת ספרים על נשים פורצות דרך וניסוחים לפי מגדר במיילים. קבלו את ההורים שהבינו שקיטורים לא עוזרים והחליטו לעשות שינוי בגנים ובבתי הספר עבור העתיד של ילדנו
לכולם יש מה לומר על מערכת החינוך ומה צריך לעשות כדי שיהיה שינוי, אבל יש הורים שפשוט החליטו לעשות במקום לדבר, ויזמו פעילויות בגנים ובכיתות כדי להעלות את המודעות בנושא שוויון בין המינים.
דנה טייטלר ועידוא ליבוביץ, הורים לשלושה ילדים (שש, שלוש וחצי ושבעה חודשים) מספרים כי במסגרת "הורים מעשירים" בגן של בנם האמצעי ליאור, הם בדקו איתו איזו פעילות היה רוצה שהם יעשו. "ליאור בחוג כדורגל, כך שבאופן טבעי ביקש שנעשה הפעלת כדורגל בגן", מספרת טייטלר. "היות ואנחנו משתדלים להיות הורים מודעי מגדר, החלטנו להנגיש את ענף הספורט גם לבנות".
מה כללה הפעילות?
"מדובר בגן שבו הילדים בגילאי 5-3, ולכן הפעילות הייתה קצרה בלוחות זמנים - 45 דקות, תוך שהיא מותאמת לרף הסבלנות הקצר יחסית של גיל זה. הפעילות כללה הסבר שהועבר לילדי הגן - כיצד משחקים, מי משחק, מהם תפקידי השופט, הכוונים, השחקנים והשוער, מה המשמעות של פתק צהוב/אדום/דגל ועוד.
"לאחר מכן, חילקנו לילדים מדים בצבעי שונים, ללא התייחסות למגדר. במהלך ההפעלה,תוך שאנחנו שרים שירי אוהדים ורוקדים עם הילדים, הזכרנו את הכדורגלנית סילבי ז'אן, לצד מסי שהוזכר על ידי אחד הילדים.
"בסיום ההסבר יצאנו לחצר, וחילקנו את הילדים לשתי קבוצות. כל קבוצה עברה פעילות בשלוש תחנות של משחקי כדורגל שונים. שמנו דגש על כך שהקבוצות יחולקו בצורה הטרוגנית, ובסוף הפעילות כל ילדי הגן קיבלו מדבקה של גביע".
טייטלר מספרת שהתגובות היו מאוד מפרגנות והילדים נהנו. "התגובה הכי טובה שקיבלנו הייתה מאבא שיש לו תאומות בגן. הוא סיפר שהן חזרו הביתה מהפעילות וביקשו להירשם לחוג כדורגל, ואכן הן נרשמו ומשחקות היום בחוג עם בננו".
מה המסקנה מהפעילות?
"ניתן להנגיש כל נושא לילדים בגיל הרך. הכל צריך להיות תואם גיל. מבחינתנו, בשל הצלחת הפעילות, אנחנו מתכוונים לעשות אותה הפעלה, כמובן בהתאמות הנדרשות לפי הגיל, גם בגן של בתנו הגדולה, שם כבר הנושא המגדרי תופס הרבה יותר מקום לצערנו".
קראו עוד:
7 דרכים לחנך ילדים לעולם שוויוני
החלק של ההורים בביטחון העצמי של הילדים
כך נראה גן ילדים המקדם שוויון מגדרי
להכיר נשים פורצות דרך
אדוה ברקוביץ'-רומנו, אם לשלושה ילדים (שבע, ארבע ושנה) מאורנית, מצאה עצמה בשנה האחרונה מעורבת יותר ויותר בתכנים המועברים לילדים בגנים ובבתי הספר: "אני מאמינה שצריך לאפשר לכל ילד/ה להתפתח לכיוונים שהוא/היא באמת אוהבים, בלי לחץ חברתי מגדרי שמכתיב לנו מה נכון לנו ומה לא נכון", היא אומרת. "כמי שעוסקת בנושא המגדר בעבודתי, הן כדוקטורנטית ומרצה בבן גוריון, והן בנושא מניעת אלימות מינית בג'וינט, חשוב לי להשפיע בנושא".
היא פעילה בהנהגת הורים, מתנדבת בוועדת מגדר במועצה המקומית ויוזמת פעילויות. "במסגרת ארועי יום המאבק באלימות כלפי נשים יצרנו תערוכה של מגמת אומנות מהתיכון ובה הוצג סרטון שהכינו בני הנוער ממגמת תקשורת בתיכון", היא מספרת. בנוסף, לאחרונה יצרנו ביישוב תכנית לחודש מגדר במערכת החינוך ובקהילה. לשם כך פניתי למשרד החינוך וגייסתי משאבים קטנים להכשרת צוותי חינוך בנושא מגדר.
