"הודעתי לבן זוגי שאהיה אמא איתו או בלעדיו"
דלית וינטראוב החליטה בגיל 37 לעבור טיפולי פוריות, אחרי שהבינה שבן זוגה לא מעוניין לצאת איתה למסע ההורות, וילדה תאומים. למרות האתגרים הרבים, היא אומרת: "זו בחירה שלך אם להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין. עשיתי הרבה ויתורים, אבל האמהות והקשר ביניהם שווים את הכל"
"שלושה שבועות אחרי הפרידה מבן זוגי שלא רצה ילדים נוספים לשלו, הבנתי שהאב של ילדיי נמצא בתוך מיכל כסף. הפגיעה וההלם מאותה אפיזודה שינו את מסלול חיי לנצח. קיבלתי החלטה שאני הולכת להיות אמא ושהאושר שלי לא תלוי באף אחד. התחלתי במסע חדש בחיי שידעתי איך הוא מתחיל ולא איך יסתיים", כך מספרת דלית וינטראוב (40) על ההחלטה להפוך לאם יחידנית.
אחרי שהתגרשה מבן זוגה הראשון, וינטראוב פגשה בן זוג נוסף שהיה אב לשני ילדים. "הייתי עושה איתם שיעורי בית, מבשלת להם ונהנית איתם כל כך", היא מספרת. "זה עשה לי חשק לנסות להביא ילדים לעולם, למרות שידעתי שיש לי בעיית פוריות, ואחרי שהניסיונות עם בן זוגי הראשון לא צלחו.
"כשהבנתי שלמרות הבטחותיו, בן זוגי הנוכחי לא מעוניין לצאת איתי למסע של הורות, הודעתי לו שאני הולכת לעשות את זה איתו או בלעדיו. לא אשכח את היום הזה, כשהגעתי לרופא הנשים והוא אמר לי - 'למה את מחכה? את עוד רגע בת 37 פחות חצוצרה. בכל שנה זה יהיה יותר ויותר קשה'. ברגע שחזרתי הביתה הודעתי שאני מתחילה ישר בטיפולי פוריות".
למה החלטת לא לחכות יותר?
"כשאמרתי לו שאני רוצה להתחיל, הוא טען שהוא לא מסוגל וצריך עוד זמן למרות שידע כמה זה חשוב לי. יומיים אחרי הייתי מחוץ לבית. פשוט לקחתי מזוודה והלכתי. מצאתי את עצמי ללא משפחה, ללא דירה, ללא החפצים שצברנו לאורך השנים וללא כל החיים שבניתי. זה היה משבר חיי. משם רק התרוממתי והכל נעשה יותר טוב. יש רגעים מכוננים שכמה שמכינים אותך לפני, אתה לא באמת מוכן למה שאתה עומד לעבור".
"כן, אבל לא הייתה לי ברירה. כשאמרתי לרופא שלי שאין לי פרטנר הוא הציג לי את האפשרויות - להמתין לזוגיות הבאה, גם אם זה יקרה בעוד הרבה זמן, ואין לדעת מה יהיה מצב הביציות שלי ואם אני אזדקק לתרומת ביצית. אפשרות שנייה היא להקפיא ביציות - דבר לא משתלם כשבודקים עלות מול תועלת. המדינה לא ממנת תהליך של הוצאת ביציות, שעולה מעל 20 אלף שקלים ואין ערובה שזה יצליח. האפשרות הכי נכונה הייתה להיפרד מהזוגיות שהייתה לי ולנסות להיות אמא. בכיתי כל הלילה ושלושה שבועות לאחר מכן התחלתי בתהליך של טיפולי פוריות.
"קניתי זרע בבנק זרע פרטי. בחרתי בזרע הכי יקר, שעבר בבדיקות גנטיות. כל המשפחה שלי התגייסה כדי לעזור לי. הם ממש תמכו בי ורצו שאעשה את זה. לא אשכח את הפעם הראשונה שלקחתי את המיכל ובו הזרע של התורם. לא הפנמתי שבתוך מיכל מכסף נמצא משהו שיכול להפוך להיות הילד שלי. למרות שאני מפחדת ממחטים הזרקתי לעצמי הורמונים, שמטרתם להגדיל את כמות הביציות שלי. עברתי שאיבת ביציות ואחרי כמה ימים הוחזרו העוברים לגוף. מאותו רגע התחיל שלב ההמתנה, במהלכו חיכיתי שההיריון ייקלט".
התקפת צחוק באולטרסאונד
וינטראוב מספרת שהטיפול ראשון לא צלח. "אני חושבת שבשלב הזה פעלתי בטייס אוטומטי ולא הייתי באמת מוכנה", היא אומרת. "בפעם השנייה החזירו לי עוברים מוקפאים, שנשארו מהטיפול הראשון. חתמתי על מסמך בו אני מסכימה שיחזירו לי שלושה עוברים, דבר אותו הרופאים לא נוטים לעשות, מחשש שיהיו הריונות רבים של שלישיות, שהם למעשה הריונות בסיכון. חיכיתי שבועיים, הרופא אמר לי שאני בהיריון, ובאולטרסאונד הודיע לי שאני עמודת להיות אמא לשניים. חטפתי התקפת צחוק".