"בהמשך לכך, יצרנו פיילוט הטמעת מודעות למגדר בקרב ארבע גננות. ערכתי חוברת לגננות המפרטת פעולות שניתן ליישם בגן במספר מישורים: שימוש בשפה - לשון זכר ונקבה ולא רק לשון זכר ,כולל השילוט בגן. למשל במקום - 'מי בא לגן?' ניתן לכתוב: 'הגעתי לגן', פינות משחק בהן ניתן לעודד בנים ובנות לשחק בכל המשחקים, וכן להימנע מאמירות כגון: 'בנים לא משחקים בבובות'. בחוברת ישנו גם הסבר כי כל הצבעים שייכים לכולן/ם, וכן , וכן המלצות להקריא ספרים שמציגים שוויון מגדרי. רשימה כזו קיימת באתר 'מנהיגותה'), וכן התייחסות לנשים בלמידה בחגים - למשל ללמוד על יהודית המכבית.
"בנוסף לכך, במסגרת אמא מעשירה בבית הספר, העברתי לכיתות פעילות בה דיברתי על חנוכה - 'גבורה וגיבורות', בסגנון טל ברייר בן מוחה, אקטיביסטית פמיניסטית. לאחר מכן כל כיתה עשתה פעילות שבה התלמידים ניסו להעלות ערכים בויקיפדיה, הכינו כרזות על נשים פורצות דרך ושיחקו משחק הזכרון על נשים פורצות דרך".
"האתגר המרכזי היה לשלב את הנושא במהלך הלימודים. לאחר דיונים עם כל אחת ממנהלות בית הספר הצלחנו לחשוב בצורה יצירתית, ולבחור בתחום האומנות כתחום מוביל, כיוון שהוא מתאים לרעיון של תערוכה מסכמת".
מה היו התגובות לפעילויות שנעשו עד כה?
"לשמחתי, כל התגובות חיוביות ואוהדות הן של צוותי החינוך והן של תלמידים והורים. עד כה גם היתה פגישת גננות מוצלחת - יש כבר גננת שיישמה - היא שינתה את ההגדרה של אמא ואבא שבת למקבלי השבת, והזוגות נבחרים רנדומלית. בנוסף, מעורבות התלמידים ביום המאבק באלימות כלפי נשים היתה מאוד מוצלחת".
נשקו וסעו
מיכל שליו-רייכר, שירלי לאונר-כהן ונטע אלטמן הכירו בפעילות התנדבותית בהרצליה: "בשיחות שעלו בינינו ובין הורים מעורבים אחרים בקהילה, העלינו את הרצון להעלות את המודעות לנושאים של שוויון מגדרי", הן מספרות. "המטרה שלנו, כאימהות וכנשות מקצוע מתחומי תוכן ומחקר, הייתה להכניס לבית הספר יותר פדגוגיה חדשנית הנשענת על משחק, ניסוי וטעיה, ולעסוק בערכים שחשובים לנו דרך דילמות יומיומיות של הילדים שלנו.
"החלטנו שבמקום לחוש מתוסכלות ולקטר על מה שאין, נוכל ביחד עם צוות בית הספר וההורים, לברוא העשרה בתוך בית הספר שלנו. הקמנו קבוצה בשם 'קבוצת קירי' שהיא חלק מהוועד המוסדי, ובה אנחנו מפתחות תכנים ומכשירות הורים".
מה כוללת הפעילות?
"אנחנו עורכים ימי הולדת למדעניות/ים בבית הספר. בכל יום כזה אנחנו יוצרות ומעבירות, ביחד עם ההורים, ארבע תחנות - חברתית, רגשית, מדעית ורפלקציה. התחנה החברתית עסקה בפמיניזם. חשפנו באמצעות סדרת משחקים מוכרים את הבחירות המוסללות שלנו וסיימנו בתיקון של שלטים ממוגדרים ברחבי בית הספר. הילדות והילדים הציעו לשנות את 'נשק וסע' ל'נשקו וסעו'.
"התחנה המדעית הציגה לילדים סדרת משחקים שלימדו אותם שניסוי מוצלח הוא לא כזה בו אני מנחשת מה קורה, אלא דווקא כזה שאפשר לחזור עליו שוב ושוב ולקבל את אותה תוצאה. בתחנה הרגשית השתמשנו ברנטגן הנייד של קירי כדי להסתכל על עצמנו פנימה ולתרגל את הנונקונפורמיזם. לבסוף, חגגנו בספריית בית הספר שהפכה לבית קפה פריזאי".
מה היו התגובות?
"התגובות היו מפתיעות בעוצמתן ונלהבות. אחרי הפעילות חזרנו לבית הספר ואספנו עדויות של הצוות, התלמידים וההורים. המסר המרכזי של כולם היה שהמשחק יצר חוויה לימודית נפלאה ואפקטיבית ושהתוכן שלנו מדבק. השנה הרחבנו את הפעילות ל-20 כיתות, וקרוב ל-60 הורים מעבירים למאות תלמידים את הפעילויות. כמו כן, בימים אלו הפעילות מתחילה גם ברמת השרון ובאשון לציון, ופנו אלינו מערים נוספות על מנת שנעביר השתלמויות להורים".
אילו אתגרים היו לאורך הדרך?