קראו עוד:
אבות לתאומים: "החוויה הכי מאתגרת בחיים"
"כשראינו פעמיים דופק לא הפסקנו לצחוק"
"הפסקתי לומר לילדיי כמה הם חכמים"
במהלך תקופת ההיריון היא עברה בין דירות של חברים בתל אביב, בכל פעם ישנה על הספה והמשיכה לעבוד בכל הכוח, למרות שהרופא הציע לה את האפשרות של שמירת היריון. עשרה ימים לפני הלידה היא עברה ליחידת דיור של הוריה שגרים ברחובות. "ילדה תל אביבית עוזבת את העיר הגדולה אחרי 18 שנים, וחוזרת לאזור שהיא לא מכירה", היא אומרת. "אחרי שעברתי האחים שלי קנו לי עגלת תאומים, וגם החברות והחברים לעבודה התגייסו וציידו אותי בכל מה שצריך".
את הלידה היא מתארת כטראומטית ביותר - " למרות שהייתה לי פתיחה לא גדולה, הודעתי לצוות הרפואי שאני את ההיריון הזה סיימתי, יום לפני שבוע 38. נמאס היה לי ללכת עם כדור בין הרגליים וצרבות. אחרי זירוז ושבע שעות עם אפידורל, לקחו אותי לחדר ניתוח, כשמסביבי עשרה אנשי צוות. דין שנקרא כך משום שזכיתי לדין וצדק, נולד במשקל 1.905 ק"ג. בברית הוספתי גם את השם שלום. אור - לעתיד קדימה - נולד אחריו במשקל 3.035 ק"ג".
עם תאומים לבד באיילון
"מהיום בו היו דין ואור בני שבועיים, נסעתי לתל אביב", מספרת וינטראוב. "ידעתי שאני חייבת להסתדר עם תאומים, גם באיילון כי כל היום טיילנו. למדתי לסנכרן, וזה הטיפ הכי גדול שלי - לתאם בי הילדים כמה שיותר, ולכתוב את כך הפעולות בטבלת אקסל תלויה על המקרר. מי אכל, מי קיבל ויטמין, אחרת אפשר ללכת לאיבוד.
"אצל הרבה זוגות כשאחד עייף השני מחליף אותו, וכך גם חולקים במטלות. אצלי היחס היה הפוך. אני הייתי אחת והם שניים. מסיבה זו החלטתי שהם יפעלו לפי איך שאני מחליטה, וכך מגיל חודשיים הם ישנו לילה שלם. סיגלתי להם שגרה שמתאימה לי והם התיישרו לפיה".
את נשמעת מאוד בשליטה, חווית גם קושי?
"כמובן. כיום הם בני שלוש אבל היו הרבה רגעים קשים. חזרתי לעבוד כשהילדים היו בני חצי שנה. זה מאוד לא קל להשאיר שני תינוקות קטנים לבד, אחרי שהייתי מחוברת אליהם במשך חצי שנה. החלפתי עבודה בזמן שהתינוקות היו בני שנה, שכוללת גם אחריות הרבה יותר גדולה. היום אני מנהלת שיווק בחברה גדולה. זה מאוד מפחיד כשאת מפרנסת יחידה.
"כולם חושבים שאם את אמא לתאומים את חייבת להישאר בעבודה שלך. אני התחלתי מאפס והייתי צריכה להוכיח את עצמי מחדש. במקום מחלת ילד דאגתי למטפלת, שגם תוציא את הילדים בימים שאני עובדת מאוחר. בימים האחרים היה לי חשוב להיות איתם".
איך את מסתדרת מבחינה כלכלית?
"אין לי הרבה כסף, ומטפלת עולה המון. חסכתי כסף כשגרתי אצל ההורים, וזה מה שמממן אותי כיום. את הסכום ההתחלתי שחסכתי לדירה שרציתי לקנות, אני מוציאה על מטפלת, מעון ובגדים לילדים. אני בוחרת איפה אני משקיעה ועל מה אני מוותרת. אני כבר לא נוסעת לחו"ל, קונה פחות וויתרתי גם על ספורט".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מה האתגרים הכי גדולים של אם יחידנית לתאומים?
"לאם יחידנית לתאומים יש רגשות אשם, שאף ילד לא מקבל את היחס לו הוא ראוי. אני משתדלת לעשות הכל יחד, אם זה אמבטיה, אוכל או הרדמות, ויחד עם זאת, תמיד מישהו מחכה בתור. אני גם יודעת שיבוא יום והם ירצו לדעת מי זה אבא. כחלק מההתמודדות מצאתי להם את חצאי האחים והאחיות שלהם, במסגרת קבוצה בפייסבוק שעוסקת בנושא. בזכות הקבוצה אני בקשר עם אמהות רבות כמוני. חשוב לי להיות פתוחה איתם. ככל שאתן להם יותר מידע, כך הם ישאלו ויחפשו פחות.
"עם הזמן זה נהיה יותר קל. אמהות יחידניות עם ילד אחד נוטות להסתכל בעיקר על הקושי ופוחדות להביא ילד נוסף. אני חושבת שתאומים זו מתנה. זו בחירה שלך אם להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין. עשיתי הרבה ויתורים ויחד עם זאת, האמהות והקשר המדהים בניהם, שווים את הכל".
"אלו היו שנים מאתגרות, שנים של חוויות מעצימות, שנים של לימוד. חוויתי הרבה קשיים ואתגרים, ויחד עם זאת למדתי כוחה של משפחה תומכת מהי וגם מי לא תומך, כוחם של חברים וחברות אמיתיים שמקיפים אותך, וכמה הם מוכנים ללכת בשבילך ועבורך. למדתי תעצומות נפש מהם, סבלנות וסובלנות, ששיגרה זה לא דבר רע, ושכל דבר בחיים פשוט קורה במדויק".
גלי לויטה ליבוביץ, נשואה ואם לשלושה (בן 12 ותאומים בני שמונה), מנהלת תוכן ומייסדת האתר הקהילתי wins2 מזל תאומים עבור הורים לתאומים ושלישיות
לפנייה לכתב/ת 