"הקושי היה בעיקר לוגיסטי. בסופו של דבר כהורים אנחנו לא תמיד מבינים את המורכבויות התפעוליות של פעילות בסדר גודל כזה. לכן, היה לנו חשוב לערוך פיילוטים ולתקן כל הזמן. לא לקחנו שום דבר כמובן מאליו, והתייחסנו לממצאים שעלו מהשטח. היו מקרים בהם התאמנו את התכנים וגם כמה פשרות שעשינו.
"אגב, הפתיע אותנו לראות את הכמיהה העצומה של הילדות/ים לפעילות רפלקטיבית שעוסקת ביומיום שלהם. נושאי המגדר העסיקו אותם מאוד והם מהר מאוד עברו מחשיבה על המצוי לרצוי. גילינו שחשוב היה להם להציף את הנחות היסוד הסמויות שמובילות אותם".
משפטי השראה של נשים
הדס רגולסקי-כריסי, אם לשלושה ילדים (עשר, שמונה ושש) ועורכת אתר און לייף, מאמינה כי חינוך הילדים משמעותי עד מאוד: "הדוגמה האישית שהילדים מקבלים בבית הספר תשפיע על התנהגותם ועל עתידם", היא אומרת, "ולכן חשוב שהילדים ידעו שנשים וגברים מקבלים במה שווה".
רגולסקי-כריסי מספרת כי היוזמה בבית הספר רמת החייל, שילדיה לומדים בו, החלה על ידי אמא אחרת, דפנה פייזר (יועצת מגדר ומנהלת קבוצת הפייסבוק "הורים במודעות מגדרית". נ.צ) שראתה דברים שלא מצאו חן בעיניה, ורצתה ליצור שינוי. בהמשך לכך, הורכבה בבית הספר ועדת מגדר.
מה הן הפעילויות שעשיתן בפועל?
"הוספנו למשפטי השראה שהיו מפוזרים ברחבי בית הספר גם משפטי השראה של נשים, קראנו לחדר המורים בשם 'חדר מורות', הפכנו את המרחב לכזה שכל אחד ירגיש בו בנוח. כאשר אנחנו מתייחסים לכך גם ברמת הטקסטים - המנהל והמורות בוחנים את הטקסטים הנלמדים בעין מגדרית, ואם יש הטיות - מוותרים עליהן.
"בנוסף לכך, מנהל בית הספר שולח להורים מכתבים ומיילים בשפה שמכילה את שני המינים, ואם הוא בסיטואציה שבה לא ניתן לכתוב כך את הטקסטים אז הוא כותב שני טקסטים נפרדים בהתאמה לתלמיד/ה. גם במבחנים יש דגש על שפה מגדרית. ותעודות סוף השנה ניתנות לכל ילד/ה כשהן כתובות בהתאמה למינו/ה. השנה נביא מספר הרצאות לילדים של נשים וגברים מעוררי השראה שהמסר של כל אחד/ת מהם הוא: מותר לכם להיות כל מה שאתם רוצים".
איך הגיבו ליוזמה שלכם?
"אין ספק שכל השינוי הזה לא היה קורה אלמלא שיתוף הפעולה של המנהל וצוות המורות. ויותר מכך, בשנה שעברה מונתה מורה כאשת הקשר והאחראית על נושא מגדר. אנחנו, כוועדה, קנינו לבית הספר את כל הסדרה של ספרי גיבורות, לשימוש המורות, על מנת שיוכלו ללמד את הסיפורים האלו.
"רוב התגובות חיוביות, ואני חושבת שבסף הכול רוב ההורים בעד היוזמה. כמובן שישנם גם קולות שטוענים שלא צריך לקדם רק נשים, ושזה נראה כאילו אנחנו עוסקים רק בקידום נשים אבל זה לא נכון. אנחנו עוסקים במתן מקום זהה לגברים ולנשים".
מהם האתגרים הקיימים בתהליך כזה?
"האתגר המרכזי הוא לגייס את ההורים, כך שירצו לבוא ולתת הרצאה. לפי התגובות החיוביות שהיו בשנה שעברה אני מאמינה שהשנה יהיו יותר מתנדבים. אתגר נוסף הוא התמודדות עם תכני ספרי הלימוד כאשר רובם מוטי מגדר, וברובם מוצגת תפיסת עולם שבה הרוב הוא בנים. לדוגמה: סיפורים שעוסקים בארבעה בנים וילדה אחת שיוצאים למסע/הרפתקאה. בסיפורים אלו מובלטות תכונות מוטות מגדר, לדוגמה: בן אמיץ וילדה יפה. כאשר הניסיון שלנו ליצור שינוי הוא בעצם יום יומי, וברור לנו שאנחנו צריכים לבחור לספר סיפור שלם, שבו יש מקום זהה לבנות/ים.
"בסופו של דבר מדובר בשינוי פשוט, שמתחיל בתודעה וברצון של ההורים ושל הצוות, אבל אם שינוי כזה לא יקרה בשטח, והתלמידות לא יראו דוגמה לשיוויון בין המינים במרחב הציבורי הראשוני - הן פשוט יחשבו שהן לא מסוגלות".
לפנייה לכתב/ת 
